פבלו פיקאסו – הבדלי גרסאות
מ שוחזר מעריכות של 212.25.124.145 (שיחה) לעריכה האחרונה של ט-בוט-זרם |
|||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==ביוגרפיה== |
==ביוגרפיה== |
||
===חייו האישיים=== |
===חייו האישיים=== |
||
פבלו פיקאסו נולד ב[[מאלגה]], [[ספרד]] כבנם הבכור של חוסה רואיס ולאסקו ומריה פיקאסו לופס, תחת השם פבלו דייגו חוסה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דה לוס רמדיוס סיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידאד מרטיר פטריסיו רואיס אי |
פבלו פיקאסו נולד ב[[מאלגה]], [[ספרד]] כבנם הבכור של חוסה רואיס ולאסקו ומריה פיקאסו לופס, תחת השם פבלו דייגו חוסה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דה לוס רמדיוס סיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידאד מרטיר פטריסיו רואיס אי פיקאסו ('''Pablo Diego José Francisco de Paula Juan Nepomuceno María de los Remedios Cipriano de la Santísima Trinidad Mártir Patricio Ruiz y Picasso''') <ref>[http://picasso.tamu.edu/picasso/BioIndex?Year=1881&Quarter=4] {{קישור שבור|4.6.2010}}</ref>. מאימו לקח פבלו את שם המשפחה פיקאסו שהפך לסמלו המסחרי, ומאביו ירש את האהבה ל[[אמנות]] ה[[ציור]] וה[[פיסול]]. |
||
אביו, חוסה, ידע את הפוטנציאל האמנותי הטמון בבנו ולימד אותו את כל רזי ה[[אמנות]] המודרנית, כמי שהיה בעצמו צייר, וברוב חייו מרצה לאמנות באוניברסיטה לאמנות ו[[אוצר]] של המוזיאון המקומי. |
אביו, חוסה, ידע את הפוטנציאל האמנותי הטמון בבנו ולימד אותו את כל רזי ה[[אמנות]] המודרנית, כמי שהיה בעצמו צייר, וברוב חייו מרצה לאמנות באוניברסיטה לאמנות ו[[אוצר]] של המוזיאון המקומי. |
||
גרסה מ־20:49, 11 באוגוסט 2010
פבלו רואיס פיקאסו (ספרדית: Pablo Ruiz Picasso; 25 באוקטובר 1881 - 8 באפריל 1973) צייר ופסל ספרדי, מייסד הקוביזם, אחד האמנים הגדולים באמנות המודרנית במאה העשרים.
ביוגרפיה
חייו האישיים
פבלו פיקאסו נולד במאלגה, ספרד כבנם הבכור של חוסה רואיס ולאסקו ומריה פיקאסו לופס, תחת השם פבלו דייגו חוסה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דה לוס רמדיוס סיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידאד מרטיר פטריסיו רואיס אי פיקאסו (Pablo Diego José Francisco de Paula Juan Nepomuceno María de los Remedios Cipriano de la Santísima Trinidad Mártir Patricio Ruiz y Picasso) [1]. מאימו לקח פבלו את שם המשפחה פיקאסו שהפך לסמלו המסחרי, ומאביו ירש את האהבה לאמנות הציור והפיסול.
אביו, חוסה, ידע את הפוטנציאל האמנותי הטמון בבנו ולימד אותו את כל רזי האמנות המודרנית, כמי שהיה בעצמו צייר, וברוב חייו מרצה לאמנות באוניברסיטה לאמנות ואוצר של המוזיאון המקומי. בצפייה בציורים הריאליסטים של אביו קיבל פיקאסו את ההשראה ליצור אמנות בעצמו ולמד מאביו את האמנות האקדמית הבסיסית כמו רישום וציור בשמן. למרות שפיקאסו למד בילדותו אמנות בהצטיינות יתרה, הוא מעולם לא סיים את לימודיו האקדמיים. הוא עזב אחרי פחות משנה את בית הספר לאמנות (Academia de San Fernando) במדריד ורוב לימודיו האקדמים היו הלכה למעשה על ידי אביו.
אחרי לימודי האמנות במדריד, ניסה פיקאסו את כוחו בפריז, בירת האמנות הקלאסית באותם ימים. שם התקרב לחוגים הניו-ליברלים של אמני העיר, לקח חלק בוויכוחים המפורסמים שהתקיימו בה ונטמע בהווי החיים הבוהמי-בורגני שרווח באותם ימים וכלל פרשיות אהבים רבות וביגמיה.
