המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
שורה 34: שורה 34:
*'''נביעות''' (בעבר נקרא "קשת") - אחראי על השגת מודיעין [[אלקטרוניקה|אלקטרוני]], בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי [[ציתות]] והאזנות.
*'''נביעות''' (בעבר נקרא "קשת") - אחראי על השגת מודיעין [[אלקטרוניקה|אלקטרוני]], בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי [[ציתות]] והאזנות.
*'''אגף המודיעין''' - כולל את חטיבת המחקר, שמבצעת הערכה מדינית ומחקר ארוך טווח על יעדי המוסד.
*'''אגף המודיעין''' - כולל את חטיבת המחקר, שמבצעת הערכה מדינית ומחקר ארוך טווח על יעדי המוסד.
*'''צפרירים''' - אגף העוסק בהגנה על יהודים באשר הם ובהעלאתם לארץ ישראל.
*'''צפרירים''' - אגף העוסק בהגנה על יהודים באשר הם ובהעלאתם לישראל.


===סמל המוסד===
===סמל המוסד===
שורה 109: שורה 109:
:השירות במוסד מחייב גם תחושת שליחות וגם טוטאליות של העובדים למשימות שעליהן הם מופקדים. הם אינם רשאים לשבות, אין להם שעות נוספות והם נקראים בכל שעה אל הדגל.<ref>{{ישראל היום|לילך שובל|יצא מן הצללים|5364|5.2.2010}}</ref>
:השירות במוסד מחייב גם תחושת שליחות וגם טוטאליות של העובדים למשימות שעליהן הם מופקדים. הם אינם רשאים לשבות, אין להם שעות נוספות והם נקראים בכל שעה אל הדגל.<ref>{{ישראל היום|לילך שובל|יצא מן הצללים|5364|5.2.2010}}</ref>


[[מישקה בן-דוד]], עובד "המוסד" לשעבר, תיאר אף הוא את סגל "המוסד":
[[מישקה בן-דוד]], מבכירי "המוסד" לשעבר, תיאר אף הוא את סגל "המוסד":
:כבר בשלבי המיון, בכניסה למוסד, מנפים את אלה שעלולים לפחד. אנשי המוסד אינם מושלמים, אבל הם קרובים למושלם. מה שקובע זה האיכות של כוח האדם, הרבה ניסיון, תכנון קפדני ומודיעין מעולה, שהיכולת שלנו להביא אותו מכל מקום בעולם גבוהה מאוד. היחס בין הכישלונות להצלחות הוא טוב בהרבה מזה שהציבור מכיר. הציבור שומע על הכישלונות ורק על מעט מההצלחות. זה בערך יחס של 999 מבצעים מוצלחים מול פאשלה אחת. מעבר למקצוענות, רכיבים של אמונה בצדקת הדרך ומוטיבציה לאומית חזקה חיוניים לא פחות להצלחה.<ref>{{ישראל היום|נדב שרגאי|מכירת חיסול|5358|5.2.2010}}</ref>
:כבר בשלבי המיון, בכניסה למוסד, מנפים את אלה שעלולים לפחד. אנשי המוסד אינם מושלמים, אבל הם קרובים למושלם. מה שקובע זה האיכות של כוח האדם, הרבה ניסיון, תכנון קפדני ומודיעין מעולה, שהיכולת שלנו להביא אותו מכל מקום בעולם גבוהה מאוד. היחס בין הכישלונות להצלחות הוא טוב בהרבה מזה שהציבור מכיר. הציבור שומע על הכישלונות ורק על מעט מההצלחות. זה בערך יחס של 999 מבצעים מוצלחים מול פאשלה אחת. מעבר למקצוענות, רכיבים של אמונה בצדקת הדרך ומוטיבציה לאומית חזקה חיוניים לא פחות להצלחה.<ref>{{ישראל היום|נדב שרגאי|מכירת חיסול|5358|5.2.2010}}</ref>


גרסה מ־12:09, 20 בנובמבר 2010

המונח "המוסד" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרי "המוסד" שחוברו בידי אייזק אסימוב, ראו סדרת המוסד.
קובץ:MossadLogo.gif
סמל המוסד

המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הידוע יותר בשמו המקוצר: המוסד, הוא ארגון במערכת הביטחון בישראל ואחד מחמשת הגופים החברים בקהילת המודיעין הישראלית. המוסד הוא ארגון הביון של ישראל, הממונה על איסוף מידע מסוג מודיעין אנושי (יומינט), סיכול יעדים אזרחיים וצבאיים ומשימות הפקת מודיעין חשאיות מחוץ לגבולות המדינה. בניגוד לצה"ל ולשירות הביטחון הכללי – יעדיו, מבנהו וסמכויותיו של המוסד אינם מוסדרים בחוק יסוד, בחקיקה ראשית או משנית. פעילותו כפופה לנהלים שלא פורסמו מעולם. המוסד כפוף למשרד ראש הממשלה. ראש המוסד הנוכחי הוא מאיר דגן.

