רבי חנינא בן תרדיון

דמותו של רבי חנינא בן תרדיון מוצא להורג - על פי האמן בֶּנוֹ אֶלְקָן ביצירתו - מנורת הכנסת

רבי חנינא בן תרדיון היה מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו, אחד מעשרת הרוגי מלכות ואביה של ברוריה. שימש כראש ישיבה בסיכני, (מזוהה עם סכנין) והיה חברו של רבי חלפתא. בתלמוד הוא מתואר כגבאי צדקה נאמן, עד כדי כך שהפך לסמל של יושר וחוכמה:

רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניה בן תרדיון.

— מסכת בבא בתרא, דף י', ב'.

במקורות תלמודיים מופיע שמו בדפוסים ראשונים "חנניה" ובגמ' "חנניא". אך בגמרא דפוס וילנא הגרסה היא "חנינא".

מותו הטראגי

בזמן גזרות הרומאים שאסרו על לימוד התורה, לא הסכים רבי חנינא ללמד בסתר, אלא לימד תורה בגלוי ונתפס. ובכ"ז בסיוון הוצא להורג בשריפה על ידי רומא כאחד מעשרה הרוגי מלכות (בבלי, מסכת עבודה זרה יח ע"א; טור אורח חיים סימן תקפ).

הגמרא (מסכת עבודה זרה יח.) מתארת כי גופו נעטף בזמורות עץ והוא נשרף יחד עם ספר התורה בו למד. כדי להאריך את ייסוריו הניחו הרומאים על ליבו גיזי צמר ספוגים במים, ובכך מנעו את מותו המהיר. לקריאת תלמידיו כי יפתח את פיו כדי למות מהר יותר, אמר: "מי שנתן נשמתי לי הוא יטלה ממני". לתלמידיו סיפר שהוא רואה "גווילין נשרפין ואותיות פורחות" (קלף נשרף והאותיות הכתובות בו אינן נמחקות, אלא פורחות; רמז לו עצמו; השריפה כילתה את הגוף, אך התוכן נשאר לנצח). התליין שהתפעל מגדלות נפשו של רבי חנינא שאל אותו אם יביאו לחיי עולם הבא אם יסלק את ספוגי הצמר מעל לבו. רבי חנינא השיבו לחיוב, ואף נשבע לבקשתו. התליין הגדיל את השלהבת ונטל הספוגים וכך מת רבי חנינא מהר יותר, ואף התליין השליך עצמו באש ונשרף. על פי הגמרא יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון ותליינו מזומנים לחיי העולם הבא; ועל כך אמר רבי יהודה הנשיא: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, א').

גם גורל בני משפחתו היה מר: על אשתו נגזר שתיהרג, ועל בתו השנייה (אחותה של ברוריה) גזרו לישב בקובה של זונות (ע"ז יז:ב) מסופר גם כי בנו נתפס לליסטות. (לפשע) ונהרג על ידי המלכות. (מסכת שמחות סוף פרק יב)

הגמרא מסבירה שרבי חנינא נענש על חטא מועט, שהיה הוגה את השם המפורש באותיותיו בפרהסיא, משום שהקב"ה מדקדק עם צדיקים אף על חטא מועט, וכן בני ביתו נענשו על דבר מועט מפני צידקותם.

מאימרותיו

• אבות ב,ג - "שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב ליצים. אבל שניים שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".

קישורים חיצוניים

• רבי חנינא בן תרדיון, אתר דעת
• סיפור מותו של ר' חנינא בן תרדיון בתלמוד, אתר פשיטא.