מלאח

מלאח (בערבית: אל-מלאח, الملاح) הוא אזור התקבצות המגורים של יהודי מרוקו בכל רחבי מרוקו (המילה המקבילה בעדת אשכנז היא ה"גטו").

רחוב במלאח של פס

ארון קודש עתיק מבית הכנסת של משפחת אבן דנאן. בית הכנסת נמצא בעיר פס במרוקו ושכן באזור המלאח. בית הכנסת הפך בשנת 1999 למוזיאון. הוא מתוחזק עד היום על ידי משפחה מוסלמית אשר תיחזקה את בית הכנסת בתקופה שהוא היה עדיין פעיל

בשנת 1438 הוקם המלאח הראשון בעיר פס. מאוחר יותר הוקמו מלאחים נוספים במרקש (1568), מקנס, רבאט וערים נוספות. קיימות מספר סברות לגבי מקור השם. נטען כי המקום נקרא כך כיוון ששם סחרו בעיקר במלח שהיה מוכן ונמכר באזור. לפי מקור אחר מדובר בהוראה של השלטונות להמליח את ראשי אלו שהוצאו להורג. על מנת לבזות את היהודים הם הוכרחו לבצע את המלאכה. מקורות אלו הינם מעורפלים ולכן אין יודעים בביטחון מקור השם. ישנם הטוענים שיהודים רבים תחילה התיישבו באזור בעיר פס שם היה מצוי מלאח ובגלל פרעות וציווי המלך לפזר את היהודים ולבוללו בעם המרוקאי עברו יהודים מהמלאח למקומות שונים, ולאחר שהגזרות הוסרו ולאט לאט נשכחו חזרו היהודים להתקבץ באזורים משלהם, והשם הפך לשם כללי להתקבצות יהודים באזורים מסוימים.

המלאח היה מוקף בחומות להפרידו מהרובעים הערביים, לצורך הגנה מפני פרעות הערבים נגד היהודים, שהתבצעו בתקופה ההיא בצורה מתמדת. בנוסף היו שומרים מסביב למלאח להגנה.

במאה ה-19 נכפה על היהודים לגור במלאח ונאסר עליהם לצאת ממנו בלילות, וזה הפך את המלאח לכלא ממשי. המלאחים החלו להיות בעלי צפיפות אוכלוסין רבה מדי ומחלות ועוני שררו באזורים. יותר מאוחר, כאשר האירופאים הגיעו למרוקו נפתחו שערי המלאח והיהודים היו בעלי הזדמנויות בשנית ויכלו לצאת מהרובע. בעת מלחמת העולם השנייה הופיעה מחדש תוכנית לקיבוץ היהודים בתוך אזורי מלאח. במקומות מסוימים במרוקו ובארצות צפון אפריקה שהיו בשליטת הנאצים או בעלי בריתם קובצו היהודים לאזורי דמויי גטו.

כיום האזור בו שכן המלאח נחשב עדיין לאזור של עוני ובו מתגוררים בעיקר מהגרים שהיגרו למרוקו.

המונח בפירושו היהודי נשכח עקב עליית רוב היהודים ממרוקו לארץ ישראל ולצרפת והביטוי האשכנזי "הגטו" תפס יותר משקל ונחשב לביטוי היותר נפוץ בעברית.