יעדי המוסד

המוסד מופקד מטעם מדינת ישראל על איסוף מידע, מחקר מודיעיני וביצוע פעולות חשאיות מיוחדות מחוץ לגבולות המדינה. הוא מבצע זאת על ידי הפעלת סוכנים, איסוף מידע אלקטרוני, שמירה על קשרי מודיעין ודיפלומטיה. על המוסד הוטלו לאורך השנים תפקידים מיוחדים, עזרה לקהילות יהודיות ברחבי העולם בעת מצוקה (כדוגמת העלאת יהודי אתיופיה), מצוד אחר פושעים נאצים, ועל פי פרסומים זרים הפסקת פעילותם של ראשי ארגוני טרור בכירים וטרוריסטים שרצחו חפים מפשע באמצעות חיסולם.

אתר האינטרנט של המוסד מציג את יעדיו הבאים:


  • איסוף חשאי של מידע מחוץ לגבולות המדינה.
  • סיכול פיתוח נשק בלתי קונבנציונאלי על ידי מדינות עוינות והצטיידותן בו.
  • סיכול פעילות חבלנית במטרות ישראליות ויהודיות בחו"ל.
  • פיתוח קשרים חשאיים מיוחדים, מדיניים ואחרים, מחוץ למדינה ואחזקתם.
  • העלאת יהודים ממקומות שהעלייה מהן אינה מתאפשרת באמצעות מוסדות העלייה המקובלים של מדינת ישראל.
  • הפקת מודיעין אסטרטגי, מדיני ואופרטיבי.
  • ביצוע מבצעים מיוחדים מחוץ לגבולות מדינת ישראל.
— אודות הארגון, באתר האינטרנט של המוסד

בשנת 2004 המליצה "הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק", אשר הוקמה במסגרת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לשנות את יעדיו של המוסד מגוף שעיקר עיסוקו בסיכול ריגול, לגוף אשר יוביל את המחקר המודיעיני בישראל בתחום המדיני-אסטרטגי (כולל מודיעין טכנולוגי-תעשייתי), לצד מאמצי איסוף ומחקר גם לצורכי סיכול[1].

המוסד הוא הגוף העיקרי בקהילת המודיעין הישראלית העוסק בהפעלת סוכנים מחוץ לגבולות ישראל, אך בתקופות שונות הופעלו סוכנים גם על ידי גופי מודיעין נוספים:

מבנה המוסד

המוסד מחולק לאגפים המורכבים מיחידות ומחטיבות. מלבד האגפים המנהלתיים מרוכזת רוב העבודה באגפים המבצעיים. על-פי ספרו של ויקטור אוסטרובסקי, שנטען כי יש בו שגיאות עובדתיות רבות, האגפים המבצעיים הם:

  • תבל - האגף שמופקד על הקשרים המודיעיניים והדיפלומטיים. האגף מקיים קשרי עבודה קבועים עם גופי מודיעין מקבילים של מדינות אחרות. שיתופי פעולה אלו כוללים בדרך כלל החלפת ידיעות ותיאום איסוף. בנוסף אחראי האגף על טיפוח קשרים דיפלומטיים עם מדינות שאין להן באופן רשמי יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
  • צומת - האגף שמפעיל את קציני האיסוף ואת רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם.
  • קיסריה (בעבר נקרא "מצדה") - האגף המבצעי של המוסד. הוא כולל יחידות לוחמות, בהן יחידת החיסולים, "כידון".
  • נביעות (בעבר נקרא "קשת") - אחראי על השגת מודיעין אלקטרוני, בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי ציתות והאזנות.
  • אגף המודיעין - כולל את חטיבת המחקר, שמבצעת הערכה מדינית ומחקר ארוך טווח על יעדי המוסד.
  • צפרירים - אגף העוסק בהגנה על יהודים באשר הם ובהעלאתם לישראל.

סמל המוסד

סמל המוסד, אותו עיצב שלמה כהן-אברבנאל, הוא מנורת בית המקדש כפי שמופיעה בשער טיטוס, וסיסמתו – "באין תחבולות יפול עם, ותשועה ברוב יועץ" (משלי י"א, י"ד). פסוק תנ"כי נוסף הנקשר למוסד, והיה ססמתו עד לא מכבר: "בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כ"ד, ו').