פגישותיו וקשריו החברתיים עם אמני פריז השפיעו רבות על עבודתו ושינו את סגנון יצירתו. הוא עבר מ"התקופה הכחולה" העצובה, אחרי התאבדות חברו הקרוב, ל"תקופה הוורודה" השמחה, בעקבות אהבה חדשה. בהשפעת הצייר אנרי מאטיס, מנהיגה של תנועת ה"פוביזם", נמשך פיקאסו לאמנות האפריקנית המכונה פרימיטיבית ובחורף 1906-1907 החל לעבוד על ציורו המהפכני, המסמל את התקופה הסוערת, "העלמות מאווניון". אחר כך עבר פיקאסו לנופים בסגנון קוביסטי. בשנים 1912-1914 מתפרסמים ציוריו בכל העולם, ושמו של פיקאסו הופך לסמל המודרניזם באמנות החדשה.
ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. פיקאסו נשאר בפריז בעוד חבריו יצאו לחזית, דבר שישפיע שוב על עבודתו האמנותית.
בצרפת, ב-8 באפריל 1973 מת פבלו פיקאסו, בזמן שהוא ואשתו (ג'קלין רוק) ארחו חברים לארוחת ערב. מלותיו האחרונות היו: "שתו עבורי, שתו לבריאותי, אתם יודעים שאיני יכול לשתות יותר". אשתו מנעה מילדיהם קלאוד ופלומה מלהגיע להלוויה. ב- 1986, מתסוכלת ובודדה ממותו של פיקאסו, איבדה את עצמה ג'קלין לדעת ביריה והיא בת 60.
תקופות ביצירתו של פיקאסו
נהוג לחלק את סגנון האמנות של פיקאסו לתקופות. שמות התקופות המאוחרות יותר נתונות למחלוקת, ברם התקופות המקובלות ביותר הן:
- התקופה הכחולה (1901-1904): סגנון ציוריו של פיקאסו השתנה בעקבות התאבדותו של חברו הטוב, אשר מותו השפיע עליו מאוד. את ציוריו באותה תקופה הוא צבע בכחול אשר העיד על בדידות ועצבות שלו כמו הדמויות שבציוריו. ציורו המפורסם מאותה התקופה הוא "המנגן העיוור" משנת 1903.
- התקופה הוורודה (1905-1907): התקופה הכחולה של פיקאסו פינתה את מקומה לטובת אהבה חדשה בחייו, פרננדה אוליבר, דוגמנית מודל צעירה. פיקאסו התאהב במושא פיסוליו וביטא רגשותיו העזים אליה בציוריו האמנותיים. הוא החל לצייר ציורים יותר שמחים ועליזים שהתבטאו בצבעוניות כתומה וורודה בעיקר. הוא צייר בעיקר נושאי קרקס. ברם תקופה זו לא נמשכה זמן רב כי פיקאסו מצא דרך אחרת לבטא את עצמו בצורה יותר מרגשת, מעניינת ומקורית.
- קוביזם פיסולי/אפריקני (1907-1908): בשלב זה ניכרת מאוד השפעה של "העלמות מאווניון". פיקאסו יוצר שפה חדשה בציור, המשתלבת עם מגמות ההפשטה שהתפתחו באותה העת בציור, בה הוא מפרק את הצורות ומרכיב אותן מחדש על פי דמיונו. בתקופה זו קיימת ההשפעה של פסלים ומסכות אפריקאיות ובשל כך השלב הזה נקרא אפריקאני. בנוסף לכך, בציורים מאותה התקופה ישנן איכויות פיסוליות. האובייקטים נראים בחלקם נפחיים, מאסיביים, ותלת ממדיים.
- קוביזם אנליטי (1909-1910): המילה אנליטי באה מהמילה אנליזה, זאת אומרת ניתוח. הניתוח הוא קוביסטי, כוונתו פירוק. בשלב הזה הפירוק של הצורה ושבירתה נעשה שיטתי יותר, ויחד עם הפירוק קיימת גם הרכבה. "פירוק לקצעים", הפירוק נעשה גם באמצעות הצורה וגם באמצעות הצבע.
- קוביזם סימולטני/הרמטי (1911-1912)
- קוביזם סינתטי (1912-1914): במשך שנים רבות ניסו ציירים רבים לצייר ציורים שיהיו דומים או מאורגנים על פי המציאות הנראית, אך פיקאסו ובראק שינו את פני הדברים.
- בשנת 1936 פגש את הצלמת והציירת דורה מאר (תיאודורה מרקוביץ), הוקסם ממנה וצייר אותה בעשרות תמונות עד שנת 1944 שבה נפרדו. בתקופה זו פיקאסו צייר את הגרניקה שנחשבת בעיני רבים ליצירת שיא בשפתו החדשה, של פירוק גופים והרכבתם מחדש על פי דמיונו, וכן לסמל כלל אנושי נגד כל המלחמות, והריגת חפים מפשע.
