דוד דבית הלל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''דוד דבית הלל''' היה נוסע יהודי בן [[המאה ה-19]] שערך מסע מ[[ארץ ישראל]] ל[[הודו]].
'''דוד דבית-הלל''' היה נוסע יהודי בן [[המאה ה-19]] שערך מסע מ[[ארץ ישראל]] ל[[הודו]].


דוד דבית הלל [[עלייה לארץ ישראל|עלה]] מ[[ליטא]] לארץ ישראל בשנת [[1815]] כחלק מ[[עליית תלמידי הגר"א]] והתיישב ב[[צפת]]. ב-[[1824]] יצא למסע שעבר דרך [[ארץ ישראל]], [[סוריה]], [[כורדיסטאן]], [[ארם נהריים]], [[המפרץ הפרסי]] ו[[הודו]]. כעבור 5 שנים מתחילת מסעו הגיע להודו, שם שהה ארבע שנים במהלכן הדפיס את ספר המתעד את מסעותיו בעברית וקיצור ממנו באנגלית. בשנת [[1939]] מצא [[אברהם יערי]] את הספר במהדורתו האנגלית, ויחד עם ד"ר ולטר יחיאל פישל הדפיסו מחדש בעברית.
דוד דבית הלל [[עלייה לארץ ישראל|עלה]] מ[[ליטא]] לארץ ישראל בשנת [[1815]] כחלק מ[[עליית תלמידי הגר"א]] והתיישב ב[[צפת]]. ב-[[1824]] יצא למסע שעבר דרך [[ארץ ישראל]], [[סוריה]], [[כורדיסטאן]], [[ארם נהריים]], [[המפרץ הפרסי]] ו[[הודו]]. כעבור 5 שנים מתחילת מסעו הגיע להודו, שם שהה ארבע שנים במהלכן הדפיס את ספר המתעד את מסעותיו בעברית וקיצור ממנו באנגלית. בשנת [[1939]] מצא [[אברהם יערי]] את הספר במהדורתו האנגלית, ויחד עם ד"ר ולטר יחיאל פישל הדפיסו מחדש בעברית.

גרסה מ־23:51, 29 בנובמבר 2010

דוד דבית-הלל היה נוסע יהודי בן המאה ה-19 שערך מסע מארץ ישראל להודו.

דוד דבית הלל עלה מליטא לארץ ישראל בשנת 1815 כחלק מעליית תלמידי הגר"א והתיישב בצפת. ב-1824 יצא למסע שעבר דרך ארץ ישראל, סוריה, כורדיסטאן, ארם נהריים, המפרץ הפרסי והודו. כעבור 5 שנים מתחילת מסעו הגיע להודו, שם שהה ארבע שנים במהלכן הדפיס את ספר המתעד את מסעותיו בעברית וקיצור ממנו באנגלית. בשנת 1939 מצא אברהם יערי את הספר במהדורתו האנגלית, ויחד עם ד"ר ולטר יחיאל פישל הדפיסו מחדש בעברית.

בהקדמתו לספר מציין המחבר שבניגוד לנוסעים אחרים ששהו בכל מקום זמן קצר בלבד, הוא נהג לשהות בכל מקום בו ביקר זמן ממושך, עובדה שאיפשרה לו לעמוד על מצבם של בני המקום ועל אופיים ומנהגיהם:

"ודאי יתמה קהל הקוראים למספר התושבים שאני מציין, שאינו מתאים למספרים שבפי שאר הנוסעים. על כך אני משיב, ששאר הנוסעים לא ידעו כמוני את התושבים ואת לשונותיהם. הללו נסעו כאנשים גדולים ולא שהו זמן מרובה במקום אחד, ולפיכך לא יכלו כלל להכיר את כל מעמדות העם כדי לעמוד על מספריהם ומנהגיהם, ואילו אני הכרתי היטב את כל. מעמדות העם ואת לשונותיהם, וישבתי במקום אחד חמשה-עשר יום לפחות, ויש ששהיתי מחודש ועד שנה".

בתיאור מסעותיו מתאר דוד דבית הלל את מה שראה בעיניו, שמועות ששמע, את מספר הנפשות בכל מקום ואת מנהגי הקהילות היהודיות השונות ויחסם עם שכניהן. נושא נוסף המופיע בספרו הוא החיפוש אחר מקום הימצאם של עשרת השבטים ועדויות על גורלם, נושא בו התעסקו אנשים נוספים בני אותה תקופה. עדויותיו משמשות מקור חשוב לחקר היישוב היהודי בארץ ישראל ובקהילות המזרח במאה ה-19.

אברהם יערי תיאר את עבודתו של דוד דבית הלל:[1] ”יש באפיו של ר' דוד דבית-הלל מסקרנותם העמוקה של חוקרים-נוסעים מובהקים. בעיניים פקוחות הוא מסתכל בכל מה שהוא פוגש בדרכו. הוא מדייק בדבריו ואינו מתאר בדרך כלל אלא מה שראה בעיניו, ואם יזדמן לו לספר מפי השמועה, יאמר בפירוש: דבר זה לא ראיתי אלא כך שמעתי”.

הערות שוליים