היסטוריה

ב־13 בדצמבר 1949 הטיל דוד בן-גוריון על ראובן שילוח, שהיה יועץ לתפקידים מיוחדים במשרד החוץ ובעבר איש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, להקים את "המוסד לריכוז ותיאום פעולות המודיעין" ולעמוד בראשו‏‏[2]. אולם בשנה הראשונה לקיומו שימש המוסד כגוף לתאום בין שירותי המודיעין והביטחון בישראל והיה חסר סמכויות ביצועיות לאיסוף מודיעין מחוץ לארץ. רק ב-8 בפברואר 1951 החליט בן-גוריון על הפיכת המוסד לרשות עצמאית לביון בעלת סמכויות לאיסוף מודיעין מחוץ לישראל, אשר בראשה עמד חיים יערי. יערי היה כפוף לראובן שילוח‏‏[3]. ב־2 במרץ 1951 הנחה בן-גוריון את שילוח להקים במסגרת המוסד גוף מרכזי שיאחד את כל פעילות המודיעין בחו"ל. הנחיה זו היא ראשיתה של יחידת האיסוף של "המוסד".

בספטמבר 1952, התפטר שילוח מתפקידו והציע לדוד בן-גוריון למנות את איסר הראל במקומו. הראל כיהן בתפקיד זה עד להתפטרותו ב-1963. בנוסף לתפקידו כראש המוסד, המשיך הראל להיות האחראי כלפי ראש הממשלה על פעולותיו של השב"כ, כאשר ראש השב"כ כפוף להנחיותיו. בכפל תפקידים זה זכה איסר לתואר "הממונה על שירותי הביטחון" וכדי להדגיש היררכיה זו נקרא אז המוסד בשם "המוסד המרכזי למודיעין וביטחון".

קרנו של "המוסד" עלתה בעולם כאשר העביר למערב את נאומו הסודי של ניקיטה חרושצ'וב, שנישא ב־24 בפברואר 1956 בוועידה ה־20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובו הוקיע את פשעי סטלין (אף כי לא המוסד הוא שהשיג את תוכן הנאום; ראו להלן). הייתה זו תפנית חדה במדיניותה של ברית המועצות, כאשר מנהיג המדינה הודה בפשעיו של סטלין ולאחר עשרות שנות תעמולה התנער מן הסטליניזם. על אף שפרטי הנאום היו ידועים בצורה כללית, ראו גורמים במערב חשיבות עליונה בהשגת נוסחו המדויק של הנאום, אך מאמצי ארגוני מודיעין בעולם להשיג את הנאום נכשלו. הנאום במלואו הועבר על ידי העיתונאי ויקטור גרייבסקי לאנשי השב"כ בשגרירות ישראל בוורשה, ומשם הועבר לישראל. העברת הנאום ל־CIA העלתה את קרנו של המוסד בעיני שירותי הביון הזרים, והביאה להכרה העולמית כי המדובר בארגון חשאי המשתווה ואף עולה ביכולותיו על ארגונים ותיקים ומנוסים ממנו.

להישג של המוסד נחשבת גם פרשת יוסל'ה שוחמכר, שהסעירה את הארץ בראשית שנות ה־60. שוחמכר נחטף בינואר 1960 על ידי סבו החרדי, נחמן שטרקס, מידי הוריו החילוניים, הוברח לארצות הברית כדי לגדלו כחרדי וכל החיפושים אחריו עלו בתוהו. הפרשה הביאה לקיטוב ולאיבה רבה בין דתיים וחילוניים (זכורה "קריאת הקרב" שנקראה אחר חרדים בעוברם ברחוב - "איפה יוסל'ה"). הפרשייה צברה תאוצה עד כדי כך שראש הממשלה הטיל על "המוסד" לאתר את יוסל'ה. "המוסד" הצליח במשימה, וביולי 1962 גילו סוכניו את הילד בשכונה חרדית בניו יורק. הילד שב לחיק הוריו, אירוע שזכה לתגובה נלהבת של דעת הקהל בישראל.

