ליקורגוס

ליקורגוס

ליקורגוס (יוונית: Λυκοῦργος) הוא דמות, אשר מידת קיומה ההיסטורי אינה ברורה, אך לה מיוחסת עיצוב משטר ספרטה, כפי שמוכרת לנו החל מהמאה ה-7 לפנה"ס ועד לאיבוד עצמאותה. חוקרי יוון העתיקה לא הגיעו למסקנה חד-משמעית באשר להיותו אישיות היסטורית.

חייו וזמנו

על פי חלק מן המקורות, ליקורגוס נולד כבן או אח לאנומוס לבית אאוריפוטית נצר למלכות והעוצר של כרילוס ויש אומרים לאובוטס. הוא יצא מספרטה כדי למנוע שמועות זדון כי בכוונתו לרצוח את אחיינו, יורש-העצר, ולהשתלט על המלוכה; ולקח חלק במסעות רחוקים לכרתים, מצריים ואיוניה. לאחר שובו נתגלע סכסוך בין המלוכה לעם והוא יצא אל האורקל בדלפי, ומהם קיבל את השראתו לחוקה. לליקורגוס היה חשוב להציג את הרפורמות כחוקים מידי האל אפולו. הוא אסר על כתיבת חוקיו, ועם סיומם, הוא גרם לאזרחים להתחייב בנדר ושבועה, לציית לחוקיו ללא שינויים. הוא עזב אז את ספרטה לדלפי ויש אומרים ששם שם קץ לחייו.

במקורות עתיקים ששרדו הוא מוזכר לראשונה על ידי הסופר היווני הרודוטוס (המאה ה-5 לפנה"ס), הטוען שהמחוקק השתייך לבית אגיס בספרטה, אחת משתי שושלות עליהן התבססה שיטת המלוכה הכפולה בספרטה. על פי הרודוטוס: הספרטנים של ימיו טענו שהרפורמות של ליקורגוס קיבלו את השראתם מהמוסדות של כרתים

ההיסטוריון קסנופון (Xenophon) , שכתב במחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס, האמין למעשה שליקורגוס ייסד את המוסדות הספרטניים זמן קצר לאחר שהדורים פלשו ללקוניה והפכו את האכאים למעמד של צמיתים (הלוטים). באמצע המאה ה-4 לפנה"ס, הייתה הסכמה כללית כי ליקורגוס היה שייך לשושלת האאוריפוטית, והיה העוצר של אחיינו, המלך כרילוס. על סמך זאת תיארכו החוקרים את תקופתו למאה ה-9 לפנה"ס.

ליקורגוס מופיע גם אצל ההיסטוריון פלוטרכוס. על פי מקור זה, ביקש ליקורגוס שחוקיו לא יירשמו אלא יעברו מדור לדור. בכל זאת תקנותיו נשמרו במשך מאות שנים והפכו את ספרטה לעיר שנחשבה לחזקה ביותר ביוון העתיקה מבחינה צבאית:

"על ליקורגוס המחוקק, אין לאמר, בדרך כלל, שום דבר ברור, מאחר שמסורות שונות רווחות על מוצאו, טלטוליו ומותו, וכנגד הכל, על פעולתו כמחוקק וכמדינאי, ופחות מהכל שוות הן הדעות בעניין העידן שבו חי האיש... ".

בבתארו את חיי ליקורגוס, שיבץ פלוטרכוס מסורות עממיות לגביו ובין היתר מתאר את המסע של ליקורגוס לאיוניה, כרתים ומצרים, וטוען שליקורגוס היה זה אשר הביא את שירתו של הומרוס (Homer) לספרטה.

התיארוך של חוקת ליקורגוס משתנה ממקור למקור - כפי שמוצג גם אצל פלוטארכוס, בפתח הביוגרפיה - ולכן בלתי אפשרי לאחד בין המסורות השונות ולהחליט בביטחון על גרסה אחת. ההיסטוריון בנדיקט ניזה קבע את הזמן כמחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס.

תיאורים אלה שנויים במחלוקת. קיימות גרסאות שונות לשאלת זהותו של מייסד שיטת הממשל הספרטנית ואפלטון עצמו האמין כי חוקת ספרטה הייתה פרי התפתחות הדרגתית. חוקרים מודרניים הסיקו מן הסתירות הללו כי ליקורגוס היה דמות מיתולוגית, ולא אישיות אמיתית. הם מצביעים על כך שהיוונים נוטים לייחס את מקורם של מוסדות פוליטיים וחברתיים לכוחות האישיות של מייסד יחיד. בכל אופן היסטוריונים רבים מאמינים כי היה קיים אדם בשם זה ולו יש לייחס את הרפורמות הדרסטיות שמוסדו בספרטה אחרי מרד ההלוטים במחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס. חוקרים אלה טוענים כי על מנת למנוע עוד הפיכה הלוטית, ייסד ליקורגוס את השיטה הצבאית הקהילתית, שהפכה את ספרטה לתופעה ייחודית בקרב ערי-המדינה של יוון.

