חומרא וקולא – הבדלי גרסאות
דף חדש: {{בעבודה}} '''חומרא''' היא הקפדה על קיום המצוות מעבר לחובה המינימלית שנפסקה להלכה. ה'''חומרות''' מתחלק... |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''חומרא''' ו'''קולא''' הם שני כיוונים בדרך [[פסיקה|פסיקת]] ה[[הלכה]], כאשר '''חומרא''' היא פסיקה ה[[איסור והיתר|אוסרת]] ומחייבת ואילו '''קולא''' היא פסיקה המתירה ופוטרת. |
|||
{{בעבודה}} |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
ה'''חומרות''' מתחלקות לשלושה סוגים: |
|||
==חומרא וקולא כמדדים לפסיקת הלכה== |
|||
| ⚫ | |||
לעתים ה'''חומרא''' וה'''קולא''' משמשים כמדד לפסיקת הלכה{{הערה|אנציקלופדיה תלמודית, הערך ''הלכה''}}. |
|||
| ⚫ | |||
כך, למשל, נקבע הכלל "[[ספק (הלכה)|ספיקא]] [[דאורייתא]] לחומרא וספיקא [[דרבנן]] לקולא", כלומר בספק [[דאורייתא|בדברי תורה]] יש להחמיר ובספק בדברי [[חז"ל]] יש להקל. |
|||
* חומרות שמקורן ב[[ספק (הלכה}|ספקות]] - כאשר במצב של ספק נפסק שיש להקל יש הנוהגים להחמיר ולאסור. |
|||
גם בשיטת הלימוד יש [[נפקא מינה]] לחומרא ולקולא. כך נקבע הכלל: "לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן", כלומר: לא משתמשים ב[[היקש (הלכה)|היקש]] להקל אלא רק להחמיר. |
|||
==מצבי חומרות== |
|||
* '''חומרות לכתחילה''' - מצבים בהם ההלכה נקבעה מראש כך שיש עדיפות לקיום מצווה בדרך מסוימת אך הדבר לא חובה. כך, לדוגמה, יש הנוהגים ב[[חג הסוכות]] להחמיר ולא לאכול או לשתות דבר מחוץ ל[[סוכה]], אף על פי שמן הדין מותר לאכול אכילת [[עראי]] מחוץ לסוכה.{{הערה|{{משנה|סוכה|ב|ה}}}} |
|||
| ⚫ | |||
* '''חששות''' - כאשר במצב של [[ספק (הלכה)|ספק]] לעתים חוששים לצד המחמיר. ישנם חששות שנקבעו להלכה, בתוכם הכלל "ספיקא [[דאורייתא]] לחומרא", אך יש חששות שאינם חובה ורק הרוצה להחמיר מחמיר. |
|||
| ⚫ | |||
בספרות ה[[הלכה]] מופיעים לעתים ביטויים בשבח החומרא, וחוזר בה הביטוי "המחמיר תבוא עליו הברכה". דברים בשבח החומרות נכתבו גם בספר [[כף החיים]]: {{ציטוטון|וכל איש אשר נשמתו זכה ביותר תאוה נפשו לעשות חומרות וחסידוּת ביותר וכל אשר אין נשמתו מתוקנת כל-כך תאוה נפשו לילך אחר הקוּלות.}}{{הערה|כף החיים, סימן קנ"ח, סעיף קטן כ"ה}}{{ש}}גם בספר [[מסילת ישרים]], המונה את השלבים בהתקדמות בעבודת ה', נכתב{{הערה|[[מסילת ישרים]], פרק י"ד, בחלקי הפרישות}} שבשלב הפרישות על האדם להחמיר בדינים ולחוש לדברי יחיד במחלוקת, אם דברי היחיד הגיוניים, אפילו כשההלכה נפסקת לא כמותו.{{ש}}אך הרב [[אברהם יצחק קוק]] ציין שלא בכל החומרות טוב להחמיר וכתב כי הנטייה להחמיר במה שכבר, על פי דרך התורה, נפסק להקל אין זו [[מידת חסידות]].{{הערה|שו"ת אורח משפט, עמוד קכג (שאלה קיב)}} גם הרב [[יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק]] סייג את ההמלצה להחמיר בחומרות רשות, ואמר ש'חשש' לא נמנה בין החומרות אשר בהכרח טוב להחמיר בהן, אלא אם האדם חושש לצד המחמיר של הספק עליו להחמיר כי לדעת האדם ייתכן שכך הצדק. |
|||
===כיום=== |
|||
כיום בציבור ה[[חרדי]] מרבים להחמיר אך ב[[ציונות דתית|מגזר הדתי לאומי]] המצב לא אחיד ובפלגים מסויימים החומרות נפוצות יותר ובאחרים פחות. הרב [[אורי שרקי]] בשיעור בנושא טען כי הרצון להחמיר הפך לעתים ל"נטייה כרונית חולנית".{{הערה|[http://ravsharki.org/content/view/1562/629/ קולא וחומרא] באתר ravsharki.org{{כ}}.}}{{ש}}גם [[פסיכולוג]]ים ציינו כי לעתים נטייה אובססיבית להחמיר עלולה לנבוע מ[[הפרעה טורדנית-כפייתית]]{{מקור}}.<!-- זה נכון אבל דרוש מקור --> |
|||
==ראו גם== |
|||
* [[חומרא דרבי זירא]] |
|||
==קישורים חיצוניים== |
|||
* [http://www.halachayomit.co.il/DisplayRead.asp?readID=159 האם אדם רשאי להחמיר על עצמו בכל חומרה שירצה?] באתר הלכה יומית |
|||
==הערות שוליים== |
|||
{{הערות שוליים}} |
|||
[[en:Chumra]] |
|||
[[קטגוריה:הלכה]] |
|||
גרסה מ־01:21, 25 בנובמבר 2010
חומרא וקולא הם שני כיוונים בדרך פסיקת ההלכה, כאשר חומרא היא פסיקה האוסרת ומחייבת ואילו קולא היא פסיקה המתירה ופוטרת.
