מרד 1682 – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==רקע== |
==רקע== |
||
הסיבות למרד היו קיימות כבר מתקופת שלטון של [[פיודור השלישי, צאר רוסיה|פיודור השלישי]]. קופת אוצר המדינה הייתה רקה ותשלומים לחיילים היו מועברים באופן לא סדיר. קצינים היו משאירים חלק מהתשלומים אצלם וגם היו מחייבים את החיילים לבצע עבודות שונות באחוזות הקצינים. |
|||
ב-[[27 באפריל]] [[1682]] [[פיודור השלישי, צאר רוסיה|פיודור השלישי]]שנת [[1676]] נפטר ולא היו לו יורשים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה צריך לבעור לבן שלו [[איוואן החמישי|איוואן]] מאשתו הראשונה (ממשפחת מילוסלבסקי) שהיה בן 16, או לבן [[פטר הגדול|פיוטר]] מאשתו השנייה )(ממשפחת נרישקין) שהיה בן 10. היריבות בין שני המשפחות |
ב-[[27 באפריל]] [[1682]] [[פיודור השלישי, צאר רוסיה|פיודור השלישי]]שנת [[1676]] נפטר ולא היו לו יורשים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה צריך לבעור לבן שלו [[איוואן החמישי|איוואן]] מאשתו הראשונה (ממשפחת מילוסלבסקי) שהיה בן 16, או לבן [[פטר הגדול|פיוטר]] מאשתו השנייה )(ממשפחת נרישקין) שהיה בן 10. היריבות בין שני המשפחות הגיעה לשיאו, כי החלטת היורש הייתה צפויה להשפיע ישירות על מצב המשפחה וקבלת הטבות. ההחלטה הסופית הייתה בידי אסיפת [[בויאר|ביוארים]]. בנוסף לכך, למרות שאיוואן היה. מבוגד יותר, אך הוא היה ילד חולני והיה סביר שלא יאריך ימים. לאחר התלבטויות, ב-[[27 באפריל]] [[1682]] (ביום פטירת הצאר) האסיפה הבויארית וה[[פטריארך]] הרוסי החליטו על כך ש[[פטר הגדול|פיוטר]] יהיה הצאר הבא. |
||
למשפחת מילוסלבסקי החלטה הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]], אחות של [[איוואן החמישי|איוואן]] ונציגת משפחת מילוסלבסקי החליטה לנצל את התמרמרות יחידות צבאיות המוצבות ב[[מוסקבה]] לשינוי מהותי במצב. היא נתמכה במשפחה עצמה, חלק מהבויארים, ונסיכים [[ואסילי גוליצין]] ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין. |
למשפחת מילוסלבסקי החלטה הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]], אחות של [[איוואן החמישי|איוואן]] ונציגת משפחת מילוסלבסקי החליטה לנצל את התמרמרות יחידות צבאיות המוצבות ב[[מוסקבה]] לשינוי מהותי במצב. היא נתמכה במשפחה עצמה, חלק מהבויארים, ונסיכים [[ואסילי גוליצין]] ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין. |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
==תחילת המרד== |
==תחילת המרד== |
||
[[תמונה:Orenburgsky.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נתליה נרישקינה מראה את [[איוואן החמישי]] לחיילים המורדים]] |
[[תמונה:Orenburgsky.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נתליה נרישקינה מראה את [[איוואן החמישי]] לחיילים המורדים]] |
||
תומכי המרד החלו לפזר שמועות בין החיילים שתחת השלטון החדש קצב העברת התשלומים יהיה גרוע אף יותר מבעבר. ב-[[15 במאי]] התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגו את נסיך [[איוואן החמישי|איוואן]]. חיילים רבים נהרו ל[[קרמלין]] של [[מוסקבה]] עברו את המשמר והתאספו ב[[כיכר הקתדרלות]] בחזית הארמון. צארינה נתליה נרישקין (אשתו השנייה של פיודור השלישי) יצאה מהארמון ביחד עם בנה [[פטר הגדול|פיוטר]] והנסיך איוואן. הנסיך איוואן אף ציין בתשובה לשאילות החיילים |
