משפטי הציונים ברומניה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏קישורים חיצוניים: + ותודה למעריב
השחרור
שורה 34: שורה 34:
== משפטי טימישוארה ==
== משפטי טימישוארה ==
במקביל למשפטי בוקרשט נוהלו ב[[טימישוארה]] משפטים דומים נגד הציונים של [[טרנסילבניה]]: ארנסט אוזר Ernest User, לאון פריד Leon Fried, קראוס פיכטה Kraus Fichte, גרדוס לאיוש Gardos Lajos, מגדה וייסברגר Magda Weiseberger, יוסף וולברג Iosef Wolberg, ראיס פרידריך Reiss Fridrich ולילי בורנשטיין Lili Burnstein. ב-[[18 במרץ]] [[1954]] נידונו מנהיגי [[השומר הצעיר]]: סימון אברמוביץ'-אריאלי Simon Abramovici-Arieli, אברהם אנטוניר Avraham Antonir, חיים ארתור Haim Artur, רדו בודיאנו Radu Budeanu, מרסי גולדנברג-גלעד Marci Goldenberg-Gilad, אנג'לה גרינברג Angela Grinberg, יעקב גרינברג Iacov Grinberg, משה ויינברג Moşe Weinberg, ארנולד זידמן Arnold Zeidman, צבי צלטינגר Zvi Zeltinger, פיקו יואן Ficu Ioan, ברקו כהן Bercu Cohen, איזו לאזארוביץ' Izu Lazarovici, וילי לאזארוביץ' Wili Lazarovici, אביר מארק Abir Mark, ברכה מארק-רוטנשטיין Braha Mark-Rotenstein, אסתר פור Ester For, פרנצ'יסק פור Francisc For, יפה קופרמן Iafa Cuperman, שמואל קופרמן Smuel Cuperman, סורין סברין Sorin Severin, ריקו שטובינר Ricu Stubiner, לוי דרברמדיקר Levi Derbramdiker.
במקביל למשפטי בוקרשט נוהלו ב[[טימישוארה]] משפטים דומים נגד הציונים של [[טרנסילבניה]]: ארנסט אוזר Ernest User, לאון פריד Leon Fried, קראוס פיכטה Kraus Fichte, גרדוס לאיוש Gardos Lajos, מגדה וייסברגר Magda Weiseberger, יוסף וולברג Iosef Wolberg, ראיס פרידריך Reiss Fridrich ולילי בורנשטיין Lili Burnstein. ב-[[18 במרץ]] [[1954]] נידונו מנהיגי [[השומר הצעיר]]: סימון אברמוביץ'-אריאלי Simon Abramovici-Arieli, אברהם אנטוניר Avraham Antonir, חיים ארתור Haim Artur, רדו בודיאנו Radu Budeanu, מרסי גולדנברג-גלעד Marci Goldenberg-Gilad, אנג'לה גרינברג Angela Grinberg, יעקב גרינברג Iacov Grinberg, משה ויינברג Moşe Weinberg, ארנולד זידמן Arnold Zeidman, צבי צלטינגר Zvi Zeltinger, פיקו יואן Ficu Ioan, ברקו כהן Bercu Cohen, איזו לאזארוביץ' Izu Lazarovici, וילי לאזארוביץ' Wili Lazarovici, אביר מארק Abir Mark, ברכה מארק-רוטנשטיין Braha Mark-Rotenstein, אסתר פור Ester For, פרנצ'יסק פור Francisc For, יפה קופרמן Iafa Cuperman, שמואל קופרמן Smuel Cuperman, סורין סברין Sorin Severin, ריקו שטובינר Ricu Stubiner, לוי דרברמדיקר Levi Derbramdiker.

== השחרור ==
מרבית אסירי ציון ברומניה, שלא מתו בבתי הכלא, שוחררו כעבור כמה שנים והתאפרה להם היציאה לישראל. חלק מהם מהם הגיעו במצב בריאותי ירוד למדי ואף מתו כתוצאה מכך כעבור שבועות או חודשים<ref>{{מעריב|ידיעה חדשותית|שוחררו כל אסירי ציון ברומניה|1956/04/20|00100}}</ref>.


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
שורה 45: שורה 48:
* [http://209.85.229.132/search?q=cache:PjDOkjOsgokJ:www.edrc.ro/docs/docs/evreii/01_Introducere.pdf+Niemirower+Habonim&hl=iw&ct=clnk&cd=7&gl=il&client=firefox-a המיעוטים האתנו-תרבותים - 1945 עד 1965 - יהודי רומניה] {{רומנית}}
* [http://209.85.229.132/search?q=cache:PjDOkjOsgokJ:www.edrc.ro/docs/docs/evreii/01_Introducere.pdf+Niemirower+Habonim&hl=iw&ct=clnk&cd=7&gl=il&client=firefox-a המיעוטים האתנו-תרבותים - 1945 עד 1965 - יהודי רומניה] {{רומנית}}
* {{מעריב|דוד גלעדי|ארבעה עלו מהכלא|1956/07/18|00214}}
* {{מעריב|דוד גלעדי|ארבעה עלו מהכלא|1956/07/18|00214}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}


