ברנהרד פון בריידנבאך – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 3: שורה 3:
==תולדות חייו==
==תולדות חייו==
ברנרד פון בריידנבך היה בן למשפחת [[אצולה]] עשירה מ[[הסן]], שמקורה בעיר [[מרבורג]] של היום. הוא התחנך ל[[כמורה]] ואחרי כן קיבל תואר [[דוקטור]] ב[[משפטים]] באוניברסיטת [[ארפורט]]. הוא החזיק בשלל משרות [[כנסיה|כנסייתיות]] ואזרחיות בעיר מיינץ, ובכללן קאנון ב[[קתדרלה|קתדרלת]] העיר, ו[[רופא]].
ברנרד פון בריידנבך היה בן למשפחת [[אצולה]] עשירה מ[[הסן]], שמקורה בעיר [[מרבורג]] של היום. הוא התחנך ל[[כמורה]] ואחרי כן קיבל תואר [[דוקטור]] ב[[משפטים]] באוניברסיטת [[ארפורט]]. הוא החזיק בשלל משרות [[כנסיה|כנסייתיות]] ואזרחיות בעיר מיינץ, ובכללן קאנון ב[[קתדרלה|קתדרלת]] העיר, ו[[רופא]].
בשנים 1483-1484 ערך מסע לארץ הקודש (ראו להלן) ומייד עם שובו, בשנת 1484, התמנה ל[[דיאקון]] הקתדרלה במיינץ. בשנים שלאחר מכן מונה בריידנבאך לרופאו של ה[[ארכיהגמון]] ופרסם מדריך מעוטר ל[[צמחי מרפא]].
בשנים [[1483]]-[[1484]] ערך מסע לארץ הקודש (ראו להלן) ומייד עם שובו, בשנת 1484, התמנה ל[[דיאקון]] הקתדרלה במיינץ. בשנים שלאחר מכן מונה בריידנבאך לרופאו של ה[[ארכיהגמון]] ופרסם מדריך מעוטר ל[[צמחי מרפא]].
עד מותו המשיך לשרת במשרות ציבוריות שונות, בין השאר כראש [[בית משפט|בית המשפט]] האזרחי של מיינץ ו[[שגריר]] הארכיבישוף של מיינץ ל[[וותיקן]]. פון בריידנבך נפטר ב-[[1497]] ונקבר ב[[קתדרלת מיינץ]].
עד מותו המשיך לשרת במשרות ציבוריות שונות, בין השאר כראש [[בית משפט|בית המשפט]] האזרחי של מיינץ ו[[שגריר]] הארכיבישוף של מיינץ ל[[וותיקן]]. פון בריידנבך נפטר ב-[[1497]] ונקבר ב[[קתדרלת מיינץ]].



גרסה מ־09:04, 18 בינואר 2010

מצבת קברו של בריידנבך בקתדרלת מיינץ

ברנרד פון בריידנבך (Bernhard von Breidenbach/Breydenbach) (נולד בסביבות 1440, נפטר ב- 5 במאי 1497, במיינץ, גרמניה) היה אחד מן הפקידים ופוליטיקאים המובילים של הארכידיוקסיה של מיינץ. הוא ידוע כנוסע מפורסם בארץ ישראל, כמחבר ספר מסעות נודע, כרופא, וכעורך המדריך הראשון לצמחי מרפא בשפה הגרמנית.

תולדות חייו

ברנרד פון בריידנבך היה בן למשפחת אצולה עשירה מהסן, שמקורה בעיר מרבורג של היום. הוא התחנך לכמורה ואחרי כן קיבל תואר דוקטור במשפטים באוניברסיטת ארפורט. הוא החזיק בשלל משרות כנסייתיות ואזרחיות בעיר מיינץ, ובכללן קאנון בקתדרלת העיר, ורופא. בשנים 1483-1484 ערך מסע לארץ הקודש (ראו להלן) ומייד עם שובו, בשנת 1484, התמנה לדיאקון הקתדרלה במיינץ. בשנים שלאחר מכן מונה בריידנבאך לרופאו של הארכיהגמון ופרסם מדריך מעוטר לצמחי מרפא. עד מותו המשיך לשרת במשרות ציבוריות שונות, בין השאר כראש בית המשפט האזרחי של מיינץ ושגריר הארכיבישוף של מיינץ לוותיקן. פון בריידנבך נפטר ב-1497 ונקבר בקתדרלת מיינץ.

מסעו לארץ הקודש

בשנים 1483-1484, בימי הסולטן הממלוכי קאיתביי, ערך בריידנבך מסע צליינות לארץ הקודש. המסע הקשה והיקר התאפשר בתקופה זו רק לעשירים, והיווה מפתח לקידום חברתי באירופה הקתולית. התיירות האירופית לארץ ישראל התפתחה בתקופה הממלוכית ושמשה מקור הכנסה משמעותי לתושבי הארץ. ההערכות הן כי כ-300 עד 500 צליינים אירופים ערכו את המסע מדי שנה בסוף המאה ה-15. בחבורתו של בריידנבך, שיצאה ברכיבה ממיינץ, היו שני אצילים נוספים, האביר פיליפ פון ביקן והרוזן הצעיר יוהאן מסולמס. את שלושת האצילים שירתו טבח ומתרגם בשם יוהאן קנוס, והתלווה להם המאייר ההולנדי ארהרד רויוויך (Erhard Reuwich) שרשם את נופי המסע. פון בריידנבאך היא הנוסע הראשון שצירף צייר למסעו.

