הבדלים בין גרסאות בדף "מחנה עולים"

תנאי החיים במחנות העולים היו קשים מנשוא, מחנות רבים היו מחנות צבא בריטים לשעבר, העולים שוכנו בחדרי שינה גדולים ובין משפחה למשפחה הפרידה מחיצה מאולתרת. לאחר שהתמלאו חדרי שינה אלו, הוקמו פחונים ואוהלים. שירותים ומקלחות הוקמו מחוץ לאזורי המגורים ושימשו מספר משפחות רב. כדי להתמודד עם קשיי הקליטה של המדינה בראשיתה, מונתה [[הסוכנות היהודית]] לספק את מרבית צרכי העולים. ואכן, רוב צרכי העולים סופקו על ידי הסוכנות מבלי שאלו נדרשו לעשות דבר מה. העולים לא בישלו בכוחות עצמם, הם אכלו בחדרי אוכל משותפים ללא תשלום וכך גם לא שילמו על כל יתר השירותים שקיבלו. ככל שגדל זרם העולים היה הנטל הכלכלי על הסוכנות היהודית רב יותר. בכמה מחנות דווח על מחסור במזון, המזון הדל גרר הידרדרות במצב הבריאותי של העולים והיה קרקע נוחה להתפשטות מגיפות. המחסור ברופאים ובציוד רפואי הקשה אף הוא.

שיעורי האבטלה במחנות היו גבוהים ביותר. מציאת עבודה הייתה קשה, שכן בחברה הישראלית כולה היה שיעור אבטלה גבוה בתקופה זו ובנוסף, מוקמו רוב המחנות בפריפריה. יש להוסיף גם שהחיים במחנות העולים לא עודדו את העולים להיכנס למעגל העבודה: העובדה שקיבלו את צרכיהם ולו המינימאליים ביותר ללא תשלום, אפשרה להם לדחות את לימוד השפה החדשה, להימנע מהסתגלות לתרבות האוכלוסייה הוותיקה ולדחות את מציאת העבודה. יש להדגיש את העובדה שמעטים מבין תושבי מחנות העולים היו מוכשרים למקצוע כל שהוא. ברשימה שנעשתה בתחילת [[1950]] בכל מחנות העולים למעט "[[שער עלייההעלייה]]", התגלה כי מבין 85,081 העולים במחנות, רק 5,721 היו בעלי מקצוע ועוד 221 היו בעלי מקצועות חופשיים. מבין בעלי המקצועות היו רבים שעבדו בחקלאות, למעלה מ-700 מתוך 5,721 בעלי המקצוע. בין היתר היו גם 841 חייטים, 571 סנדלרים ו-357 נגרים. 144 היו פועלי בניין ו-177 היו חשמלאים. מבין בעלי המקצועות החופשיים היו 55 מורים, 37 רופאים ומספר זהה של אחיות ומהנדסים. משמע: לא רבים מיושבי המחנות היו בעלי מקצועות. הדבר נבע הן מהגעת רבים מהם ללא מקצוע והן מהעובדה שבעלי המקצוע על פי רוב מצאו עבודה ועברו להתגורר בישוב ותיק יותר. מעבר לזה, יש לזכור שמציאת עבודה הייתה זרז ליציאה ממחנה העולים, עם השתלבות אחד מבני המשפחה במעגל העבודה נפתחו בפני משפחתו הזדמנויות שלא עמדו בפניו קודם, אף שהסיכוי למצוא דיור ביישובים וותיקים לא היה רב.