תומכי המרד החלו לפזר שמועות בין החיילים שתחת השלטון החדש קצב העברת התשלומים יהיה גרוע אף יותר מבעבר. ב-[[15 במאי]] התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגו את נסיך [[איוואן החמישי|איוואן]]. חיילים רבים נהרו ל[[קרמלין]] של [[מוסקבה]] עברו את המשמר והתאספו ב[[כיכר הקתדרלות]] בחזית הארמון. צארינה נתליה נרישקין (אשתו השנייה של פיודור השלישי) יצאה מהארמון ביחד עם בנה [[פטר הגדול|פיוטר]] והנסיך איוואן. הנסיך איוואן אף ציין בתשובה לשאילות החיילים שבריאותו טובה ושמפחת נרישקין מתייחסת אליו טוב ואין לו טענות. במידה וזה נכון, פעולות החיילים היו בעייתיות מאוד וזה היה למעשה מרד נגד השלטון. אחד הקצינים, נסיך דולגורוקי החל לעיים על החיילים תוך האשמת במרד גלוי. האמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את הנסיך. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו מספר נציגי בולטים של משפחת נרישקין ותומכיה. מעשיה הרצח התפשטו לעיר כולו. בקרמלין החיילים שמו שמירה ולמעשה כל יושבי הארמון היו אצורים. |
||
למחרת החיילים חזרו |
למחרת החיילים חזרו לארמון עם דרישה להסגיר לידם את האח של נתליה נרישקינה. [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]] ובויארים נוספים לחצו על משפחת נרישקין והיא נענתה לדרישות החיילים. איוואן נרישקין הוסגר והוצא להורג על ידי החיילים. האב של צארינה קיריל נרישקין הוכרח להתנזר והוגלה למנזר בצפון המדינה. מהומות והוצאות להורג נמשכו עד ל-[[18 במאי]]. השלטון למעשה לא היה קיים. אומנם [[פטר הגדול]] היה באופן פורמאלי [[צאר]] ואימו נטליה לידו, אך הם לא יכלו לשלוט. כל התומכים שלהם נהרגו או נמלטו מ[[מוסקבה]]. |
||
ב-[[19 במאי]] נציגי |
ב-[[19 במאי]] נציגי החיילים העבירו לידיו בקשה, שהייתה למעשה אולטימאטום לשלם להם לאלתר את החוב שלפי הערכתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]], למרות שפורמאלית לא היה לה בשלב זה כל סמכות נתנה הורעה לאסוף את הכסף תוך ניצול כלי זהב וכסף שהיו בארמון. |
||
ב-[[23 במאי]] וב-[[29 במאי]] החיילים העבירו בקשות נוספות. הם כללו הכרזת [[איוואן החמישי]] [[צאר]] בנוסף ל[[פטר הגדול]] ומינוי נסית סופיה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] לידים. |
ב-[[23 במאי]] וב-[[29 במאי]] החיילים העבירו בקשות נוספות. הם כללו הכרזת [[איוואן החמישי]] [[צאר]] בנוסף ל[[פטר הגדול]] ומינוי נסית סופיה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] לידים. הבקשות היו תואמים את האינטרסים של כל משפחת מילוסלבסקי. באסיפה הבויארית ו[[פטריארך]] נענו לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו במצב, אך הם היו מודעים לכך שהמצב אינו יציב וברגע שהם יעזבו את [[הקרמלין]] הכול יכול להשתנות. במטרה להבטיח לעצמם את הביטחון לתווך ארוך הם הוציאו דרישה חדשה. הממשל היה צריך לפרסם צב מיוחד בו הכרזה על כך שכל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ומשפחת רומנוב וב[[כיכר האדומה]] היה צריך להציב פסל עם פרוט שמות כל ה[[בויאר|בויארים]] שנהרגו תוך ציון פשעים שהם ביצעו לכאורה נגד השלטון. מחוז ברירה הממשל הסכם גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה נסית סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה. |
||
==תקופת נסיך חובאנסקי== |
==תקופת נסיך חובאנסקי== |
||
סופיה מינה את נסיך חובנסקי כמפקד העליון של החיילים ב[[מוסקבה]]. הוא היה ידוע שתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם |
סופיה מינה את נסיך חובנסקי כמפקד העליון של החיילים ב[[מוסקבה]]. הוא היה ידוע שתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולארי בקרב החיילים. במינוי זה [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]] ציפה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח [[הקרמלין]] ושמרו את היכולת לדרוש מהממשל הטובות נוספות. |
||
[[תמונה:Nikita Pustosviat. Dispute on the Confession of Faith.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיון בנושא הדת בארמון בקרמלין]] |