קיימות גם מסורות אשר ממקמות את ליקורגוס במאה ה-9 לפנה"ס. תוקידידס (Thucydides) עליו מסתמך ההיסטוריון ג'ורג' גרוט מתארך את הרפורמות זמן קצר לפני 804 לפנה"ס. איסוקרטס ואפורוס מרחיקים עד 869 לפנה"ס. הכרונוגרפים חלוקים בין 821, 828 ו-834 לפנה"ס. על-פי המסורת של קסנופון, ליקורגוס היה בן זמנו של הרקלידס (Heraclides), כלומר בן המאה ה-10 לפנה"ס.

הרפורמות

פלוטרכוס מצטט את ה"רטרה הגדולה", היא הנבואה אשר קיבל ליקורגוס מן האורקל בדלפי, אשר שימשה בסיס לתיקונים במשטר בספרטה. כל החוקרים מסכימים כי יש דמיון בציטוט הרטרה על ידי פלוטארכוס, למה שכתב טירטאיוס שאף מגדיר את תאריך הרפורמה ומציין את ההסדר של שלושת המוסדות: המלכים, מועצת- הזקנים (הגרוסיה) ואספת-האזרחים כפתרון לבעיות המדינה, פתח למישטר של "חוקים טובים".

הנחיות האורקל היו:

1. לבנות מקדש לזאוס סילניה ולאתנה סילניה.

2. לחלק את העם לפילאי ואובאי

3. להקים מועצת-זקנים של שלושים איש, כולל שני המלכים (זקנים שגילם מעל שישים)

4. לכנס מעת לעת את אספת האזרחים, במקום מוגדר.

הרפורמה של ליקורגוס היא גם רפורמה אגררית והוא חילק מחדש את הקרקעות. להשלמת גופי הממשל מעבר לרטרה, כפשרה, הקים את מוסד האפורים, המפקחים, פקידים בכירים, הנבחרים לשנה אחת, ממונים על אוצר המדינה, שופטים בפליליים וענייני מדינה, ממונים על הפיקוח של בני המעמדות הנמוכים, על חינוך הילדים והאימון הצבאי, אך בראש ובראשונה כמבקרים של המלכים. אחד האפורים הוא נותן השם לשנה.

ישנם חוקרים הטוענים כי מוסד זה של האפורים הוקם קודם להכנסת החוקה של ליקורגוס ואחרים מייחסים אותו רק לתקופה מאוחרת יותר. הוויכוח על עניין זה התנהל כבר בעת העתיקה בין פלוטארכוס והרודוטס. מייחסים לליקורגוס גם רפורמות אחרות כמו: הכנסת מטבעות הברזל והחרמת מטבעות הזהב והכסף (ייחוס אנאכרוניסטי, שהרי מטבעות נטבעו ביוון רק מאוחר יותר); חיים משותפים של הנערים ופרחי-הצבא במגורים משותפים, במחנה; ארוחות משותפות בחדרי-אוכל משותפים במסגרת כיתה/קבוצה; המיליציה הצבאית אחראית לחינוך ואימון הצעירים (כולל מניעת מזון, כדי ללמד אותם לגנוב, חינוך ללקיחת סיכונים); לליקורגוס אף מיוחס מיסוד מישכב-הזכר בין המדריך/חונך לתלמיד הנער, כחלק מהחינוך המיני.

לקריאה נוספת

הרודוטוס., היסטוריה, תרגמו, ג.שימרון, ור. צלניק-אברמוביץ, תל אביב, 1998

עמית, משה ., תולדות יוון הקלאסית, ירושלים, 1984

פלוטארכוס ., חיי-אישים, ש.ה.ברגמן ,עורך, ירושלים, 1986

האנציקלופדיה בריטניקה.

אריסטו., פוליטיקה, תרגם ח.י. רות, ירושלים, 1986

Brill's New Pauly, Encyclopedia Of The Ancient World, Leiden, 2003

Meier, m., Aristokraten unt Damoden, Stuttgart, 1998

Plato., Laws, trans. T.L. Pangle, New York, 1980

Szegedy-Maszak, A., Legends Of The Greeck Lawgivers,Connecticut, 1974

Tigerstedt, E.N., The Legend Of Sparta In Classical Antiquity, Uppsala, 1974

Xenophon, The Constitution Of Sparta , ed. M. Lipka, Berlin, 2002