לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "פסק דין הנדלס נגד קופת עם"

מ
תקלדה
מ (תקלדה)
'''פסק הדין אליעזר הנדלס נגד קופת-עם''' היה מערכה [[משפטים|משפטית]] בת שלוש [[בית משפט|ערכאות]], בה נדון סכסוך אזרחי בין מוצא [[אבידה]], אליעזר הנדלס, לבין בעלי המקום בו היא נמצאה, [[בנק קופת עם]]. הסכסוך נידוןנדון תחילה ב[[בית המשפט המחוזי]] ב[[ירושלים]], שפסק לטובת הנדלס. הבנק [[ערעור|ערער]] ל[[בית המשפט העליון]], שהפך, ברוב דעות, את פסק הדין של המחוזי, ופסק לטובת בנק קופת עם. ב[[דיון נוסף]], שנערך בבית המשפט העליון בהרכב מורחב, אושררה ההחלטה הקודמת בערעור. הסוגיה העיקרית בדיונים הייתה למי שייכת אבידה שנמצאה במקום הנמצא בבעלות פרטית, אך עוברים ושבים בו אנשים רבים בהיתר.
 
בפסק הדין, הנחשב לאחד מפסקי הדין המכוננים ב[[מערכת המשפט בישראל|מערכת המשפט הישראלית]], עלתה שאלת מידת הסתמכותו של השופט הישראלי על מקורות [[המשפט העברי]], בהם ישנו פירוט רב לסוגיית מציאת האבידה, ומידת הזיקה הראויה ביניהם.
פסק הדין בנושא 'אליעזר הנדלס נגד בנק קופת עם' כלל יסודות פסיקה תקדימיים, שצוטטו רבות במשך השנים שלאחר מתן פסק הדין. לצד הפסיקה הקונקרטית כלל פסק הדין פסיקה עקרונית משמעותית בנושא שילוב המשפט העברי במשפט הישראלי. בדיונים רבים על שילוב זה מצטטים הדנים את דעת השופט אלון ולמולה את דעת השופט ברק. לדוגמה: השופט [[משה דרורי]], במסה ארוכה ששילב באחד מפסקי דינו, האריך לעמוד על דעות השופטים לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל בשאלת השפעת המשפט העברי על המשפט הישראלי. בין היתר ציטט באריכות מדברי השופט אלון בפסק הדין שהוזכר לעיל {{הערה|[http://www.netanya.ac.il/content/law/2003-06.pdf 2003/06 ת"פ (י-ם) 2003/06 - מדינת ישראל נ' פלוני] - עמ' 116 והלאה}}.
 
הרב ד"ר [[מיכאל אברהם]], [[הוגה דעות]] דתי, הצביע על ההבדל היסודי שבין התפיסה ההלכתית לבין תפיסת המשפט הישראלית, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דין זה. לדבריו, גישת ההלכה היא מהותנית, ועל כן אין היא יכולה לדון כיצד תוגשם המטרה של השבת האבידה באופן המיטבי, אלא עליה לדון מי הוא המוגדר כבעלים האמיתי לפי הלכות [[חושן משפט]]. לעומת זאת גישת המשפט הישראלי, כמו גם שיטות המשפט המערביות האחרות, הן תכליתיות (טלאולוגיות). לכן אין הן עוסקות בבירור הגדרת הבעלים ברגע מציאת האבידה, אלא דנות כיצד תתקיים השבת האבידה - מטרת החוק הנידוןהנדון - באופן האופטימלי. הבדל בסיסי זה, שולל, לטענתו, את האפשרות ליצור חיבור אמיתי בין שתי מערכות משפט אלו {{הערה|מיכאל אברהם, '''משמעותה של בעלות על ממון: בין הלכה למשפט''', 'שנות חיים', שנתון קהילת 'מקור חיים', פתח תקווה תשס"ח, עמ' 13-38}}.
 
גם הפסיקה המעשית הוזכרה רבות במקרים דומים לה. כך למשל, במשפט 'שטיין ליאת נגד [[רשות שדות התעופה]] בישראל', אוזכר פסק הדין. שטיין מצאה 200 [[יורו]] סמוך לכביש ב[[שדה התעופה בן גוריון]]. [[בית משפט לתביעות קטנות|בית המשפט לתביעות קטנות]] קבע כי היא המוצאת החוקית. בית המשפט המחוזי בתל אביב, בפניו ערערה רשות שדות התעופה, ציטט רבות את פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת הנדלס, ובעיקר את קביעתו כי "רשותו של אדם אחר" תיבחן על פי קביעת המען המועדף לחיפוש על ידי הבעלים. למרות זאת דחה בית המשפט את הערעור, מנימוקים פרוצדורליים ומהותיים גם יחד {{הערה|1=[http://easylaw.co.il/smf_hebrew/index.php?action=dlattach;topic=1194.0;attach=1489 רשות שדות התעופה בישראל נ' ליאת שטיין]}}.
13,860

עריכות