מגילת קהלת

מְגִילָ‏ת קֹ‏הֶ‏לֶ‏ת היא אחד מספרי התנ"ך, ונכללת בחמש מגילות.

בקהילות אשכנז נהוג לקרוא את מגילת קהלת בבתי הכנסת בשבת חול המועד סוכות.

מחבר המגילה

הפסוק הפותח את הספר, ”דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם”, מרמז כי מגילת קהלת נכתבה על ידי שלמה המלך. זו הדעה המקובלת בקרב הפרשנים המסורתיים, המסבירים ששלמה היה מכונה קהלת, משום ש"הקהיל קהילות בישראל" – אסף את העם ולימדם תורה כפי שמלך מצווה לעשות על-פי התורה. אם כך, לפי המסורת, מגילת קהלת היא יצירה אחת, אחידה, שחוברה על ידי שלמה במאה העשירית לפנה"ס.

המסורת (שיר השירים רבה א', א) מייחסת לשלמה שלושה מספרי המקרא: שיר השירים, משלי וקהלת. העובדה ששלוש היצירות שונות כל כך זו מזו – בתוכנן, בלשונן ובסגנונן – מוסברת בכך ששלמה כתב כל אחת מהן בתקופה אחרת של חייו: כשהיה צעיר חיבר שירי אהבה (שיר השירים), כשהתבגר אמר דברי חוכמה (משלי), ולעת זקנתו הביט בעולם וקבע שהכל הבל (קהלת).

לפי ביקורת המקרא, חוברה מגילת קהלת בימי בית שני, מאות שנים לאחר ימי שלמה, במאה הרביעית או השלישית לפנה"ס, והעורך של המגילה ייחס מגילה זו לשלמה. החוקרים מאחרים את זמן חיבור המגילה לימי הבית השני, עקב מילים כמו "פרדס" ו"פתגם" שמקורן בשפה הפרסית. אין זו ראיה מכרעת, שכן לפי התנ"ך קיים שלמה יחסים דיפלומטיים עם ממלכות באזור, ואפשר שמשם ידע מלים אלו. התלמוד אומר שהספר נכתב על ידי "חזקיה וסיעתו" - כלומר, שבין חיבורו לבין כתיבתו עבר זמן המאפשר שינויים משמעותיים.

לדעת מרבית חוקרי ביקורת המקרא, המגילה אינה יצירה אחידה. יש בה דברים משל מחברים שונים:

1. לפי דעה אחת, פרקים א'-י' הם של מחבר אחד, ואילו פרקים י"א-י"ב הם של מחבר אחר.
2. לפי דעה אחרת רק שבעת הפסוקים האחרונים בפרק י"ב הוספו על ידי מחבר אחר.

אופי המגילה

מגילת קהלת שייכת ל"ספרות החוכמה", כלומר לספרות שעוסקת בשאלות הגות אוניברסליות כגון:

• שאלות מעמד האדם בעולם.
• שאלת ההשגחה והצדק האלוהי

פרשנות

יש הטוענים כי תפיסת העולם המוצגת במגילה סותרת את התפיסה המקובלת במקרא. תפיסת העולם האופיינית בדרך כלל למקרא היא שלבני האדם יש בדרך כלל אפשרות של בחירה חופשית, האל דורש מבני האדם שיבחרו בטוב, והוא שופט אותם וגומל להם בשכר ועונש לפי בחירותיהם, וכפי מעשיהם.

אך יש הטוענים כי תפיסת העולם במגילה היא כתפיסת העולם של כל התנ"ך, וכי מאחרי הטקסט המילולי והפשוט יש כוונות עמוקות הרבה יותר מהפירוש הפשוט. אם מנסים לפרש בפשטות את הפסוקים ולא בכוונתם העמוקה מתגלות סתירות רבות ואי הבנות וע"כ אין לפרשם בצורה זו.

לעומת טענה זו, ניתן למצוא במגילת קהלת פסוקים לא מעטים המבטאים את הצורך להקפיד על קיום התורה והמצוות. כך למשל כתוב בפסוקים הבאים:

• ”שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע” (ח', ה)
• ”יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו” (שם, יב)
• ”סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר” (י"ב, יג)

פרשנות נוספת

לפי הפרשנות המסורתית, המלך שלמה, החכם באדם, מבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במשך רוב הספר פוסל שלמה את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם - חוכמה, משפט צדק, נשים, משפחה, כסף, תהילה ועוד - ומראה שאין ביכולתן להביא לאושר המוחלט ולשלוות הנפש אותם מחפש האדם.

וכך נראה מבנה החקירה: שלמה מציע דבר טוב שיכול לשמש כמשמעות החיים, מהלל ומשבח אותו - ואז פוסל אותו ומסביר מדוע זו לא התשובה לאושר והדבר יכול להיות גם מקור לכאב, רוע, הבל ורעות רוח.

קוהלת מייחס לאדם העומל כל הזמן בצבירת רכוש והגדלת עושרו (עמל בלשונו של קוהלת) שפע דאגות וטרדות עד כי אינו מסוגל להנות מעושרו. ”וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס” (ב', כו), ”גַּם עיניו [עֵינוֹ] לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר” (ד', ח), ”אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל” (ה', ט), ”עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ” (שם, יב), ובסופו של דבר – ”כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ” (שם, יד).

בסוף הספר, כאשר הקורא מצפה לדעת מהי באמת משמעות החיים ומהו הדרך שבה יהיה טוב לאדם - אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר - מגיע השיא, היא האמת על פי החכם באדם:

"סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם"

— קהלת, פרק יב, פסוק יג

.

