חומרא וקולא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־16:44, 30 בנובמבר 2010

חומרא וקולא הם שני כיוונים קוטביים בפסיקת הלכה ובמנהגים, כאשר חומרא היא פסיקה שלרוב אוסרת ומחייבת ואילו קולא היא פסיקה שלרוב מתירה ופוטרת. לשתי הגדרות אלה חשיבות הלכתית פורמלית, המתבטאת, בין השאר, בקביעה ההלכתית כי "ספק דאוריתא לחומרא" ו"ספק דרבנן לקולא". פעמים שהגבול בין השתיים מיטשטש, וקשה לקבוע חד משמעית איזו מן ההכרעות היא המחמירה ואיזו המקלה.

לעתים נעשה שימוש שגוי במונח חומרא כדי לתאר הקפדה על קיום מצוות מעבר לחובה המינימלית שנפסקה בהלכה, אך המינוח ההלכתי להתנהגות זו הוא הידור.

חומרא וקולא כמדדים לפסיקת הלכה

לעתים החומרא והקולא משמשים כמדד לפסיקת הלכה.^[1] כך, למשל, נקבע הכלל "ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא", כלומר בספק בדין מקראי יש להחמיר ובספק בדברי חז"ל יש להקל.

גם בשיטת הלימוד יש נפקא מינה לחומרא ולקולא. כך נקבע הכלל: "לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן", כלומר: לא משתמשים בהיקש - אחת מדרכי ההיסק המדרשיות - להקל אלא רק להחמיר.

מצבי חומרות

ישנם מספר מצבים בהם נפסק שיש לנקוט בגישה מחמירה או שהוגדר שטוב להחמיר:

חומרות לכתחילה - מצבים בהם ההלכה נקבעה מראש כך שיש עדיפות לקיום מצווה בדרך מסוימת אך הדבר לא חובה. כך, לדוגמה, יש הנוהגים בחג הסוכות להחמיר ולא לאכול או לשתות דבר מחוץ לסוכה, אף על פי שמן הדין מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה.^[2]
סייגים - דינים שנתחדשו כדי לעשות סייג למצוות, סייגים רבים נפסקו כחובה.
חששות - כאשר במצב של ספק לעתים חוששים לצד המחמיר. ישנם חששות שנקבעו להלכה, בתוכם הכלל "ספיקא דאורייתא לחומרא", אך יש חששות שהם רשות בידי הרוצה להחמיר.

חומרות רשות

בספרות ההלכה מופיעים לעתים ביטויים בשבח החומרא, וחוזר בה הביטוי "המחמיר תבוא עליו הברכה". דברים בשבח החומרות נכתבו גם בספר כף החיים: ”וכל איש אשר נשמתו זכה ביותר תאוה נפשו לעשות חומרות וחסידוּת ביותר וכל אשר אין נשמתו מתוקנת כל-כך תאוה נפשו לילך אחר הקוּלות.”^[3]
גם בספר מסילת ישרים, המונה את השלבים בהתקדמות בעבודת ה', נכתב^[4] שבשלב הפרישות על האדם להחמיר בדינים ולחוש לדברי יחיד במחלוקת, אם דברי היחיד הגיוניים, אפילו כשההלכה נפסקת לא כמותו.
אך הרב אברהם יצחק קוק ציין שלא בכל החומרות טוב להחמיר וכתב כי הנטייה להחמיר במה שכבר, על פי דרך התורה, נפסק להקל אין זו מידת חסידות.^[5] גם הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק סייג את ההמלצה להחמיר בחומרות רשות, ואמר ש'חשש' לא נמנה בין החומרות אשר בהכרח טוב להחמיר בהן, אמנם אם אדם חושש לצד המחמיר של הספק עליו להחמיר אך רק כי לדעת אותו אדם ייתכן שכך הצדק.

כיום

כיום בציבור החרדי מרבים להחמיר אך במגזר הדתי לאומי המצב לא אחיד ובפלגים מסויימים החומרות נפוצות יותר ובאחרים פחות. הרב אורי שרקי בשיעור בנושא טען כי הרצון להחמיר הפך לעתים ל"נטייה כרונית חולנית".^[6]

פעמים שהפרעה טורדנית-כפייתית מביאה אנשים לידי חומרות קיצוניות שאינן נובעות מהקפדה הלכתית אלא מאובססיה.

ראו גם

חומרא דרבי זירא

קישורים חיצוניים

האם אדם רשאי להחמיר על עצמו בכל חומרה שירצה? באתר הלכה יומית

הערות שוליים

^ אנציקלופדיה תלמודית, בערך הלכה.
^ משנה, מסכת סוכה, פרק ב', משנה ה'.
^ כף החיים, סימן קנ"ח, סעיף קטן כ"ה
^ מסילת ישרים, פרק י"ד, בחלקי הפרישות
^ שו"ת אורח משפט, עמוד קכג (שאלה קיב)
^ קולא וחומרא באתר ravsharki.org.

[1] אנציקלופדיה תלמודית, בערך הלכה.

[2] משנה, מסכת סוכה, פרק ב', משנה ה'.

