אי רובינזון קרוזו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:
האי, שגודלו כ-90 קמ"ר, הוא האי המאוכלס היחיד בארכיפלג. רוב אוכלוסייתו, כ-630 נפשות, מרוכזת בכפר אחד הממוקם בחופו הצפוני של האי. כלכלת האי מתבססת בעיקר על [[דיג]] ו[[תיירות]].
האי, שגודלו כ-90 קמ"ר, הוא האי המאוכלס היחיד בארכיפלג. רוב אוכלוסייתו, כ-630 נפשות, מרוכזת בכפר אחד הממוקם בחופו הצפוני של האי. כלכלת האי מתבססת בעיקר על [[דיג]] ו[[תיירות]].


האי, כמו שאר הארכיפלג, התגלה לראשונה בשנת [[1574]] על ידי ה[[מלח]] ה[[ספרד]]י חואן פרננדס. בשנת [[1704]] ננטש על האי מלח צעיר בשם [[אלכסנדר סלקירק]], במשך חמש שנים הוא שרד באי לבדו עד שחולץ על ידי ספינה חולפת. סיפורו היה ההשראה ל[[רומן]] "[[רובינזון קרוזו]]" מאת הסופר [[דניאל דפו]], שפורסם לראשונה בשנת [[1719]]. במהלך ה[[המאה ה-17|מאות ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]] שימש האי כמקור מסתור ל[[שודדי ים]].
האי, כמו שאר הארכיפלג, התגלה לראשונה בשנת [[1574]] על ידי ה[[מלח (מקצוע)|מלח]] ה[[ספרד]]י חואן פרננדס. בשנת [[1704]] ננטש על האי מלח צעיר בשם [[אלכסנדר סלקירק]], במשך חמש שנים הוא שרד באי לבדו עד שחולץ על ידי ספינה חולפת. סיפורו היה ההשראה ל[[רומן]] "[[רובינזון קרוזו]]" מאת הסופר [[דניאל דפו]], שפורסם לראשונה בשנת [[1719]]. במהלך ה[[המאה ה-17|מאות ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]] שימש האי כמקור מסתור ל[[שודדי ים]].


במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] טובעה אניית צי [[גרמניה|גרמנית]] באחד מ[[מפרץ|מפרציו]] של האי, כיום שרידיה מהוות מקור משיכה תיירותי ל[[צלילה|צוללים]].
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] טובעה אניית צי [[גרמניה|גרמנית]] באחד מ[[מפרץ|מפרציו]] של האי, כיום שרידיה מהוות מקור משיכה תיירותי ל[[צלילה|צוללים]].

גרסה מ־20:50, 21 באוקטובר 2009

אי רובינזון קרוזו

אי רובינזון קרוזוספרדית: 'Isla Robinsón Crusoe), ובשמו הקודם מאס א טיירה (Más a Tierra), הוא אי וולקני השייך לארכיפלג של איי חואן פרננדס הצ'יליאנים, הממוקמים בדרום האוקיינוס השקט, כ-640 קילומטר מערבית ליבשת אמריקה הדרומית.

האי, שגודלו כ-90 קמ"ר, הוא האי המאוכלס היחיד בארכיפלג. רוב אוכלוסייתו, כ-630 נפשות, מרוכזת בכפר אחד הממוקם בחופו הצפוני של האי. כלכלת האי מתבססת בעיקר על דיג ותיירות.

האי, כמו שאר הארכיפלג, התגלה לראשונה בשנת 1574 על ידי המלח הספרדי חואן פרננדס. בשנת 1704 ננטש על האי מלח צעיר בשם אלכסנדר סלקירק, במשך חמש שנים הוא שרד באי לבדו עד שחולץ על ידי ספינה חולפת. סיפורו היה ההשראה לרומן "רובינזון קרוזו" מאת הסופר דניאל דפו, שפורסם לראשונה בשנת 1719. במהלך המאות ה-17 וה-18 שימש האי כמקור מסתור לשודדי ים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה טובעה אניית צי גרמנית באחד ממפרציו של האי, כיום שרידיה מהוות מקור משיכה תיירותי לצוללים.

בשנת 1966 שינתה ממשלת צ'ילה את שם האי ממס א-טירה לרובינזון קרוזו, בשל שיקוליים תיירותים.

האי, כמו כל הארכיפלג, הוכרז על ידי אונסק"ו כשמורה ביוספרית והוא מהווה את מקום הגידול של כ-104 מינים של בעלי חיים וצמחים אנדמיים.

ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.