שייטת הצוללות – הבדלי גרסאות
| שורה 64: | שורה 64: | ||
| יונתן וורט || 2004 - 2006 || - |
| יונתן וורט || 2004 - 2006 || - |
||
|- |
|- |
||
| אל"ם ע' || 2006 - |
| אל"ם ע' || 2006 - || - |
||
|- |
|- |
||
| אל"ם ע' || 2008 - || - |
|||
== לקריאה נוספת == |
== לקריאה נוספת == |
||
גרסה מ־11:20, 29 בדצמבר 2010
שייטת הצוללות, בכינויה הצבאי שייטת 7, היא יחידת עילית[1] בחיל הים הישראלי האחראית על הפעלת הצוללות שברשות החיל. היחידה הוקמה בשנת 1959 על ידי סגן-אלוף יוסף דרור. תפקידי היחידה - השמדת כלי שיט אויב, שליטה במבואות נמלים, פעילות ריגול חשאית וסיוע לכוחות נוספים בקרב. צוללות ה"דולפין" אותן מפעילה היחידה כיום הן צוללות קונבנציונליות מן המתקדמות בעולם. הצוללות מדגם זה הן אמצעי הלחימה המורכב והיקר ביותר בצה"ל. השירות ביחידה התנדבותי.
היסטוריה
דגם S
שייטת הצוללות הוקמה עם רכישתן של שתי צוללות בריטיות מדגם S. לאחר שצוות ישראלי עבר תקופת אימונים והכשרה בצרפת ובאנגליה הגיעה הצוללת הראשונה, אח"י תנין שמה, לנמל חיפה ב-16 בדצמבר 1959. מספר חודשים לאחר מכן הגיעה לחופי ישראל הצוללת השנייה, אח"י רהב. צוללות אלה נבנו במלחמת העולם השנייה, ושופצו באנגליה עבור חיל הים הישראלי. במלחמת ששת הימים הובילה אח"י תנין לוחמים מהקומנדו הימי לפעולה בנמל אלכסנדריה שבמצרים. על מבצע זה קיבל מפקדה של הצוללת, אברהם דרור את עיטור העוז.
דגם T
ערך מורחב – צוללות T
בשנת 1965 רכשה ישראל 3 צוללות T, מהצי הבריטי - אח"י לויתן, אח"י דקר ואח"י דולפין. צוללות ה-T היו גדולות ומשוכללות יותר מצוללות ה-S אך גם הן היו צוללות מיושנות מתקופת מלחמת העולם השנייה שעברו תהליך של שדרוג ושיפוץ. אח"י לויתן הגיעה לארץ ביומה האחרון של מלחמת ששת הימים. אח"י דקר, בפיקודו של רס"ן יעקב רענן, יצאה לדרכה ב-9 בינואר 1968. ב-25 בינואר 1968, בעת שהייתה בדרכה לארץ אבד הקשר עמה והיא נעלמה. כעבור 31 שנים, במאי 1999, נמצאו שרידיה בעומק של 3 ק"מ בין כרתים לקפריסין. אח"י דולפין הגיעה לארץ מספר ימים לאחר העלמה של אח"י דקר.
דגם "גל"
- ערך מורחב – גל (צוללת)
סדרת "גל" מבוססת על דגם הצוללת הגרמנית 206. קציני ומהנדסי החיל הוסיפו לתכנונים את הצרכים המיוחדים של הזירה הימית של ישראל, בהתבססם על הניסיון שנצבר בצוללות ה-S וה-T.
כבר עם רכישתן של צוללות ה-T היה ברור שמדובר בצוללות לתקופת ביניים, ובתחילת שנות ה-70 הוחל בתכנונן של צוללות חדשות. חיל הים נזקק לצוללות קטנות, זריזות ומודרניות. התשובה לצרכים אלה באה בדמות צוללות "גל". צוללות "גל" היו פרויקט משותף של גרמניה, בריטניה וישראל, ונבנו בהתאם לצרכים המיוחדים של הזירה הימית הישראלית. הפעיל אותן צוות מצומצם, שליש מגודלו של הצוות שהפעיל את צוללות ה-T. טווחי הסיור הוקטנו והותאמו למלחמה באויבים השוכנים בימים ובחופים קרובים. למרות גודלן הקטן צוידו צוללות "גל" במיטב כלי הנשק, התצפית, ההאזנה והאלקטרוניקה של אותה תקופה.
מסיבות פוליטיות נבחרה מספנה בריטית לבנות את הצוללות, ובתחילת שנות ה-70 הוחל בבנייתן של 3 צוללות חדשות, במספנות ויקרס אשר בבראו-סקוטלנד: אח"י גל, אח"י תנין ואח"י רהב. צוללות "גל" הגיעו לארץ בשנים 1976-77 ומיד שולבו הצוללות החדשות במלחמתה של ישראל כנגד ארגוני המחבלים והטרור. עם הגעת צוללות הדולפין בסוף המאה ה-20 הוצאו צוללות הגל משרות פעיל.