מעמדה יחד עם שאר ספרי התנ"ך

על פי המובא בחז"ל, מעמדה של המגילה כחלק מכתבי הקודש כלל לא היה ברור בתחילתה, ואף זמן רב לאחר חתימת המקרא עדיין התנהלה מחלוקת האם להחיל עליה את דיני טומאת ידיים כשאר כתבי הקודש. אולם לבסוף הוכרעה המחלוקת והוחלט לקדשה כשאר הספרים.

במסכת שבת מוסבר כיצד התקבלה לבסוף ההכרעה להשאיר את המגילה יחד עם כתבי הקודש.

בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה.

— תלמוד בבלי, שבת ל א

בין הספרים שהיו במחלוקת אם לגנוז אותם או לכלול אותם בתנ"ך ניתן למנות, למעשה, את כל שלושת הספרים המיוחסים לשלמה המלך - משלי, שיר השירים וקהלת.

ציטוטים

ספר קהלת נחשב לאחת הפנינים הספרותיות במקרא עקב הניסוח הפיוטי של טענותיו. ציטטות ומטבעות לשון מקהלת הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות היהודית ובתרבות העברית המתחדשת.

הרי מספָר פנינים מספר קהלת שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות העברית:

• ”כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. אֶל-מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים,שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת.” (שם, ז)
• ”טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ.” (שם, ט-י)
• ”דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּנַחַת נִשְׁמָעִים...” (ט', יז)

קריאת המגילה בחג הסוכות

בני אשכנז נהגו לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות על פי המנהג המובא באבודרהם ובמהרי"ל. לפי מנהג טרוייש המיוחס לרש"י‏‏, נהגו לקוראה בשמיני עצרת. ולכן כאשר סוכות חל בשבת ואין שבת חול המועד קוראים אותה בשמיני עצרת‏‏. למנהג זה נתנו מספר טעמים.

• משום שסוכות נקרא זמן שמחתנו, ובקהלת כתוב: ”וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה.”‏‏.
• משום שכתוב בה: ”תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה.” המרמזים על שבעת ימי החג ושמיני עצרת‏‏.
• מאחר ששלמה המלך אמר את המגילה בהקהל שחל בחג הסוכות‏‏.
• מפני שנאמר בה: ”וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי” הלועג להבלי שמחת העולם ומחזק את עיקר השמחה האמיתית שהיא שמחת התורה‏‏.
• היות ששלמה המלך חנך את בית המקדש הראשון בימים אלו, כמובא בספר מלכים א'‏‏: ”וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם” ומפרש רש"י: שבעת ימים של חינוך המקדש ושבעת ימים חג הסוכות. רמז לכך נמצא בפיוט ההושענות "אום נצורה", הנאמר בשבת חול המועד: ”כְּהוֹשַׁעְתָּ קֹהֶלֶת וְעַמּוֹ בְּבֵית עוֹלָמִים. רִצּוּךָ בְּחָגְגָם שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה יָמִים. כֵּן הוֹשַׁע נָא”, ולכן היות שמזכירים בפיוט את חשיבות חנוכת הבית קוראים את דברי קהלת באותו היום‏‏.

על פי ההלכה, יש הנוהגים לקרוא אותה בציבור על ידי בעל קורא, מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף, ומברכים על קריאתה שתי ברכות; "על מקרא מגילה", ו"שהחיינו"‏‏, וכך מנהג הליטאים. ויש אומרים: שכל אחד קורא את המגילה מתוך מחזור תפילה מודפס, ואין לברך על קריאתה, וכך מנהג החסידים. ויש מי שפסק, כי על מגילת קהלת אין לברך גם מתוך הקלף‏‏.

לקריאה נוספת

• הרב ראובן מרגליות, המקרא והמסורה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט. מאמר ז - קהלת, עמ' כב-כז.
• שמואל אברמסקי - קהלת - המלך, החכם והמשוחח ירא האלוהים, רביבים; 1989.
• מאיר אליועיני מחקרים בקוהלת ובמשלי, החברה לחקר המקרא בא"י על ידי קריית-ספר; י-ם תשל"ז.
• חיים גינזברג קוהלת, מ. ניומן בע"מ, ירושלים תשכ"א.
• מרדכי זר-כבוד הסתירות בספר קוהלת, ספר ברסלבי; י-ם 1970
• גבריאל חיים כהן עיונים בחמש מגילות - מגילת קוהלת, משרד החינוך והתרבות, דפוס אחוה; י-ם, 1979.

ראו גם

• רמב"ם וקהלת

קישורים חיצוניים

• מגילת קהלת באתר "מכון ממרא"
• מאמרים על מגילת קהלת, אתר דעת
• עיונים בקהלת עיונים בקהלת על פי תורת החסידות, מאת הרב יצחק גינזבורג
• מיכאל פוקס, מבוא לספר קהלת, מתוך מאגר המידע של אתר "מקראנט"
• הרחבה אודות מחבר הספר, מתוך מאגר המידע של אתר "מקראנט"
• צבי אדר, השקפת עולמו של ספר קהלת, מתוך מאגר המידע של אתר "מקראנט"
• ישעיהו ליבוביץ, הגיונות על מגילת קוהלת, אתר עמותת "לשמה"
• זמנו של ספר קהלת, דיון בפורום ספרים וסופרים בהיידפארק

רשימת מאמרים על מגילת קהלת באתר רמב"י