לדלג לתוכן

אוטו לימן פון זאנדרס – הבדלי גרסאות

מ
קישורים פנימיים
מ (קישורים פנימיים)
 
=== נעוריו ותחילת דרכו ===
אוטו לימן פון סנדרס נולד ב[[פומרניה]]. הוא היה בנו של בעל אדמות [[פרוסיה|פרוסי]] ממוצא יהודי, בשנת 1874 הוא הצטרף לצבא כצוער, הוא התקדם בדרגות עד שבשנת 1908 הוא קיבל דרגה של גנרל-מאיור ובשנת [[1911]] הוא הועלה לדרגה של גנרל-לויטנט ומונה למפקד הדיביזה ה-22 שהייתה מוצבת ב[[קאסל]].
 
בשנת [[1913]] הוענק לפון סנדרס תואר אצולה לרגל חגיגות 25 שנה לעליית הקייזר [[וילהלם השני]] לשלטון, באותה שנה הוא מונה לראש המשלחת של הצבא הגרמני ב[[האימפריה העות'מאנית]].
 
בתפקידו כראש המשלחת הצבאית הוא ניסה לבצע רפורמות בצבא העות'מאני במטרה לעביר אותו תהליך של מודרניזציה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ואחרי כמה מן המפלות המוקדמות בשדה הקרב העות'מאנים איפשרו לקצינים הגרמנים לקחת חלק יותר משמעותי ומרכזי בפיקוד הצבא.
 
פון סנדרס מונה למפקד הארמיה החמישית בשנת [[1915]] ופיקד עליה בזמן [[קרב גליפולי]] שבו הצליחו הכוחות הטורקים להדוף את הפלישה ה[[צרפת|צרפתית]]-[[בריטניה|בריטית]], קרב זה נחשב להצלחה הגדולה ביותר של הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה.
 
על חלקו בניצחון פון סנדרס עוטר ב[[פור לה מריט|פור לה מריט עם עלי האלון]] אחד מהעיטורים הגבוהים ביותר של [[האימפריה הגרמנית]].
 
פון סנדרס מונה למפקד הכוחות העות'מאנים ב[[ארץ ישראל]] בשנת [[1918]], בזמן זה הם כבר ספגו תבוסות מידיו של הצבא הבריטי בראשות גנרל [[אדמונד אלנבי]] ולכן פון סנדרס נקט מדיניות הגנתית של התבצרות והחזקה בשטח הנוכחי שבידי הכוחות העות'מאנים.
 
למרות מאמציו של פון סנדרס הכוחות העות'מאנים הובסו על ידי הצבא הבריטי ב[[קרב מגידו]] ונסוגו בסופו של דבר מארץ ישראל.
 
=== לאחר המלחמה ===
עם תום המלחמה פון סנדרס נעצר ב[[מלטה]] ובילה שישה חודשים בכלא כחשוד בביצוע [[פשעי מלחמה]] אולם בסופו של דבר הוא שוחרר בשנת [[1919]].
 
פון סנדרס פרש מן הצבא עם חזרתו לגרמניה והתרכז בכתיבת זיכרונותיו, שהתפרסמו בשנת 1927.