יהושע פלמון – הבדלי גרסאות
מ ויקיזציה קלה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אין תמונה|גבר}} |
|||
'''יהושע (ג'וש) פלמון''' ([[1913]] |
'''יהושע''' ('''ג'וש''') '''פלמון''' ([[1913]] – [[1995]]) היה מומחה לענייני [[ערבים]]. בתקופת טרום [[מדינת ישראל|המדינה]] היה איש המחלקה הערבית של ה[[ש"י]] וראש המחלקה הערבית ב{{ה|סוכנות היהודית}}. בתקופת המדינה היה יועץ לענייני מיעוטים של [[ראש הממשלה]] וראש המחלקה לענייני [[ערבים]] ב[[משרד החוץ]]. |
||
כאיש המחלקה הערבית של הש"י, בשנת [[1941]], כאשר [[סוריה]] ו[[לבנון]] היו תחת שלטון [[צרפת של וישי]] ו[[בריטניה|הבריטים]] התכוננו ל[[המערכה בסוריה ולבנון (1941)|פלישה]] אליהן מ[[ארץ ישראל]], פיקד פלמון על קבוצה של 12 |
כאיש המחלקה הערבית של הש"י, בשנת [[1941]], כאשר [[סוריה]] ו[[לבנון]] היו תחת שלטון [[צרפת של וישי]] ו[[בריטניה|הבריטים]] התכוננו ל[[המערכה בסוריה ולבנון (1941)|פלישה]] אליהן מ[[ארץ ישראל]], פיקד פלמון על קבוצה של 12 [[מסתערב]]ים שנשלחו ל[[ביירות]] ול[[דמשק]], לפעולות [[מודיעין צבאי|מודיעין]] וחבלה כהכנה לפלישה. |
||
בהמשך שימש פלמון ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית. בתפקידו זה, למחרת [[הרצח בגן הוואי]] שאירע ב-[[10 באוגוסט]] [[1947]], נפגש יהושע פלמון עם מפקד ארגון [[הנג'אדה]], [[מוחמד נימר אל |
בהמשך שימש פלמון ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית. בתפקידו זה, למחרת [[הרצח בגן הוואי]] שאירע ב-[[10 באוגוסט]] [[1947]], נפגש יהושע פלמון עם מפקד ארגון [[הנג'אדה]], [[מוחמד נימר אל-הווארי]] (לימים [[שופט]] מחוזי ב[[מדינת ישראל]]), בבית-קפה ב[[חולון]]. השניים הסכימו שהרצח היה פרובוקציה שמטרתה הייתה לגרום לתנועת הנג'אדה המתונה לחבור ל[[משפחת חוסייני|חוסיינים]] הקיצוניים. אל הווארי יצא למסע הסברה בקרב אנשיו וקרא להם לא להתפתות למסיתים. פלמון הודיע למפקדי [[ההגנה]] כי פגיעה באנשים שלא השתתפו ברצח תשרת את כוונת החוסיינים, וכי יש לפגוע באשמים בלבד. |
||
במהלך מלחמת העצמאות היה פלמון אחד המארגנים של תחילת שיתוף הפעולה של ה[[דרוזים]] עם צה"ל, והשתתף במפגש עם [[איסמעיל קבלאן]] שהוביל לנסיגת הגדוד הדרוזי של [[צבא ההצלה]] |
במהלך מלחמת העצמאות היה פלמון אחד המארגנים של תחילת שיתוף הפעולה של ה[[דרוזים]] עם [[צה"ל]], והשתתף במפגש עם [[איסמעיל קבלאן]] שהוביל לנסיגת הגדוד הדרוזי של [[צבא ההצלה]] ו[[עריקה|עריקת]] חלק מאנשיו. |
||
| ⚫ | בתום מלחמת העצמאות השתתף בשיחות עם סוריה להשגת [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|הסכם שביתת נשק]] עמה והיה אחד משלושת החותמים בשם מדינת ישראל על הסכם שביתת הנשק עם סוריה. בראשית תקופת המדינה שימש יועץ לענייני מיעוטים של [[ראש הממשלה]] [[דוד בן-גוריון]] ולאחר מכן ראש המחלקה לענייני ערבים ב[[משרד החוץ]]. |
||
| ⚫ | |||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
* [http://kulmosnet.co.il/articles/peled/palmon.htm |
* דוד פלד, [http://kulmosnet.co.il/articles/peled/palmon.htm ראיון עם ג'וש פלמון על המשא ומתן עם קאוקג'י] |
||
{{מיון רגיל: פלמון, יהושע}} |
{{מיון רגיל: פלמון, יהושע}} |
||
[[קטגוריה:אנשי הש"י]] |
[[קטגוריה:אנשי הש"י]] |
||
[[קטגוריה:עובדי משרד ראש הממשלה]] |
|||
[[קטגוריה:פקידים במשרדי ממשלת ישראל]] |
|||
[[קטגוריה:הסוכנות היהודית]] |
|||
[[קטגוריה:עובדי משרד החוץ]] |
|||
גרסה מ־16:23, 10 באוקטובר 2010
יהושע (ג'וש) פלמון (1913 – 1995) היה מומחה לענייני ערבים. בתקופת טרום המדינה היה איש המחלקה הערבית של הש"י וראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית. בתקופת המדינה היה יועץ לענייני מיעוטים של ראש הממשלה וראש המחלקה לענייני ערבים במשרד החוץ.
כאיש המחלקה הערבית של הש"י, בשנת 1941, כאשר סוריה ולבנון היו תחת שלטון צרפת של וישי והבריטים התכוננו לפלישה אליהן מארץ ישראל, פיקד פלמון על קבוצה של 12 מסתערבים שנשלחו לביירות ולדמשק, לפעולות מודיעין וחבלה כהכנה לפלישה.
בהמשך שימש פלמון ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית. בתפקידו זה, למחרת הרצח בגן הוואי שאירע ב-10 באוגוסט 1947, נפגש יהושע פלמון עם מפקד ארגון הנג'אדה, מוחמד נימר אל-הווארי (לימים שופט מחוזי במדינת ישראל), בבית-קפה בחולון. השניים הסכימו שהרצח היה פרובוקציה שמטרתה הייתה לגרום לתנועת הנג'אדה המתונה לחבור לחוסיינים הקיצוניים. אל הווארי יצא למסע הסברה בקרב אנשיו וקרא להם לא להתפתות למסיתים. פלמון הודיע למפקדי ההגנה כי פגיעה באנשים שלא השתתפו ברצח תשרת את כוונת החוסיינים, וכי יש לפגוע באשמים בלבד.
במהלך מלחמת העצמאות היה פלמון אחד המארגנים של תחילת שיתוף הפעולה של הדרוזים עם צה"ל, והשתתף במפגש עם איסמעיל קבלאן שהוביל לנסיגת הגדוד הדרוזי של צבא ההצלה ועריקת חלק מאנשיו.
בתום מלחמת העצמאות השתתף בשיחות עם סוריה להשגת הסכם שביתת נשק עמה והיה אחד משלושת החותמים בשם מדינת ישראל על הסכם שביתת הנשק עם סוריה. בראשית תקופת המדינה שימש יועץ לענייני מיעוטים של ראש הממשלה דוד בן-גוריון ולאחר מכן ראש המחלקה לענייני ערבים במשרד החוץ.