שיקום (רפואה) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה קלה, דרושה עוד עריכה
שורה 10: שורה 10:
# תפקידו לפתח או לשמר.
# תפקידו לפתח או לשמר.
# מטרתו הינה עצמאות תפקודית ו[[איכות חיים]].
# מטרתו הינה עצמאות תפקודית ו[[איכות חיים]].
שיקום זה נותנים תקוווה !!! (:


==גישות שיקומיות בעבר לעומת גישות שיקומיות כיום==
==גישות שיקומיות בעבר לעומת גישות שיקומיות כיום==

גרסה מ־21:24, 30 במאי 2010

שיקום מתמקד במגבלות התפקוד הנובעות מליקויים פיזיים (לדוגמה: ניידות), חושיים (לדוגמה: ראייה, שמיעה), אורגניים (לדוגמה: סוכרת, אפילפסיה, שיתוק מוחין), אינטלקטואליים (לדוגמה: למידה) או פסיכיאטריים (לדוגמה: סכיזופרניה, סוגים של דיכאון). הגדרה נוספת הגו פלוריאן ושות': שיקום הוא תהליך דינאמי שבו צוות רב-מקצועי מסייע לאנשים עם נכות או מוגבלות לממש, ליצור או לגלות את מקסימום הפוטנציאל האפשרי בתחום הפיזי, הנפשי, המשפחתי, החברתי, הכלכלי-תעסוקתי ומילוי שעות הפנאי; כלומר: זהו תהליך גמיש, הן למטפל והן למטופל. תהליך זה מתרחש בהקשר מערכתי, ולכל ההיבטים המערכתיים ישנה השפעה המשתלבת לכדי תמונת התמודדות כללית. מיצוי הפוטנציאל מתייחס לשאיפה לשחזר ולאחזר בצורה המיטבית את היכולות הקודמות, תוך כדי פיתוח אסטרטגיות התמודדות ופיצוי עם היכולות שנותרו או שוקמו בחלקן. שיקום טוב יכול להיעשות רק בשילוב של צוות רב תחומי: רופאים, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאלים ועוד.

על פי ההגדרה העכשווית, תהליך שיקומי הוא "תהליך מערכתי המסייע לאנשים בעלי מוגבלויות פיזיות, מנטליות, התפתחותיות, קוגניטיביות ורגשיות להגשים את מאוויהם האישיים בנוגע לקריירה ועצמאות בסביבה המשלבת אותם באופן הרב ביותר בעזרת ההתאמה של תהליך השיקום, הכולל דרכי תקשורת, קביעת מטרות והתפתחות מועילה או שינוי דרך התערבות פסיכולוגית, ארגונית, חברתית והתנהגותית."

המושג "שיקום"

אבני היסוד בהבנת המושג שיקום:

  1. תהליך השיקום כלול במרחב והוליסטי (שלם) עם הטבע.
  2. זהו תהליך ייחודי.
  3. תפקידו לפתח או לשמר.
  4. מטרתו הינה עצמאות תפקודית ואיכות חיים.
שיקום זה נותנים תקוווה !!! (:

גישות שיקומיות בעבר לעומת גישות שיקומיות כיום

במאמרו משווה Pledger‏ (2003) בין הפרדיגמות הישנות לעומת הפרדיגמות החדשות בהתייחסות לנכות. הפרדיגמה הישנה ידועה כמודל הרפואי, שעל פיו הדגש הוא על הפתולוגיה, על המגבלה ועל ליקויי הנכה. לעומת זאת, הפרדיגמה החדשה מדגישה את האינטראקציה הדינאמית הקיימת בין המשתנים הסביבתיים ולבין המאפיינים האינדיבידואליים של הנכה וכיצד אינטראקציה זו משפיעה על חווית הנכות.