לעתים נעשה שימוש במושג חומרא לתאר הקפדה על קיום מצוות מעבר לחובה המינימלית שנפסקה בהלכה אך מושג זה הוא הידור.
חומרא וקולא כמדדים לפסיקת הלכה
לעתים החומרא והקולא משמשים כמדד לפסיקת הלכה[1]. כך, למשל, נקבע הכלל "ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא", כלומר בספק בדברי תורה יש להחמיר ובספק בדברי חז"ל יש להקל.
גם בשיטת הלימוד יש נפקא מינה לחומרא ולקולא. כך נקבע הכלל: "לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן", כלומר: לא משתמשים בהיקש להקל אלא רק להחמיר.
מצבי חומרות
- חומרות לכתחילה - מצבים בהם ההלכה נקבעה מראש כך שיש עדיפות לקיום מצווה בדרך מסוימת אך הדבר לא חובה. כך, לדוגמה, יש הנוהגים בחג הסוכות להחמיר ולא לאכול או לשתות דבר מחוץ לסוכה, אף על פי שמן הדין מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה.[2]
- סייגים - דינים שנתחדשו כדי לעשות סייג למצוות, סייגים רבים נפסקו כחובה.
- חששות - כאשר במצב של ספק לעתים חוששים לצד המחמיר. ישנם חששות שנקבעו להלכה, בתוכם הכלל "ספיקא דאורייתא לחומרא", אך יש חששות שאינם חובה ורק הרוצה להחמיר מחמיר.
חומרות רשות
בספרות ההלכה מופיעים לעתים ביטויים בשבח החומרא, וחוזר בה הביטוי "המחמיר תבוא עליו הברכה". דברים בשבח החומרות נכתבו גם בספר כף החיים: ”וכל איש אשר נשמתו זכה ביותר תאוה נפשו לעשות חומרות וחסידוּת ביותר וכל אשר אין נשמתו מתוקנת כל-כך תאוה נפשו לילך אחר הקוּלות.”[3]
גם בספר מסילת ישרים, המונה את השלבים בהתקדמות בעבודת ה', נכתב[4] שבשלב הפרישות על האדם להחמיר בדינים ולחוש לדברי יחיד במחלוקת, אם דברי היחיד הגיוניים, אפילו כשההלכה נפסקת לא כמותו.
אך הרב אברהם יצחק קוק ציין שלא בכל החומרות טוב להחמיר וכתב כי הנטייה להחמיר במה שכבר, על פי דרך התורה, נפסק להקל אין זו מידת חסידות.[5] גם הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק סייג את ההמלצה להחמיר בחומרות רשות, ואמר ש'חשש' לא נמנה בין החומרות אשר בהכרח טוב להחמיר בהן, אלא אם האדם חושש לצד המחמיר של הספק עליו להחמיר כי לדעת האדם ייתכן שכך הצדק.
כיום
כיום בציבור החרדי מרבים להחמיר אך במגזר הדתי לאומי המצב לא אחיד ובפלגים מסויימים החומרות נפוצות יותר ובאחרים פחות. הרב אורי שרקי בשיעור בנושא טען כי הרצון להחמיר הפך לעתים ל"נטייה כרונית חולנית".[6]
גם פסיכולוגים ציינו כי לעתים נטייה אובססיבית להחמיר עלולה לנבוע מהפרעה טורדנית-כפייתית[דרוש מקור].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- האם אדם רשאי להחמיר על עצמו בכל חומרה שירצה? באתר הלכה יומית