[[תמונה:Nikita Pustosviat. Dispute on the Confession of Faith.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דיון בנושא הדת בארמון בקרמלין]] |
||
מתנגדי [[הרפורמה הדתית ברוסיה]] חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה |
מתנגדי [[הרפורמה הדתית ברוסיה]] חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיעו ל[[מוסקבה]] מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא והוא היה בידי הכנסייה ו[[פטריארך]]. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]] לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע במדיניות איבה ואחיה. |
||
לצורך הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על ה[[כיכר האדומה]]. הנסיך חובנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. [[פטריארך]] התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון דיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרבי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר הפתוח. ב-[[5 ביולי]] [[1682]] הדיון אכן |
לצורך הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על ה[[כיכר האדומה]]. הנסיך חובנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. [[פטריארך]] התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון דיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרבי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר הפתוח. ב-[[5 ביולי]] [[1682]] הדיון אכן נערך בשטחי הארמון. תוך זמן קצר הדיון נהפך להיות לא ענייני וקולני. מתנגדי הרפורמה עזבו את הדיון, והודיעו להמון שהמתין בכיכר על הניצחון המוחץ. באותו זמן, סופיה הודיע לנציגי החיילים שהיו בארמון שמתנגדי הרפורמה לא נתנו שום טענה רצינית ולא יתכן שרפורמה שנתמכה על ידי צארים קודמים לא נכונה. היא גם איימה על החיילים שהיא עלולה לעזוב את מוסקבה ולחזור עם צבא מתנדבים. לאור הנאום שלה, החיילים תפסו חלק ממתנגדי הרפורמה והרגו אותם. אומנם הנסיך חובנסקי המשיך בתמיכתו במתנגדי הרפורמה. |
||
במצב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל[[19 באוגוסט]]. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טכס דתי |
במצב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל[[19 באוגוסט]]. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טכס דתי בהשתתפות משפחת הצאר. במסגרת הטכס הפמליה הייתה צריך לעזוב את [[הקרמלין]] ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטכס לקחו השתתפות שני הצארים, שני אלמנות של [[אלכסיי הראשון, צאר רוסיה|אלכסיי הראשון]], קרובי המשפחה ונסיכת סופיה בעצמה. הפמליה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. כאשר הם עזבו את העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת [[לאוורת השילוש-סרגייב]] בכוונה לעשות ממנו מרכז שלטוני. בספטמבר התאספו סביבם [[בויאר|בויארם]] ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדאיג את נסיך חובנסקי והוא החליט להגיע לנסיכת סופיה לקראת [[17 בספטמבר]] שזה היה יום הולדת שלה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע לאסיפת צבא מתנדבים לצורך הסדרת סדר בבירה. |
||
==סיום המרד== |
==סיום המרד== |
||
גרסה מ־08:59, 15 בינואר 2010
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
מרד 1682 מרד של יחידות צבא המוצבות במוסקבה שכתוצאה ממנו השלטון במדינה הועבר לנסיכת סופיה כעוצרת ליד איוואן החמישי ופטר הגדול שהיו בגיל צעיר.
רקע
הסיבות למרד היו קיימות כבר מתקופת שלטון של פיודור השלישי. קופת אוצר המדינה הייתה רקה ותשלומים לחיילים היו מועברים באופן לא סדיר. קצינים היו משאירים חלק מהתשלומים אצלם וגם היו מחייבים את החיילים לבצע עבודות שונות באחוזות הקצינים.