הישג נוסף בעל חשיבות היסטורית הוא גילוי מקום המסתור של אדולף אייכמן, ראש המדור היהודי באס אס, איש הביצוע בארגון השמדת יהודי אירופה על ידי הנאצים. אייכמן הצליח להימלט ולהיעלם בתום מלחמת העולם השנייה למשך חמש עשרה שנה. הוא התגלה על ידי המוסד בארגנטינה ונלכד בפעולה מורכבת, בפיקודו האישי בשטח של הראל, ב־11 במאי 1960. אייכמן הובא לישראל ב־21 במאי 1960 כדי לעמוד לדין במשפט אייכמן הפומבי ההיסטורי, שבו נדון למוות, והוצא להורג בתלייה ב־31 במאי 1962. מאמצים דומים שהשקיע המוסד באיתור יוזף מנגלה, המכוּנה "מלאך המוות", הרופא ממחנה ההשמדה אושוויץ, עלו בתוהו, ומקום הימצאו בברזיל התפרסם רק לאחר מותו.

בחודש יולי 1962 התפרסמה ידיעה על ניסוי טילים שנערך במצרים, ובמצעד של יום מהפכת הקצינים החופשיים ב־23 ביולי הוסעו טילים על גוררות. המצרים טענו כי אלו טילים מייצור עצמי מצרי וכי הטווח שלהם הוא עד "דרומה לביירות". המוסד החל לחקור את עניין היכולת המצרית בתחום הטילים והנשק הלא קונבנציונלי, וטען כי יש ממש בידיעות בדבר פיתוחו של נשק כזה. במקביל החלה להתחולל שורת אירועים: אחד המדענים הגרמנים במצרים נעלם, ואל כמה מן האחרים הגיעו מעטפות נפץ. שני שליחי המוסד, יוסף בן גל, ואדם בשם אוטו יוקליק, שבתחילה היה אחד מן המדענים אך חזר בו, ניסו להשפיע על בתו של אחד המדענים הגרמנים במצרים כי תשכנע את אביה להסתלק ממצרים. שני הסוכנים נעצרו בשווייץ, נשפטו ונדונו לעונשי מאסר קלים, אך משפטם הפנה את תשומת הלב אל המדענים הגרמנים במצרים ולמסע המתנהל נגדם על ידי "המוסד" (מבצע "דמוקלס").

ראש הממשלה בן-גוריון לא קיבל את הערכת "המוסד" כי ישנה סכנה ממשית של פיתוח מערכות נשק מתקדמות במצרים, והתבסס בכך על דו"ח של אמ"ן. איסר הראל טען כי דו"ח זה היה דו"ח מוזמן, שמטרתו לתמוך בעמדת בן-גוריון. הוויכוח בין הראל לבן-גוריון עורר סערה ציבורית בישראל. ב־1 באפריל 1963 התפטר איסר הראל מתפקידו כממונה על שירותי הביטחון. על פי פרסומים נבעה התפטרותו מהתנגדותו להוראה שקיבל מבן-גוריון לחדול מן הפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים. בראייה היסטורית התברר כי עמדתו של דוד בן-גוריון, שהתבססה על דו"ח אמ"ן, הייתה הנכונה, ולא זו של איסר הראל והמוסד: טילים בליסטיים מייצור עצמי לא נמצאו בידי מצרים בשתי המלחמות שהתחוללו לאחר מכן בינה לבין מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת יום הכיפורים ב־1973.

פעולות מפורסמות של המוסד

מטבע הדברים, רוב פעילותו של המוסד חשאית, אבל עם פעולותיו שזכו לפרסום רשמי או לאישוש ברור נמנות:

מיג-21 במוזיאון חיל האוויר, מסומן במספר 007 כמחווה למוסד

פעולות שמיוחסות למוסד

הפעולות הבאות מיוחסות למוסד, למרות שישראל נמנעה מלתת לכך אישור רשמי (ולעתים אף הכחישה מעורבות) ואין לכך הוכחות מבוססות:

ראשי המוסד

מחצית מראשי המוסד צמחו בתוכו, ואילו המחצית האחרת היא של אלופים שפרשו מצה"ל והתמנו לראשות המוסד.

מינוי ראש המוסד אינו כפוף לכללים, אלא נעשה על ידי ראש הממשלה באופן אישי, ללא צורך בהסכמת הממשלה או גוף פיקוח אחר (בניגוד לראש המטה הכללי או ראש השב"כ). גם הארכת הקדנציה והעברת ראש המוסד מתפקידו נעשים על ידי ראש הממשלה באופן אישי. לאחר המינוי, ועדה מיוחדת לתפקידים בכירים מאשררת אותו באופן פורמלי.[10]

עד שנת 1996 היה שמו של ראש המוסד חסוי. המוסד טען באותם ימים כי החשאיות מאפשרת לראש המוסד לנוע בעולם באופן חופשי. בעקבות ביקורת ציבורית החליטה הממשלה לחשוף את שמו של ראש המוסד עם כניסת דני יתום לתפקיד.