דגם דולפין
- ערך מורחב – דולפין (צוללת)
בתחילת שנות ה-80 הוחל בתכנונו של דגם צוללות נוסף, "דולפין". לאחר סקר שוק ממושך נבחרה גרמניה כמדינה שתייצר עבור חיל הים את צוללות "דולפין". בשל קשיי תקציב הוחלט בשנת 1990 להפסיק את הפרויקט. בזמן מלחמת המפרץ הראשונה (1991) החליטה ממשלת גרמניה לממן את בנייתן של 2 צוללות מדגם זה. בהמשך הוחלט כי תיבנה צוללת שלישית במימון משותף של גרמניה וישראל. הדולפין הינה צוללת הדיזל/חשמל המשוכללת ביותר בעולם. הצוללת הראשונה, אח"י דולפין, הגיעה לישראל ב-27 ביולי 1999. הצוללת השנייה, אח"י לויתן, הגיעה לנמל חיפה באוקטובר אותה שנה ואילו הצוללת השלישית מדגם דולפין, אח"י תקומה, עגנה בנמל הבית כשנה לאחר מכן. חיל הים הזמין זוג צוללות נוספות האמורות להמסר לידיו ב-2011 וב-2012.[2]
מפקדי שייטת הצוללות
לקריאה נוספת
- מיכאל (מייק) אלדר, דקר וסיפורה של שייטת הצוללות, הוצאת אריה ניר.
- משה אימבר, רד וצלול - סיפורה של שייטת הצוללות, הוצאת עמותת "דולפין", 1994.
- יוסף דרור, הקומנדו הימי, אליו וממנו, משרד הביטחון, ההוצאה לאור.
- דייוויד. ד. ג'ורדן דממה במצולות, הוצאת מטר.
- יורם בר-ים, כלי שיט ישראליים בממד הרביעי, עמותת דולפין.
קישורים חיצוניים
- אתר שייטת הצוללות אתר מפורט (לא רשמי) של היסטוריית הצוללות בישראל.
- אגף שייטת הצוללות באתר יחידה - אתר יחידות צה"ל.
הערות שוליים
- ^ לפי אתר חיל הים
- ^ אנשיל פפר, מהפכת הצוללות בצה"ל: המערך יגדל פי 3, הארץ, 24 בספטמבר 2010
| שם | תקופת כהונה כמפקד השייטת | הערות |
| יוסף דרור | 1959-1964 | מקים השייטת ומפקדה הראשון |
| הדר קמחי | 1964- 1968 | - נושא אות צוללן מספר 003 |
| אברהם דרור | 1968 - 1971 | - בעל עיטור העוז |
| גדעון רז | 1971 - 1973 | - |
| ישראל לשם | 1973 - 1977 | - |
| גדעון רז | 1977 | תקופת כהונה שנייה |
| דורון עמיר | 1977- 1980 | - |
| שאול חורב | 1980 - 1983 | - |
| מיכאל קיסרי | 1983 - 1987 | - |
| חיים כפיר - קופרט | 1987 - 1990 | - |
| ניר מאור | 1990 - 1992 | - |
| דוד לוריא | 1992 - 1996 | - |
| אורי דיסטניק | 1996 - 1998 | - |
| יובל צור | 1998 - 2001 | - |
| אייל בן-ציון | 2001 - 2004 | - |
| יונתן וורט | 2004 - 2006 | - |
| אל"ם ע' | 2006 - | - |
 חיל הים 
| ||
|---|---|---|
| מפקדת חיל הים | מספן הים • מספן המטה • מספן המודיעין • מספן הציוד • מספן כוח האדם |   |
| זירות | זירה ימית צפונית (בסיס חיפה), זירה ימית דרומית (בסיס אשדוד), זירת ים סוף (בסיס אילת) | |
| בסיסים נוספים | בסיס עתלית, מספנת חיל הים, בסיס ציוד ותובלה, בה"ד חיל הים | |
| שייטות | שייטת ספינות הטילים (שייטת 3) • שייטת הצוללות (שייטת 7) | |
| פלגות הבט"ש | פלגה 916 • פלגה 915 • פלגה 914 • יחידת סנפיר | |
| כוחות מיוחדים | שייטת 13 • יחידה למשימות תת-מימיות | |
| יחידות נוספות | יחידת האיתור התת-מימית • יחידת השליטה הימית • מספנת חיל הים • המכון לרפואה ימית • מרכז מפת"ח • יחידה 663 | |
| בתי ספר לפיקוד | קורס חובלים • בית הספר לפיקוד ימי | |
| יחידות שפורקו | שייטת המשחתות (שייטת 1) • פלגות הטרפדות • פלגה 788 (חולית הכנרת) • יחידת הנצלה ימית • מרכז תקשו"ב• שייטת הנחתות | |