מלאכת קורע – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מלאכת קורע''' היא אחת מ[[ל"ט מלאכות]] האסורות בשבת. |
'''מלאכת קורע''' היא אחת מ[[ל"ט מלאכות]] האסורות בשבת. ככל ל"ט מלאכות שבת, מקור איסור מלאכה זו היא היותה במשכן, כאשר היתה נופלת [[תולעת]] לאריג מיריעות המשכן ומנקבת חור זעיר באריג, היו קורעים את האריג את מקום החור, ותופרים אותו מחדש{{הערה|{{בבלי|שבת|עה|א}}.}}. |
||
==הגדרת המלאכה== |
|||
לפי שיטת רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] הכוונה לקריעת (הפרדת) שני גופים דבוקים{{הערה|[[שולחן ערוך הרב]] סימן ש"מ סעיף יז.}} בלא מחשבת קלקול{{הערה|המקלקל בשבת פטור מהתורה.}}, שכן מלאכה זו היא בניגוד ל[[מלאכת תופר]] שבה מחברים שני גופים לגוף אחד{{הערה|כך ביאר באורה ושמחה על הרמב"ם.}}. ולפי שיטת רבי [[ישראל מאיר מראדין]]{{ביאור הלכה סימן שי"ז סעיף י"ג ד"ה אין.}} גם קריעת גוף אחד לשנים, כמו [[נייר]], נחשבת לקריעה. ברמב"ם שולחן ערוך מנמק איסור קריעת נייר בנימוק "אין קורעין הנייר, מפני שהוא כמתקן כלי", ומכאן ראיה לכאורה, כדברי רבי שניאור זלמן מלאדי{{הערה|בשביתת השבת ובקצות השולחן כתבו על המשנה ברורה שדבריו תמוהים כדברי נביאות.}}. |
|||
| ⚫ | מי שקורע נייר לקרעים כדי לקנח משהו, חייב משום קורע, אם כי נחלקו הפוסקים אם ה[[נייר]] נחשב לגוף אחד או לשני גופים (שהרי הוא מורכב מכמה גופים){{הערה|ראה [[שמירת שבת כהלכתה]].}}, ולכן ייתכן שאיסור זה תלוי במחלוקת האם קריעה של גוף אחד לשנים נחקבת לקריעה. יש שהתירו במקום הדחק לקרוע כלאחר יד{{הערה|עיי"ש.}} זאת מלבד איסור [[מחתך]]. |
||
ככל ל"ט מלאכות שבת, מקור איסור מלאכה זו היא היותה במשכן, כאשר היתה נופלת [[תולעת]] לאריג מיריעות המשכן ומנקבת חור זעיר באריג, היו קורעים את האריג את מקום החור, ותופרים אותו מחדש{{הערה|{{בבלי|שבת|עה|א}}.}}. |
|||
| ⚫ | מי שקורע נייר לקרעים כדי לקנח משהו, חייב משום קורע, אם כי נחלקו הפוסקים אם ה[[נייר]] נחשב לגוף אחד או לשני גופים (שהרי הוא מורכב מכמה גופים){{הערה|ראה [[שמירת שבת כהלכתה]].}} |
||
מי שקורע מעטפה גם הוא עובר משום קורע. |
מי שקורע מעטפה גם הוא עובר משום קורע. |
||
גרסה מ־04:08, 15 בדצמבר 2010
מלאכת קורע היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת. ככל ל"ט מלאכות שבת, מקור איסור מלאכה זו היא היותה במשכן, כאשר היתה נופלת תולעת לאריג מיריעות המשכן ומנקבת חור זעיר באריג, היו קורעים את האריג את מקום החור, ותופרים אותו מחדש[1].
הגדרת המלאכה
לפי שיטת רבי שניאור זלמן מלאדי הכוונה לקריעת (הפרדת) שני גופים דבוקים[2] בלא מחשבת קלקול[3], שכן מלאכה זו היא בניגוד למלאכת תופר שבה מחברים שני גופים לגוף אחד[4]. ולפי שיטת רבי ישראל מאיר מראדיןתבנית:ביאור הלכה סימן שי"ז סעיף י"ג ד"ה אין. גם קריעת גוף אחד לשנים, כמו נייר, נחשבת לקריעה. ברמב"ם שולחן ערוך מנמק איסור קריעת נייר בנימוק "אין קורעין הנייר, מפני שהוא כמתקן כלי", ומכאן ראיה לכאורה, כדברי רבי שניאור זלמן מלאדי[5].
מי שקורע נייר לקרעים כדי לקנח משהו, חייב משום קורע, אם כי נחלקו הפוסקים אם הנייר נחשב לגוף אחד או לשני גופים (שהרי הוא מורכב מכמה גופים)[6], ולכן ייתכן שאיסור זה תלוי במחלוקת האם קריעה של גוף אחד לשנים נחקבת לקריעה. יש שהתירו במקום הדחק לקרוע כלאחר יד[7] זאת מלבד איסור מחתך.
מי שקורע מעטפה גם הוא עובר משום קורע.
קריעת דבר העשוי מגוף אחד, כגון עטיפות במבה, מתירים רוב הפוסקים, ויש מיעוט האוסרים. אם כי כאשר פותחים דבר שבפתיחתו הוא נהיה כלי, עוברים על איסור אחר שהוא מלאכת מכה בפטיש אם הקריעה לא היתה דרך קלקול.
אדם הקורע בעת זעם, לא עובר על האיסור "הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין"[8].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ה, עמוד א'.
- ^ שולחן ערוך הרב סימן ש"מ סעיף יז.
- ^ המקלקל בשבת פטור מהתורה.
- ^ כך ביאר באורה ושמחה על הרמב"ם.
- ^ בשביתת השבת ובקצות השולחן כתבו על המשנה ברורה שדבריו תמוהים כדברי נביאות.
- ^ ראה שמירת שבת כהלכתה.
- ^ עיי"ש.
- ^ בבלי - מסכת שבת פרק יג, דף קה, ב משנה