הלכות צבא

הלכות צבא הוא התחום ההלכתי שעוסק בהתנהגות הראויה בצבא ובמלחמה, הן בהלכות ייחודיות לצבא, והן בהלכות מתחומים אחרים כפי שהן מתבטאות במסגרת הצבאית.

בתנ"ך

בתורה

בתורה מנויות מספר מצוות ייחודיות לתחום הצבאי. רובן מרוכזות בפרשות שופטים וכי תצא, כחלק מנאום המצוות לקראת הכניסה לארץ. יש מהן שהן מצוות עשה, שמפרטות אויבים שעל עם ישראל להשמיד: מחיית עמלק ומלחמת שבעה עממים.

יש מצוות שמפרטות את אופיה הראוי של המלחמה: מצוות הקריאה לשלום במלחמה (מלבד עמון ומואב), דיני אשת יפת תואר, איסור השחתת עצי מאכל (בל תשחית), ומצוות טהרת המחנה: התקנת שירותים מחוץ למחנה הצבא, והתקנת יתד לכיסוי הצואה.

מצוות נוספות הן מינוי כהן משיח מלחמה לדבר באזני החיילים לקראת היציאה לקרב, ופירוט הפטורים משירות צבאי, ואיסור על פחד בשעת המלחמה.

חלק מהמצוות הן מצוות כלליות, שמפורטות אגב תיאור המלחמה. איסור בל תשחית, למשל, הוא איסור כללי, אך בתורה הוא נכתב לגבי השחתת עצי מאכל בשעת מצור. דיני טבילת כלים נאמרו לראשונה לגבי השלל שנלקח במלחמת מדין.

בנ"ך

בחלק ממלחמות המקרא מתוארת הקפדה על קיום מצוות התורה. על יהושע מסופר שהקפיד על איסור הלנת תלוי: "וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה". (יהושע ח, כט; וראו גם י, כו-כז).

חלק מדיני המלחמה נלמדים ממלחמות המקרא. על דוד מסופר שנזף באנשים שהציעו לחלק את השלל באופן בלתי שיוויוני בין החיילים בחזית לבין הנשארים מאחור: "וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ" (שמואל א ל, כב-כד).

בחז"ל

ההלכה הקדומה ביותר הידועה לנו בספרות בית שני היא האיסור או ההיתר למלחמה בשבת. בשל העניין שעורר הנושא, אנו מוצאים מקורות רבים שדנים בו, הן מקורות יהודיים והן מקורות חוץ-יהודיים.

בספרי מובאת מחלוקת לגבי ההיתר להקיף עיר מכל צדדיה ללא אפשרות מילוט, דיון שנדרש על מלחמת מדין. תנא קמא מתיר לעשות זאת, ואילו ר' נתן אוסר. בין הרמב"ן לרמב"ם קיימת מחלוקת לטעם האיסור: האם מדובר במצווה מטעמים מוסריים, או שמדובר בטקטיקה צבאית שנועדה להביא לניצחון.

במסכת עירובין מובא רצף של הלכות הבאות להקל על היוצאים למלחמה: היתר לקחת עצים ללא חשש גזל, ופטור מנטילת ידיים, מעישור דמאי ומעירובי חצרות. (משנה עירובין א, י). בתלמודים מבואר שהלכות אלו נקבעו בשעה ש"חנו על הבאר", וככל הנראה מדובר במצור על החקרא במהלך מלחמות החשמונאים.

בשל אובדן העצמאות היהודית לאחר חורבן בית שני, התמעט העיסוק בהלכות הצבא, ובשל כך היקף הדיונים ההלכתיים בשאלות הצבא הוא מצומצם ביותר, ואף אין מסכת על כך במשנה. גם בתלמוד הדיונים מצומצמים, ומפוזרים במקומות שונים. כך, למשל, לומדת הגמרא בחולין שהותר לבני ישראל בשעת כיבוש הארץ לאכול אפילו קדלי חזיר. (בבלי חולין יז עמוד א)

בראשונים

דיון בהלכות צבא בתקופת הראשונים קיים, אך גם הוא מועט ומפוזר במקומות שונים.

הרמב"ם במשנה תורה אסף את הלכות הצבא ב"הלכות מלכים ומלחמותיהם" פרקים ה-ח. עדות לכך שהדיון ההלכתי בנושאים אלו היה דל אנחנו יכולים למצוא בכך שלפעמים מקורותיו של הרמב"ם הם לא התלמוד, אלא מקורות תנאיים כגון הספרא ואפילו המקרא עצמו.

באחרונים

ספר מחנה ישראל על הלכות צבא מאת החפץ חיים שחולק למתנדב היהודי לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה

החפץ חיים חיבר ספר בשם "מחנה ישראל", שיועד לחיילים ששירתו בצבאות זרים באירופה. הספר כולל דברי מוסר ואמונה, וכן הלכות בסיסיות, בעיקר בדיני שבת ותפילה. כך נכתב בהקדמה:

"ועל פי הרוב אנשי הצבא עומדים במקום שאין מצוי להם ממי לשאול אפילו דינים הפשוטים וכל שכן דברים הצריכים עיון ועל כן מצאתי את עצמי מחויב בדבר לערוך מפי סופרים וספרים את הדינים הנצרכים להם (והכל בדבר שאין מתנגד לחוקי הקיר"ה)".

במדינת ישראל

עם הקמת צה"ל בשנת 1948, ייסד הרב שלמה גורן את הרבנות הצבאית, ועמד בראשה עד שנת 1971. בתפקיד זה הקים את התשתית לשירות חיילים דתיים בצבא, כולל פסיקת הלכה בנושאים צבאיים. בין הספרים שיצאו בשנים אלו ניתן למנות את ארבעת כרכי "משיב מלחמה", שו"ת בענייני צבא, מלחמה וביטחון, ואת "קובץ פסקי הלכות צבא" שיצא בשנת תשי"ט בהוצאת הרבנות הצבאית. הרב גורן עסק בסוגיות מורכבות, ובין היתר התיר עגונות, החל ממלחמת השחרור ועד עגונות אח"י דקר ואח"י אילת.

ספרי הלכה צבאית נוספים הם שו"ת "כחיצים ביד גיבור" (ארבעה כרכים) של הרב אביחי רונצקי, שמונה לאחר מכן לתפקיד הרב הצבאי הראשי, שו"ת "קשרי מלחמה" (חמישה כרכים) של הרב אייל קרים, שמונה לעמוד בראש מדור הלכה של הרבנות הצבאית, ספר ‫ בעמק ההלכה של הרב זכריה בן-שלמה, שו"ת "מלומדי מלחמה" של הרב נחום רבינוביץ', ספר "משא בהר" של הרב אברהם אבידן, ושו"ת "המורים בקשת" של הרב מישאל רובין.

ספרי הדרכה מעשית נפוצים הם "דיני צבא ומלחמה" של הרב שלמה מן ההר, "הלכות צבא" של הרב זכריה בן-שלמה, ו"צבא כהלכה" של הרב יוסף צבי רימון.

לקריאה נוספת

• חניאל נהרי, הספרות ההלכתית לחייל בהתפתחותה (1975-1880), עבודה לתואר שני, אוניברסיטת בר-אילן, 2003.

קישורים חיצוניים

• מדור צבא ומלחמה, באתר דעת.