בית הכלא אטיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מתקן רצף משולש לכפול, Replaced: מממ → ממ, using AWB
Harel (שיחה | תרומות)
שורה 8: שורה 8:


המהומות בכלא הפכו לסמל לאכזריות המשטרה בארצות הברית והוזכרו ביצירות רבות. להלן כמה מן הבולטות שבהן:
המהומות בכלא הפכו לסמל לאכזריות המשטרה בארצות הברית והוזכרו ביצירות רבות. להלן כמה מן הבולטות שבהן:
*בסרט עטור הפרסים משנת 1975, "[[אחר צהריים של פורענות]]", בכיכובו של [[אל פצינו]], מוזכר המרד בהדגשה. אל פצינו, המגלם שודד בנק, צועק כאשר הוא מוקף בכוחות משטרה "אטיקה! אטיקה!" ומשלהב את הקהל מסביב.
*בסרט עטור הפרסים משנת 1975, "[[אחר צהריים של פורענות]]", בכיכובו של [[אל פצ'ינו]], מוזכר המרד בהדגשה. אל פצ'ינו, המגלם שודד בנק, צועק כאשר הוא מוקף בכוחות משטרה "אטיקה! אטיקה!" ומשלהב את הקהל מסביב.
*אחד השירים באלבומו של [[ג'ון לנון]] "Sometime In New York City" נכתב בהשראת ההתקוממות בכלא.
*אחד השירים באלבומו של [[ג'ון לנון]] "Sometime In New York City" נכתב בהשראת ההתקוממות בכלא.
*בשנת [[1994]] הפיקה חברת [[HBO]] סרט בשם "[[חומות של מוות]]" עם [[סמואל ל. ג'קסון]] המבוסס על האירועים.
*בשנת [[1994]] הפיקה חברת [[HBO]] סרט בשם "[[חומות של מוות]]" עם [[סמואל ל. ג'קסון]] המבוסס על האירועים.

גרסה מ־14:11, 10 באוקטובר 2009

מתקן הענישה אטיקה

מתקן הענישה אטיקה שבמדינת ניו יורק הוא אחד מבתי הכלא הידועים בארצות הברית. הכלא נמצא באטיקה, עיר קטנה שממוקמת באמצע הדרך בין באפלו לרוצ'סטר במחוז וויאומינג, מדינת ניו יורק. כלא זה הוקם בשנות העשרים של המאה ה-20 וישבו בו כמה מן הפושעים האמריקאים המסוכנים ביותר במאה האחרונה. באולם האוכל ובאזורי העבודה של האסירים מותקנת מערכת גז מדמיע המשמשת להפסקת מהומות באותם האזורים. רוב אסירי הכלא כיום הינם רוצחים מורשעים המרצים מאסר של 25 שנים ויותר.

מהומות 1971

ב-9 בספטמבר 1971 פרצה התקוממות חריפה בכלא שנמשכה ארבעה ימים. המהומות פרצו כתוצאה ממחאת האסירים על התנאים הקשים בהם היו מוחזקים, דרשו שיפור בתנאי חייהם (אפילו מקלחות לא סופקו להם), וקבלת השכלה והכשרה מקצועית במסגרת הכלא. לאחר 4 ימים פרצו לכלא למעלה מאלף שוטרים ואנשי המשמר הלאומי של ניו יורק והשתלטו על הפורעים. בסיום פעולה זו, נהרגו כ-40 איש (רובם במהלך הפריצה לכלא) מהם 11 היו בני ערובה שנלקחו על ידי האסירים (27 בני הערובה הנותרים נשארו בחיים).

המהומות היו במוקד העניין הציבורי והביאו לחשיפת התנאים הקשים ששררו בבתי הכלא בשנות ה-60 וה-70, גילויי גזענות החמורים מצד מערכות הענישה כלפי אסירים בני מיעוטים (רובם שחורים). כלי התקשורת אף דיווחו בתחילה על שיסוף גרונות בני ערובה בידי האסירים במהלך הפריצה, אם כי בדיעבד התגלו דיווחים אלה כשקריים – רוב ההרוגים במהומות היו מאש הכוחות הפורצים לכלא ולא מידי האסירים.

המהומות בכלא הפכו לסמל לאכזריות המשטרה בארצות הברית והוזכרו ביצירות רבות. להלן כמה מן הבולטות שבהן:

אסירים בולטים

קישורים חיצוניים