סנטה סבינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
SieBot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: hu:Santa Sabina-bazilika
Alexbot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: uk:Санта Сабіна
שורה 49: שורה 49:
[[ru:Санта-Сабина]]
[[ru:Санта-Сабина]]
[[sv:Santa Sabina]]
[[sv:Santa Sabina]]
[[uk:Санта Сабіна]]
[[zh:圣撒比纳堂]]
[[zh:圣撒比纳堂]]

גרסה מ־22:50, 30 באוקטובר 2009

הבזיליקה של סנטה סבינה היא כנסייה נוצרית הממוקמת בעיר רומא ומהווה את מרכזו של מסדר הדומיניקנים. הכנסייה נבנתה במאה ה-5, בסביבות שנת 430 לספירה, במתכונת של בזיליקה טיפוסית. בכך, משמשת הכנסייה עדות להתפתחות אדריכלות ביזנטית מתוך מסורת האדריכלות הרומית. חשיבות מיוחדת נודעה לדלתות עץ ועליהם תבליטים המתארים סיפורים מן הברית הישנה והחדשה ומהווים עדות לאמנות הפיסול של התקופה הביזנטית המוקדמת.

ההיסטוריה של הכנסייה

הכנסייה נבנתה על ידי פרספטיר (איש דת) בשם פיטר מאיליריאה (Priest Petrus, Peter of Illyria) החל משנת 425 לספירה. הכנסייה נבנתה במקום בו עמדה בזילקה פגנית קדומה. בניית הכנסייה הושלמה תחת שלטונו של האפיפיור סיקסטוס ה-3, אשר כיהן בין השנים 432 - 440. הכנסייה נקראת על שם סבינה הקדושה (Sabina), אשר הוצאה להורג כמרטירית בשנת 123 לספירה, בייחד עם המשרתת שלה סרפיה (Serapia), אשר אף היא הוכרזה כקדושה. בתחילה, הוקדשה הכנסייה לשתי הנשים, אולם בשלב מאוחר יותר, הושמט שמה של המשרתת משם הכנסייה.

בשנת 1197 ניתנה הכנסייה על ידי האפיפיור הונוריוס ה-3 לחזקת דומיניקוס הקדוש, אשר הקים את מסדר הדומיניקנים.

מבנה הכנסייה

מבחינה ארכיטקטונית, הכנסייה בונוייה כמבנה בזיליקה טיפוסית. את החלל המרכזי חוצות שתי שורות עמודים הנושאים קשתות. העמודים מעוטרים בחריצים לאורכו של העמוד ובכותרת בסגנון קורינתי. בסיס העמודים פשוט ומורכב מבסיס צר ומרובע המשתלב עם העיטור התחתון והמעוגל של העמודים. שורות העמודים נושאים את קומת התאורה של הכנסייה, ובה שורת חלונות צפופה מכל צד של הכנסייה. בקצה הספינה המרכזית של הכנסייה, מצוי אפסיס גדול ובו מקובעים שלוש חלונות גדולים. מן העיטור המקורי, כנראה, של הכנסייה נותרו פסיפסים מעל שורת הקשתות בכנסייה[1].

דלתות העץ

דלתות העץ של סנטה סבינה

אחד מן הפריטים הייחודיים בכנסייה הן דלתות עץ המתוארכות, על פי הערכת חוקרים, לזמן בניית הכנסייה במאה ה-5.[2]. הדלתות, עשויות עץ ברוש, מוצבות בדלת הכניסה הראשית של הכנסייה ועיטוריהן פונה אל המרפסת המקורה שלפני הכנסייה (פורטיקו). הן מעוטרות בפנלים מגולפים ובהם סצנות מן הברית החדשה ומן הברית הישנה אשר שולבו מתוך גישה פרה פיגורטיבית. מתוך 28 הפנלים המקוריים שבדלת שרדו רק 18. [3] כל פנל מעוטר במסגרת דקורטיבית של שריגים של עלי גפן ואשכולות ענבים. התבליטים המגולפים מוצבים ב-4 טורים המשלבים שני גדלים של ספינים - מלבניים ומאורכים לבין מרובעים. בין הפנלים ניכרים הבדלים בסגנון פיסול ההתבליטים. חלקם מציגים קומפוזיציה מורכבת ויחס לתיאור מרחבי, בעוד תבליטים אחרים סכמטיים ו"גולמים" יותר. עובדה זו עשויה להעיד כי ביצירת הדלתות היו שותפים כמה אמנים.