ב-27 באפריל 1682 פיודור השלישישנת 1676 נפטר ולא היו לו יורשים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה צריך לבעור לבן שלו איוואן מאשתו הראשונה (ממשפחת מילוסלבסקי) שהיה בן 16, או לבן פיוטר מאשתו השנייה )(ממשפחת נרישקין) שהיה בן 10. היריבות בין שני המשפחות הגיעה לשיאו, כי החלטת היורש הייתה צפויה להשפיע ישירות על מצב המשפחה וקבלת הטבות. ההחלטה הסופית הייתה בידי אסיפת ביוארים. בנוסף לכך, למרות שאיוואן היה. מבוגד יותר, אך הוא היה ילד חולני והיה סביר שלא יאריך ימים. לאחר התלבטויות, ב-27 באפריל 1682 (ביום פטירת הצאר) האסיפה הבויארית והפטריארך הרוסי החליטו על כך שפיוטר יהיה הצאר הבא.
למשפחת מילוסלבסקי החלטה הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. נסיכת סופיה, אחות של איוואן ונציגת משפחת מילוסלבסקי החליטה לנצל את התמרמרות יחידות צבאיות המוצבות במוסקבה לשינוי מהותי במצב. היא נתמכה במשפחה עצמה, חלק מהבויארים, ונסיכים ואסילי גוליצין ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין.
תחילת המרד
תומכי המרד החלו לפזר שמועות בין החיילים שתחת השלטון החדש קצב העברת התשלומים יהיה גרוע אף יותר מבעבר. ב-15 במאי התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגו את נסיך איוואן. חיילים רבים נהרו לקרמלין של מוסקבה עברו את המשמר והתאספו בכיכר הקתדרלות בחזית הארמון. צארינה נתליה נרישקין (אשתו השנייה של פיודור השלישי) יצאה מהארמון ביחד עם בנה פיוטר והנסיך איוואן. הנסיך איוואן אף ציין בתשובה לשאילות החיילים שבריאותו טובה ושמפחת נרישקין מתייחסת אליו טוב ואין לו טענות. במידה וזה נכון, פעולות החיילים היו בעייתיות מאוד וזה היה למעשה מרד נגד השלטון. אחד הקצינים, נסיך דולגורוקי החל לעיים על החיילים תוך האשמת במרד גלוי. האמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את הנסיך. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו מספר נציגי בולטים של משפחת נרישקין ותומכיה. מעשיה הרצח התפשטו לעיר כולו. בקרמלין החיילים שמו שמירה ולמעשה כל יושבי הארמון היו אצורים.
למחרת החיילים חזרו לארמון עם דרישה להסגיר לידם את האח של נתליה נרישקינה. נסיכת סופיה ובויארים נוספים לחצו על משפחת נרישקין והיא נענתה לדרישות החיילים. איוואן נרישקין הוסגר והוצא להורג על ידי החיילים. האב של צארינה קיריל נרישקין הוכרח להתנזר והוגלה למנזר בצפון המדינה. מהומות והוצאות להורג נמשכו עד ל-18 במאי. השלטון למעשה לא היה קיים. אומנם פטר הגדול היה באופן פורמאלי צאר ואימו נטליה לידו, אך הם לא יכלו לשלוט. כל התומכים שלהם נהרגו או נמלטו ממוסקבה.
ב-19 במאי נציגי החיילים העבירו לידיו בקשה, שהייתה למעשה אולטימאטום לשלם להם לאלתר את החוב שלפי הערכתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך נסיכת סופיה, למרות שפורמאלית לא היה לה בשלב זה כל סמכות נתנה הורעה לאסוף את הכסף תוך ניצול כלי זהב וכסף שהיו בארמון.
ב-23 במאי וב-29 במאי החיילים העבירו בקשות נוספות. הם כללו הכרזת איוואן החמישי צאר בנוסף לפטר הגדול ומינוי נסית סופיה כעוצרת לידים. הבקשות היו תואמים את האינטרסים של כל משפחת מילוסלבסקי. באסיפה הבויארית ופטריארך נענו לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו במצב, אך הם היו מודעים לכך שהמצב אינו יציב וברגע שהם יעזבו את הקרמלין הכול יכול להשתנות. במטרה להבטיח לעצמם את הביטחון לתווך ארוך הם הוציאו דרישה חדשה. הממשל היה צריך לפרסם צב מיוחד בו הכרזה על כך שכל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ומשפחת רומנוב ובכיכר האדומה היה צריך להציב פסל עם פרוט שמות כל הבויארים שנהרגו תוך ציון פשעים שהם ביצעו לכאורה נגד השלטון. מחוז ברירה הממשל הסכם גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה נסית סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה.