[3] כף החיים, סימן קנ"ח, סעיף קטן כ"ה

[4] מסילת ישרים, פרק י"ד, בחלקי הפרישות

[5] שו"ת אורח משפט, עמוד קכג (שאלה קיב)

[6] קולא וחומרא באתר ravsharki.org.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''חומרא וקולא''' הם שני כיוונים קוטביים ב[[פסיקת הלכה]], כאשר '''חומרא''' היא פסיקה שלרוב [[איסור והיתר|אוסרת]] ומחייבת ואילו '''קולא''' היא פסיקה שלרוב מתירה ופוטרת. לשתי הגדרות אלה חשיבות הלכתית פורמלית, המתבטאת, בין השאר, בקביעה ההלכתית כי "ספק דאוריתא לחומרא" ו"ספק דרבנן לקולא". פעמים שהגבול בין השתיים מיטשטש, וקשה לקבוע חד משמעית איזו מן ההכרעות היא המחמירה ואיזו המקלה.
+'''חומרא וקולא''' הם שני כיוונים קוטביים ב[[פסיקת הלכה]] וב[[מנהג (יהדות)|מנהגים]], כאשר '''חומרא''' היא פסיקה שלרוב [[איסור והיתר|אוסרת]] ומחייבת ואילו '''קולא''' היא פסיקה שלרוב מתירה ופוטרת. לשתי הגדרות אלה חשיבות הלכתית פורמלית, המתבטאת, בין השאר, בקביעה ההלכתית כי "ספק [[דאוריתא]] לחומרא" ו"ספק [[דרבנן]] לקולא". פעמים שהגבול בין השתיים מיטשטש, וקשה לקבוע חד משמעית איזו מן ההכרעות היא המחמירה ואיזו המקלה.
 לעתים נעשה שימוש שגוי במונח '''חומרא''' כדי לתאר הקפדה על קיום [[מצוות]] מעבר לחובה המינימלית שנפסקה ב[[הלכה]], אך המינוח ההלכתי להתנהגות זו הוא [[הידור (הלכה)|הידור]].
 ==חומרא וקולא כמדדים לפסיקת הלכה==
-לעתים ה'''חומרא''' וה'''קולא''' משמשים כמדד לפסיקת הלכה.{{הערה|אנציקלופדיה תלמודית, הערך ''הלכה''}} כך, למשל, נקבע הכלל "[[ספק (הלכה)|ספיקא]] [[דאורייתא]] לחומרא וספיקא [[דרבנן]] לקולא", כלומר בספק [[דאורייתא|בדברי תורה]] יש להחמיר ובספק בדברי [[חז"ל]] יש להקל.
+לעתים ה'''חומרא''' וה'''קולא''' משמשים כמדד לפסיקת הלכה.{{הערה|[[אנציקלופדיה תלמודית]], בערך '''הלכה'''.}} כך, למשל, נקבע הכלל "[[ספק (הלכה)|ספיקא]] [[דאורייתא]] לחומרא וספיקא [[דרבנן]] לקולא", כלומר בספק [[דאורייתא|בדין מקראי]] יש להחמיר ובספק בדברי [[חז"ל]] יש להקל.
-גם בשיטת הלימוד יש [[נפקא מינה]] לחומרא ולקולא. כך נקבע הכלל: "לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן", כלומר: לא משתמשים ב[[היקש (הלכה)|היקש]] להקל אלא רק להחמיר.
+גם בשיטת הלימוד יש [[נפקא מינה]] לחומרא ולקולא. כך נקבע הכלל: "לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן", כלומר: לא משתמשים ב[[היקש (הלכה)|היקש]] - אחת מדרכי ההיסק ה[[מדרש]]יות - להקל אלא רק להחמיר.
 ==מצבי חומרות==
 ישנם מספר מצבים בהם נפסק שיש לנקוט בגישה מחמירה או שהוגדר שטוב להחמיר:
-* '''חומרות לכתחילה''' - מצבים בהם ההלכה נקבעה מראש כך שיש עדיפות לקיום מצווה בדרך מסוימת אך הדבר לא חובה. כך, לדוגמה, יש הנוהגים ב[[חג הסוכות]] להחמיר ולא לאכול או לשתות דבר מחוץ ל[[סוכה]], אף על פי שמן הדין מותר לאכול אכילת [[עראי]] מחוץ לסוכה.{{הערה|{{משנה|סוכה|ב|ה}}}}
+* '''חומרות לכתחילה''' - מצבים בהם ההלכה נקבעה מראש כך שיש עדיפות לקיום מצווה בדרך מסוימת אך הדבר לא חובה. כך, לדוגמה, יש הנוהגים ב[[חג הסוכות]] להחמיר ולא לאכול או לשתות דבר מחוץ ל[[סוכה]], אף על פי שמן הדין מותר לאכול אכילת [[עראי]] מחוץ לסוכה.{{הערה|{{משנה|סוכה|ב|ה}}.}}
 * '''סייגים''' - דינים שנתחדשו כדי לעשות [[סייג]] למצוות, סייגים רבים נפסקו כחובה.
 * '''חששות''' -  כאשר במצב של [[ספק (הלכה)|ספק]] לעתים חוששים לצד המחמיר. ישנם חששות שנקבעו להלכה, בתוכם הכלל "ספיקא [[דאורייתא]] לחומרא", אך יש חששות שהם רשות בידי הרוצה להחמיר.