מרכוס ריינר

אין תמונה חופשית

מרכוס ריינר (5 בינואר 1886 - 25 באפריל 1976), ממניחי היסודות לחקר הראולוגיה וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים.

ריינר נולד בצ'רנוביץ וסיים את לימודיו בהנדסה אזרחית באקדמיה הטכנולוגית של וינה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה לארץ ישראל והחל לעבוד כמהנדס תחת ממשלת המנדט הבריטי. עם קום המדינה היה ריינר פרופסור בטכניון.

תחום הראולוגיה עוסק בחקר מבנה החומר והתנהגותו במצב שבו פועלים עליו כוחות הגורמים לעיוותו או לזרימתו (ראו הנדסת אווירונאוטיקה). המונח "ראולוגיה" עצמו הוטבע על ידי ריינר ויוג'ין בינגהאם שהיו מראשוני החוקרים בתחום.

תרומות נוספות של ריינר הן משוואות החומר משוואת בקינגהאם-ריינר ומשוואת ריינר-ריבלין, כמו גם אפקט הקומקום (להסברת בריחת נוזלים בעת העברת נוזל מכלי אחד למשנהו) ומספר דבורה (מדד של גודל חסר ממד לתיאור מצב הנזילות של חומר).

בשנת 1958 הוענק לריינר פרס ישראל למדעים מדויקים.

ריינר הוא אביו של אפרים ריינר.