מייסד הקוביזם
פיקאסו החל את דרכו הקוביסטית ב-1906, אחרי התקופה הכחולה והתקופה הוורודה. הציור הקוביסטי הראשון היה, כנראה, "התפוחים" אשר נרכש על ידי גרטרוד שטיין. בין ציוריו באמנות הקוביסטית נמנים הציורים הבאים:
- התפוחים מ-1906. ציור זה היווה קוביזם אנליטי, דהיינו, ציור בו האמן לוקח אובייקט ועושה לו אנליזה צורנית, בהשפעת הפסיכולוגיה המתפתחת באותה תקופה, וחיפושים אחר עומק חדש בכל תחומי האמנות. ציורים נוספים מאותה תקופה ממחישים את הקוביזם ביצירתו:
- העלמות מאביניון (Les Demoiselles D’Avignon) מ-1907 הוא אחד הציורים הקוביסטים הראשונים ומהמפורסמים שבהם. בעיני רבים נחשב הציור לאחד מהחשובים ביותר באמנות המודרנית. רואים בו פירוק של הגוף למישטחים דו-ממדיים, פירוק הפנים והרכבתם מחדש בצורת פרופיל ופרונטלי בו זמנית. יש בו המשך ברור לסזאן, והשפעות ברורות מאמנות אפריקאית.
- אישה עם מניפה (La Famme A L’eventail) מ-1908. ניתן לראות השטחה של הדוגמנית, פגיעה פרופורציונלית מכוונת, חיפוש אחר הגאומטריה באנטומיה.
- Le Reservoir מ-1909. ניתן לראות את תחילת המעבר לכיוון הסינתזה, נוף של כפר הופך לאוסף צורות גאומטריות דו-ממדיות. הקוביזם הסינתטי לוקח את האובייקט, מפרק אותו לחלוטין, מעביר אותו סינתזה ומרכיב אותו מחדש על הבד, בצבעי מונוכרום ובשטיחות מקסימלית.
- איש עם מקטרת (L’homme a La Pipe) מ-1911. פיקאסו שובר את מוסכמות הציור המלבני ומצייר ציור אליפטי על בד מלבני, כמו ציירי ימי הביניים. גם כאן ניתן להבחין בשאריות אדם ששרדו את הסינתזה וזכו להגיע לבד עם מעט דמיון למציאות המשעממת. המקטרת ברורה וגם חתימתו של פיקאסו ברורה.
מורשתו
מאחר שלא הותיר צוואה רשומה אחריו, הועברו רוב נכסיו "הרוחניים" שלא נמכרו, כולל אוסף אמנות מרשים של אומנים שונים, למדינת צרפת, כתמורה לחובות המסים שהשאיר אחריו.
אחרי מותו כתב לו פול מקרטני שיר, אחרי שדסטין הופמן התעניין בדרך שבה מקרטני כותב שירים, ופול הוכיח לו שהוא יכול לכתוב שיר על נושא אקראי מהעיתון - במקרה הזה כתבה על מותו של פיקאסו. השיר יצא באלבומו Band on the Run.
בשנת 1996 יצא לאקרנים הסרט "פיקאסו" על תולדות חייו, בכיכובו של אנתוני הופקינס.
ציוריו הם מהיקרים ביותר בעולם ושווים נאמד במיליוני ועשרות מיליוני דולרים ליצירה. ציורו המפורסם "נער עם מקטרת" נמכר במאי 2004 עבור 104 מיליון דולר, ואילו ציורו "דורה מאר עם חתול" נמכר במאי 2006 עבור 95.2 מיליון דולר.
יצירותיו של פיקאסו מוצגות במוזיאונים רבים ברחבי תבל. שני מוזיאונים המוקדשים רק ליצירותיו הם מוזיאון פיקאסו בפריז ומוזיאון פיקאסו בברצלונה.
לקריאה נוספת
- אינגו פ. ואלתר, פיקאסו, הוצאת ספרי.
- ראסל מרטין, מלחמתו של פיקאסו, הוצאת אופוס, 2004. סיפור יצירתו הנודעת של פיקאסו, "גרניקה".
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים אלי שאלתיאל, ידיו האלוהיות, באתר הארץ- פוגל, קרול, ניו יורק טיימס, "דיוקן עצמי עם פיקאסו", פורסם בעכבר העיר, 5.4.2009