סגל המוסד

על אופי עבודתם של אנשי "המוסד" עמד ראש המוסד, מאיר דגן:

הפעילות שלנו, על מאפייניה ועיסוקיה, דומה מאוד לפעילות של לוחמי צה"ל. בהרבה מאוד מקרים יש מבצעים בשיתוף פעולה, כתף אל כתף, עם החיילים. המבנה הארגוני שלנו מאפיין, ברמת המשמעת והכללים שחלים עליו, מערכת צבאית. אנחנו עוסקים במערכת של מפקדים ואנשים שכפופים להם וצריכים לבצע את הפקודות בכל תנאי.
השירות במוסד מחייב גם תחושת שליחות וגם טוטאליות של העובדים למשימות שעליהן הם מופקדים. הם אינם רשאים לשבות, אין להם שעות נוספות והם נקראים בכל שעה אל הדגל.[11]

מישקה בן-דוד, מבכירי "המוסד" לשעבר, תיאר אף הוא את סגל "המוסד":

כבר בשלבי המיון, בכניסה למוסד, מנפים את אלה שעלולים לפחד. אנשי המוסד אינם מושלמים, אבל הם קרובים למושלם. מה שקובע זה האיכות של כוח האדם, הרבה ניסיון, תכנון קפדני ומודיעין מעולה, שהיכולת שלנו להביא אותו מכל מקום בעולם גבוהה מאוד. היחס בין הכישלונות להצלחות הוא טוב בהרבה מזה שהציבור מכיר. הציבור שומע על הכישלונות ורק על מעט מההצלחות. זה בערך יחס של 999 מבצעים מוצלחים מול פאשלה אחת. מעבר למקצוענות, רכיבים של אמונה בצדקת הדרך ומוטיבציה לאומית חזקה חיוניים לא פחות להצלחה.[12]

מתקני המוסד

מיקום מתקני המוסד ובהם המטה הראשי, במשך שנים רבות היה חסוי בדומה לזהות אנשיו ומפקדיו. המטה שכן בבית הדר דפנה בשדרות שאול המלך בתל אביב והועבר משם לאחר מכן למיקום אחר, אשר על פי פרסומים בעיתונות הוא סמוך למחלף גלילות.[13]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דו"ח הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק - 2004, החלק הגלוי, באתר הכנסת.
  2. ^ ‏אתר למנויים בלבד יוסי מלמן, כך ייסד בן-גוריון את המוסד, באתר הארץ, 01/01/09‏
  3. ^ ‏שמעון אביבי, מתי הוקם 'המוסד'? מבט מל"מ 2008;51:‏40-43‏
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         יוסי מלמן, נשיא תימני משלנו, באתר הארץ, 18/10/2008
  5. ^ אתר למנויים בלבד ראובן פדהצור, החבר'ה מהמוסד לא מוותרים, באתר הארץ, 05/07/07
  6. ^ ‏Syria blast kills Hamas militant, באתר ה-BBC‏
  7. ^ ‏Islamic Jihad Leader Killed in Lebanon, באתר הוושינגטון פוסט‏
  8. ^ ‏החשבון נסגר: עימאד מורנייה חוסל בדמשק, באתר ynet‏
  9. ^ ‏חוטף אילן סעדון ואבי סספורטס חוסל בדובאי, באתר ynet
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         זאב סגל, למסד את המוסד, באתר הארץ, 1 במרץ 2010
  11. ^ לילך שובל, יצא מן הצללים, באתר ישראל היום, 5.2.2010
  12. ^ נדב שרגאי, מכירת חיסול, באתר ישראל היום, 5.2.2010
  13. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         יוסי מלמן, שום דבר אנגלו-סקסי לא מתרחש שם, באתר הארץ


קהילת המודיעין הישראלית
יחידות מודיעין בצה"ל אגף המודיעין • חיל המודיעין• להק המודיעין • מספן המודיעין • מחלקות המודיעין בפיקודים המרחביים
משרד ראש הממשלה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים • שירות הביטחון הכללי• המטה לביטחון לאומי
משרד החוץ המרכז למחקר מדיני
משטרת ישראל אגף המודיעין במשטרת ישראל
ארגונים לשעבר נתיב (לשכת הקשר) • הלשכה לקשרי מדע • ש"י • חיל האיסוף הקרבי • משרד המודיעין
ארגונים נוספים ועדת ראשי השירותים • המרכז למורשת המודיעין
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המוסד_למודיעין_ולתפקידים_מיוחדים&oldid=9649778"