Maki ו-Rigger‏ (1997) מציינים את ההבדלים המרכזיים בין הגישות הטיפוליות שהיו נהוגות בעבר לעומת הגישות הנוכחיות של ימינו: בעבר, כחלק מהתפיסה "הישנה" הקפידו על הפרדת בעלי מוגבלויות מהחברה ואיכלוסם במוסדות נפרדים, זאת לעומת הגישות הנוכחיות, אשר דוגלות בשילוב בקהילה (למשל: סביבה של דיור מוגן). כיום נוטות התוכניות השיקומיות יותר ליישום גישה של פתרון בעיות בהקשר סביבתי. כמו כן, המוטיבציה לשיקום בעבר, לפני שתפתחו תנועות חברתיות לקידום בעלי המוגבלות, הייתה כי יש לספק את השירות השיקומי מתוך נדבה. זאת לעומת ההבנה המוסרית שזוהי זכות בסיסית של הנכה. במישור התעסוקתי, ההכשרה המקצועית בעבר הייתה נפרדת. כיום הדגש הוא על שילוב תעסוקתי בקהילה.

שפה מקצועית

המושגים "פתופיזיולוגיה", "לקות", "מגבלה תפקודית, "מוגבלות" ו"מגבלות חברתיות" הינם מונחים מקצועיים בסיסיים בשדה השיקומי. ההבנה והיכרות עם מונחים הקשורים לנכות תסייע בידו להבין טוב יותר את המציאות היומיומית של המשוקם ואת ההתמודדות עם המציאות, הן הפנימית והן החיצונית (Maki & Rigger, 1997). השימוש בכללי השפה מושפע גם הוא מן הפרדיגמה החדשה. זוהי שפה המדגישה את נקודות החוזקה ואת הצדדים הבריאים ולא את הצדדים הפגועים.

מחקרים מראים כי קצב התמותה בארצות הברית בשנת 1990 פחת בכ-50% יחסית לשנים קודמות. הרפואה המודרנית, שיפור ההיגיינה, התפתחות תחום התזונה ועלייה בתוחלת החיים תרמו לכך שיותר אנשים שבעבר מתו בשל חוסר יכולת של הרפואה להצילם – נשארים בחיים. מצב זה יצר אוכלוסייה חדשה של אנשים בעלי נכויות מסוגים שונים, שיש צורך לאפשר להם רמת תפקוד אופטימאלית, הן במישור הפיזי והבריאותי והן במישור הנפשי.

הרציונל השיקומי

ידיעת מגבלות התפקוד משמעותית על מנת להבין את מצבו של האדם ולדעת מה יוכל לעשות או לא בתהליך השיקום ולהבין את התהליכים שהוא עובר בשל מגבלות אלו. רייט (Wright, 1980) מביאה במאמרה רשימה של מושגים המבטאים מגבלות תפקוד ביניהן: ליקוי חושי, הופעה לא טיפוסית (שונה מהנורמה המקובלת), מגבלה בלתי-נראית, שימוש בחומרים (בין אם בעצת רופא ובין אם בצורה אישית). אם כך, זיהוי מגבלות התפקוד הינו הצעד הראשון וההכרחי, אולם דרושה גם הערכה בו זמנית של היכולות שנשמרו והכישורים ברי היישום. כמו כן, יש לקחת בחשבון גם את תחומי העניין, רצונותיו ונטיותיו של האדם. כל אלה הם המהווים את הבסיס לתכנון השיקום.

תהליך השיקום

תהליך השיקום כולל את המרכיבים הבאים: איתור האוכלוסייה, אבחון כוללני, טיפול, סיפוק שירותים שיקומיים, השמה בקהילה ומעקב.

ראו גם

ביבליוגרפיה

  • Pledger, C. (2003). Discourse on disability and rehabilitation issues: Opportunities for psychology. The American Psychologist, Vol. 58, Iss. 4; pg. 279.
  • Wright, B. A. (1980). Developing constructive views of life with a disability.

Rehabilitation Literature, Vol 41(11-12), 274-279.

  • Maki, D. B., & Riggar, T. F. (1997). Rehabilitation counseling: Profession and Practice. Rehabilitation Counseling: Concepts and Paradigms (Maki and Rigger), pp. 3-31. New York: Springer.