מים קשים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ בינוויקי
שורה 6: שורה 6:


[[קטגוריה:מים]]
[[קטגוריה:מים]]
[[en:Hard water]]
[[de:Wasserhärte]]
[[nl:Waterhardheid]]
[[ja:硬水]]

גרסה מ־23:33, 19 בדצמבר 2005

מים קשים הם מים המכילים יוני סידן או יוני מגנזיום (לעיתים גם יוני ברזל תלת ערכיים או יוני מנגן).

בתגובה עם סבון, יוצרים יונים אלה חומרים קשי-תמס (קשים להמסה במים) השוקעים, כגון הטבעת הנשארת סביב לאמבטיה לאחר הרחצה. פעולת הסבון משתפרת ככל שהמים נקיים יותר מיונים אלה ("מים רכים"), כיוון שנוצרים פחות משקעים. פיתוח קבוצת חומרים חדשה בשם "דטרגנטים" שיפרה את איכות פעולת הניקוי, כיוון שהדטרגנטים אינם מגיבים עם יוני סידן ומגנזיום, ולפיכך לא יוצרים משקעים. אולם בעייה חדשה נוצרה עם פיתוח הדטרגנטים, שכן הם מהווים מפגע סביבתי מזהם.

יוני הסידן אחראים גם להיווצרות האבנית הנוצרת בעת חימום מים קשים, תוצאה של תגובת שיקוע של חומר קשה-תמס נוסף שהוא סידן פחמתי (גיר). האבנית השוקעת יכולה להוות בעייה חמורה במערכות שבהן זורמים מים חמים כגון צנרת מפעלים, או צנרת ביתית. האבנית הנוצרת שוקעת וסותמת את הצינורות ופוגעת ביעילות התהליכים המסתמכים על המים החמים הזורמים בהם. על מנת להתגבר על האבנית יש להשתמש בתערובת חומרים שאחד מהם הוא הסידן ההידרוקסי הקרוי "ליים" ושל הנתרן הפחמתי הקרוי "סודה לכביסה". התוצאה של השימוש בתערובת היא סילוק יוני מימן פחמתי ויוני מגנזיום מהמים והכנסת יוני נתרן קלי-תמס במקומם. כך לא נוצר משקע.