מלאכת חורש

חרישת קרקע

מלאכת חורש היא אחת מל"ט מלאכות שבת, הנחשבות למלאכה מכיון ששימשו למלאכת המשכן. במשכן, היו זורעים זרעים שונים כדי להצמיח את העשבים והצמחים השונים שהיו דרושים לצורך סממני הקטורת ושמן המשחה., ולצורך הזריעה חרשו את הקרקע.

הגדרת המלאכה

הגדרה כללית של המלאכה היא הכשרת קרקע (הראויה לזריעה) למטרת זריעה, נטיעה, או יפויהּ.

השוואת גומות

ההלכה נפסקת, כי גם מי "השוואת גומות" - השוואת פני הקרקע, היא בכלל המלאכה, ולכן אסור להפנות בשבת במקום בו יש עפר תיחוח שניתן להשוותו, גזירה שמא ישוה גומות. חכמים אף גזרו, שאדם המפנה את חפציו האצורים במחסן, בשבת, גם באופן המותר לו - למשל אם הוא צריך למקום האוצר לדבר מצוה למשל לצורך מצוות הכנסת אורחים או לימוד התורה, לא יגמור לפנות כליל את כל האוצר, שמא יבוא להשוות גומות. כך גם גזרו חז"ל, שאדם שהתלכלכו נעליו בבוץ או בטיט יקנח את נעליו בקירולא בקרקע שמא יבא להשוות גומות.

חכמים אסרו אף עשיית צרכים בשדה חרוש, שמא ישכח ויטול רגב אדמה לכסות את צרכיו משחק בגולות באזור שאינו מרוצף.

דוגמא אקטואלית

דוגמא אקטואלית לאיסור זה, הוא כאשר אדם עובר במקום שיש עפר כזה, והוא צריך לפלוט מפיו רוק המצערו או מפריע לו, אסור לו לשפשף את הרוק בקרקע באופן רגיל לאחר שירק, ורק דרך הילוכו, באופן שאינו משפשף במיחד את הרוק, כך שלא שייך חשש שמא יבוא להשוות גומות, מותר לו לדרוס את הרוק.

שיעורה של המלאכה, הוא כל שהוא, (בכדי לזרוע גרגר אחד של חיטה).

תולדות המלאכה

מתולדותיה של המלאכה, חפירת בור (שלא בתוך בניין), סיקול שדה מאבניה, וכל פעולה המכשירה את הקרקע לזריעה. פעולות אלו נחשבות לתולדותיה של מלאכת חורש, שכן כמו שחרישה מכשירה את הקרקע לזריעת הצמחים, גם הם מכשירות את פני הקרקע לזריעה - בעקיפין.

מחלוקת המוזכרת פעמים מספר במסכת שבת, היא המחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון על אדם הגורר ספסל או שולחן על העפר, באופן שיתכן שיגרם חריץ, אם כי אין הדבר פסיק רישיה (לא בטוח שיגרם חריץ), לפי רבי יהודה שדבר שאין מתכוין אסור, אין לגרור ספסל על הקרקע שמא יגרם חריץ, ולפי רבי שמעון שדבר שנעשה בלא מתכוין מותר, מותר לגרור ספסל קל שאין ברור שיגרם חריץ על ידו.

לפי הסברו של רש"י, במסכת ביצה, חלוקים שני תנאים לפי שיטתו של רבי יהודה, האם מותר לגרור עגלת תינוק בשבת, שכן במצב רגיל, כאשר גלגי העגלה עובדים באופן תקין, הם אינן גורמים לחרישה אלא לכבישת העפר. ההבדל בין חרישה לכבישה, הוא שחרישה היא גרימת חריץ בקרקע על ידי סילוק העפר לצדדים, ואילו כבישה היא כבישת העפר פנימה. לפי דיעה אחת, יש לחשוש שמא גלגלי העגלה יפסיקו את פעולתם דבר שיגרור לחרישה, ולפי דיעה שניה אין לחשוש לכך. לפי הסבר תוספות מדובר בעגלה המיועדת ללימוד הליכה לילדים קטנים, יש לה שלושה גלגלים, הילד הולך תוך כדי אחיזה בעגלה, וכך לומד ללכת.

מחלוקת זו אינה אקטואלית, שכן ההלכה נפסקת כרבי שמעון שאין לחשוש שמא גלגלי העגלה יעשו חריץ בקרקע, אם כי גם לפי רבי שמעון אסור להוביל תינוק בעגלה כבידה שידוע שגלגליה יעשו חריץ בקרקע.

קישורים חיצוניים

• הערך "חורש", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)