אחד הפנלים הידועים במחקר האמנות הנוצרית מציג את עלייתו לשמים (Ascension) של אליהו. הפנל המלבני ממוקם באחד משני הטורים הקיצוניים של הדלת. בחלקה העליון של הקומפוזיציה מופיע מלאך מכונף אשר מושיט את ידו לעבר אליהו, העולה במרכבה רתומה לשני סוסים בצורה אלכסונית לשמים. בתחתית הקומפוזיציה מופיעים שלושה נערים המוצגים כמגיבים על האירוע הדרמאטי. הנער הניצב בשמאל הקומפוזיציה מתכופף ומרכין את ראשו, האמצעי מושיט את ידו לעברו של אליהו ואוחז בבדל בגדו ואילו נער נוסף נע, כאילו בהפתעה, אל הימין. רקע התיאור מספר פרטים ריאליסטים נוספים המציבים את התיאור בסביבה טבעית. ברקע מופיע עץ ואילו את רוב החלק הימיני של הקומפוזיציה נשלט על ידי תיאור של סלעים. אלמנט מעניין המופיע על הסלעים הוא תיאור של לטאה ושבלול המדגישים את יכולתו ואת התעניינותו של האמן בתיאור פיגורטיבי.

צליבת ישו

פנלים אחרים מן הדלת מציגים, כאמור, התענינת פחותה הרבה יותר בתיאור סיפורי-עלילתי. בתבליט המציג את צליבת ישו, לדוגמה, מופיע ישו כאיש בעל זקן ושיער ארוך הניצב בין שני הגנבים אשר נצלבו עימו. דמויות שני הגנבים מתוארים בכמחצית מגובהו של ישו. שלוש הדמויות מתוארות כאשר ידיהן פרושות לצדדים בתנוחה הקרובה יותר לתנוחת "אורנס" (Orans) מאשר לאדם צלוב. רקע התבליט מציג, אומנם, מעין מבנה ארכיטקטוני, עשוי לבנים, התופס את כל הרקע של הקומפוזיציה, אולם תיאור הדמויות בקנה מידה שונה, הסכמטיות של הגוף ובעיקר חוסר ההתייחסות הברורה לצלבים עליהם נצלבו הדמויות מעידים כי תיאור ריאליסטי לא היה אחד ממטרות יצירת תיאור זה.

מרגרט רובין ג'נסין (Jensen), בפרשנותה על דימויי צליבת ישו המוקדמים, טוענת כי בתקופה מוקדמת זו מעידים התיאורים על חוסר מרכזיותו של דימויי הצליבה בתרבות הנוצרית המתפתחת. בהצגת ישו כסובל, מציינת ג'נסין, יש משום הפחתה בערכו של האל או שדימוי זה היה טעון רגשות עזים מדי בעבור הנוצרים בני התקופה ולכן הושם דגש על ייצוג חלקי בלבד של הסיפור[4].

הערות שוליים

  1. ^ Schug-Wille, Christa, Art of the Bizantine World, Abrams, New York, 1969, p. 80
  2. ^ Schug-Wille, Christa, Art of the Bizantine World, Abrams, New York, 1969, p. 80
  3. ^ Milburn, Robert, Early Christian Art & Architecture, Universuty of California Press, Berkley, 1988, p. 108
  4. ^ Jensen, Robin Margaret, Understanding Early Christian Art, Routledge, London, 2002, pp. 130-133

קישורים חיצוניים