תקופת נסיך חובאנסקי
סופיה מינה את נסיך חובנסקי כמפקד העליון של החיילים במוסקבה. הוא היה ידוע שתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולארי בקרב החיילים. במינוי זה נסיכת סופיה ציפה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח הקרמלין ושמרו את היכולת לדרוש מהממשל הטובות נוספות.
מתנגדי הרפורמה הדתית ברוסיה חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיעו למוסקבה מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא והוא היה בידי הכנסייה ופטריארך. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם נסיכת סופיה לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע במדיניות איבה ואחיה.
לצורך הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על הכיכר האדומה. הנסיך חובנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. פטריארך התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון דיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרבי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר הפתוח. ב-5 ביולי 1682 הדיון אכן נערך בשטחי הארמון. תוך זמן קצר הדיון נהפך להיות לא ענייני וקולני. מתנגדי הרפורמה עזבו את הדיון, והודיעו להמון שהמתין בכיכר על הניצחון המוחץ. באותו זמן, סופיה הודיע לנציגי החיילים שהיו בארמון שמתנגדי הרפורמה לא נתנו שום טענה רצינית ולא יתכן שרפורמה שנתמכה על ידי צארים קודמים לא נכונה. היא גם איימה על החיילים שהיא עלולה לעזוב את מוסקבה ולחזור עם צבא מתנדבים. לאור הנאום שלה, החיילים תפסו חלק ממתנגדי הרפורמה והרגו אותם. אומנם הנסיך חובנסקי המשיך בתמיכתו במתנגדי הרפורמה.
במצב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל19 באוגוסט. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טכס דתי בהשתתפות משפחת הצאר. במסגרת הטכס הפמליה הייתה צריך לעזוב את הקרמלין ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטכס לקחו השתתפות שני הצארים, שני אלמנות של אלכסיי הראשון, קרובי המשפחה ונסיכת סופיה בעצמה. הפמליה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. כאשר הם עזבו את העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת לאוורת השילוש-סרגייב בכוונה לעשות ממנו מרכז שלטוני. בספטמבר התאספו סביבם בויארם ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדאיג את נסיך חובנסקי והוא החליט להגיע לנסיכת סופיה לקראת 17 בספטמבר שזה היה יום הולדת שלה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע לאסיפת צבא מתנדבים לצורך הסדרת סדר בבירה.
סיום המרד
ללא מנהיג ברור, החיילים במוסקבה איבדו את יכולתם לביצוע פעולות החלטיות. הם שלחו לסופי המספר מכתבים בהם ביקשו את תמיכתה והבטיחו לשרת אותה. בסופו של דבר, בחודש אוקטובר 1689 הם כתבו מכתב בו ציינו שכל הפעולות שבוצעו החל מחודש מאי היו לא חוקיות, ביקשו חנינה כללית והריסת פסל שהוצב בדרישתם בכיכר האדומה. סופיה הסכמה לחנינה והוציא להורג רק מספר מצומצם של מנהיגי החיילים. מפקד החדש השליט משמעת נוקשה.
בתחילת נובמבר 1689 חצר הצאר חזר למוסקבה. נתליה נרישקינה ובנה פטר הגדול לא חזרו לבירה. הם עברו להתגורר בכפר פראוברז'נסקי תחת שמירת החיילים הנאמנים. פטר הגדול בעצמו היה מגיע לבירה רק לצורך השתתפות בטכסים הנדרשים.
מצב שלטוני זה נשמר בע שנים, עד לשנת 1689. באותה שנה, פטר הגדול המתבגר סילק את סופיה מתפקיד עוצרת.