הנוסעים יצאו ברכיבה לוונציה, אליה הגיעו בתום שבועיים. שם הצטרפו אליהם צליינים נוספים - רבים מהם אצילים אירופים ואנשי כמורה, וביניהם הנזירים פאול ואלטר ופליקס פברי, שכתבו גם הם ספרים על מסעם. הם עלו על ספינה וונציאנית והפליגו דרך הנמלים הווונציאנים קורפו מודון ורודוס, דרך הרקליון שבכרתים. הספינה הגיעה לארץ ישראל בתום כחודשיים של הפלגה ועגנה בנמל יפו. העולים לרגל נאלצו להמתין מספר ימים בספינה בטרם ניתן להם אישור מן השלטונות הממלוכים לעלות ליבשה. את מסע הצליינות בארץ ישראל ארגנו נזירים פרנציסקנים שהתגוררו בארץ ישראל. בהדרכתם עלו הנוסעים לירושלים, כדי לבקר באתרים הקדושים לנצרות בעיר עצמה ובבבית לחם הסמוכה. בירושלים נפרדה חבורתו של בריידנבאך מן המדריכים הפרנציסקנים ומרוב הצליינים האירופיים והמשיכה דרומה. הם הצטרפו לשיירות ערביות בדרך לסיני וביקרו במנזר סנטה קתרינה ובג'בל מוסא. משם המשיכו ברכיבה לקהיר והפליגו במורד הנילוס לרוזטה. בריידנבך וחבורתו שבו לאירופה בספינה עליה עלו בנמל אלכסנדריה, שם גם מת הרוזן מסולמס מדיזנטריה.

הספר "מסע בארץ הקודש"

כנסיית הקבר כפי שהיא מופיעה בספר "מסע לארץ הקודש"
הפאונה של ארץ הקודש: ג'ירף, תנין, עזים הודיות, סלמנדרה, קוף אדם בלתי מזוהה, גמל, וחד-קרן - כולם צוירו "כפי שנחזו באמת"

אחרי שובו למיינץ פרסם בריידנבאך את רשמיו בשפה הלטינית בספר "מסע בארץ הקודש" (Peregrinatio in Terram Sanctam). את הטקסט עצמו כתב, על סמך תיאורי בריידנבך, הנזיר הדומיניקני מרטין רות', שלא השתתף במסע, אך שלט בלטינית. את הספר ליוו תחריטי עץ של רויוויך, שגם הדפיס את הספר בבית הדפוס שלו, בשיטה שהומצאה כ-30 שנה לפני כן על ידי יוהאן גוטנברג במיינץ.

הספר, שפורסם לראשונה ב-1486, זכה להצלחה רבה, לא במעט תודות לאיורים, ותורגם על ידי בריידנבאך גם לסאקסונית תחתית.

בהתאם למוסכמה התקופתית, גינה הספר את האיסלאם ונביאו מוחמד ואת תושבי הארץ המוסלמים, אותם הוא מכנה "סרצנים". תיאורה של ירושלים מתמקד בעיקר במקומות הקדושים לנצרות כוויה דולורוזה וכנסיית הקבר, אך תיאורה של הבירה הממלוכית קהיר, על ארמונותיה ומרחצאותיה, מלא רושם. הספר מתאר את יושבי הארץ על עיסוקיהם ומלבושיהם. בנוסף מכיל הספר טבלאות ובהן תרגום של סוגי הכתב הנפוצים בארץ ישראל, ובינהם הכתב העברי, הערבי, היווני, הסורי הקופטי והארמני. האיורים בספר כוללים תיאור שצוייר מן הספינה של שש ערי נמל בדרך לארץ הקודש, של אתרים בארץ ישראל ובסיני, ושל יושבי הארץ. מעניין במיוחד הוא ציור הפאונה של ארץ ישראל, המכיל ג'ירף, תנין, עזים הודיות, סלמנדרה, קוף אדם בלתי מזוהה, גמל, וחד-קרן - כולם צוירו "כפי שנחזו באמת". חשיבות מיוחדת נודעת למפת הארץ (מפת בריידנבך) המופיעה בספר. רוב שטח המפה מוקדש לירושלים, והיא משמשת עדות מרכזית למבנים בעיר בסוף המאה ה-15.

לספר נודעה חשיבות היסטורית מכמה סיבות:

  • היה זה יומן המסע המאוייר הראשון שהודפס, והוא היה חדשני בצורתו ובתכניו לזמנו.
  • הוא פורסם במימון עצמי ולא מטעם הכנסייה, והחזיר את ההשקעה בו ממכירות - מודל חדש שהפך אפשרי רק עם המצאת הדפוס והתאמתו לשכפול המוני של תחריטי עץ.
  • הוא הכיל לראשונה דפים מתקפלים שאפשרו להציג איורי נוף רחבים באופן יעיל.
  • בטקסט ניכרים ניצנים ראשונים של גישה הומניסטית בסקרנות שהוא מפגין כלפי המקומיים, שפתם ומנהגיהם.
  • הציורים בספר היוו מודל העתקה והשראה לציורי ארץ הקודש בעשורים העוקבים.

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  1. מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל: רשומות ועדויות לתולדות הישוב היהודי, הוצאת עם עובד, 1965
  2. נתן שור‎, בונים חומה בירושלים: ארץ־ישראל בספרות הנוסעים במאה ה־ט״ז, הוצאת משרד הבטחון, 1999
  3. אלי שילר, בנתיב עולי הרגל לארץ הקודש, הוצאת אריאל, 1981