[[קטגוריה:אנטישמיות ברומניה]]
[[קטגוריה:אנטישמיות ברומניה]]

גרסה מ־21:35, 1 בינואר 2011

בשנות החמישים של המאה ה-20, ברומניה, נשפטו כמה מאות יהודים, מנהיגים ופעילים של התנועות הציוניות הרומניות ונידונו לעונשים כבדים. היהודים הואשמו בריגול למען האינטרסים של האימפריאליזם האנגלו-אמריקאי. משפטים אלה היו חלק משורת המשפטים המבוימים נגד יהודים שנערכו באותה תקופה בגוש הקומוניסטי.

הרקע ברומניה

יהדות רומניה קיבלה בסבר פנים יפות את הופעת הציונות והייתה חלוצה, הן בארגון כנסים ציוניים (ראו קונגרס פוקשאן) והן בארגון עליה לארץ ישראל (ראו הועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה). ברומניה היו ארגונים ותנועות ציוניים רבים שגם פרסמו עיתונות ענפה (ראה העיתונות הציונית ברומניה). הארגונים הציוניים המשיכו לפעול גם במהלך שואת יהודי רומניה, לעתים באופן חוקי ולעתים במחתרת. הם ארגנו עליה לארץ ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה, פעלו כדי להציל ולסייע ליהודי רומניה הנרדפים וליהודי הארצות השכנות שברחו לרומניה וגם קלטו את צנחני היישוב שהגיעו מארץ ישראל.

לאחר המלחמה הארגונים הציוניים פעלו בצורה אינטנסיבית בארגון אוניות מעפילים שהובילו רבים מיהודי רומניה וגם יהודים אירופאים אחרים שעברו דרך רומניה. הפעילות הציונית נמשכה גם לאחר שהשלטון ברומניה עבר לידי הקומוניסטים וכדי לאפשר זאת נשלח מישראל לרומניה אחיה של אנה פאוקר, שרת החוץ של רומניה באותה תקופה, כדי לדבר אל ליבה.

הרקע בעולם הקומוניסטי

ב-20 בנובמבר 1952, בפראג, נפתחו מה שכונה כמשפטי פראג, משפט בו הועמדו לדין 14 נאשמים מהצמרת הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה, 11 מתוכם היו יהודים.

ב-13 בינואר 1953 פורסמה הודעה במוסקבה על העמדתם לדין של 9 רופאים יהודים (משפט הרופאים) החשודים בניסיון להרעיל את סטלין.

במהלך השנים 1949 - 1954 נוהלו נגד הציונים הרומנים 20 משפטים בבתי דין צבאיים ועוד משפט אחד בשנת 1959.

בחישות בצמרת הרומנית

בצמרת של המפלגה הקומוניסטית הרומנית היה מאבק קבוע בין קבוצת מוסקבה בראשות אנה פאוקר ובין קבוצת בית הסוהר בראשות גאורגה גאורגיו-דז'. בשיחה בין סטלין ובין גאורגיו-דז' אמר הראשון לאחרון שבחר בו בגלל היותו רומני ממוצא פרולטרי, בעוד אנה פאוקר יהודיה ממוצא בורגני.

למחרת "חשיפת קשר הרופאים" במוסקבה נערכה ישיבה של הלשכה הפוליטית של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית, ישיבה בה הודיע גאורגיו-דז' שצריכים לעלות על סדר היום את ניתוח משפטי פראג והאירוע הטרי של כנופיית הרופאים בברית המועצות. בישיבה דנו בבעית המיעוטים ובקבוצת אנה פאוקר והתנועה הציונית. אחד המשתתפים, פטרה בורילה, טען שאנה פאוקר לא צריכה להיות בממשלה. משתתף אחר, מירון קונסטנטינסקו, אמר שכפי שאין רחמים כלפי כמרים, לא צריכים להיות רחמים גם כלפי רבנים, חזנים ומלמדים דתיים כמו אחיה של אנה פאוקר. בורילה הוסיף שאנה פאוקר קיבלה את נציג ישראל, עצורים שוחררו על ידי תאוהרי ג'אורג'סקו ואנה פאוקר הוציאה להם בסיטונות דרכונים לישראל וכל זה נותן חומר רב למחשבה. גם יוסיף קישינבסקי הוסיף שמן למדורה וגאורגיו-דז' הביע דאגה מכך שלמרות העזיבה הגדולה עדיין יש ברומניה הרבה מאוד יהודים, כ-300,000, יותר מאשר בפולין, בהונגריה ובבולגריה.

בעקבות ההחלטה של סטלין, ביום 18 בפברואר 1953 גאורגיו-דז' נתן את ההוראה ואנה פאוקר נכלאה כשהיא מואשמת בקשרים עם סוכנויות זרות, קידום יסודות לגיונרים ועיכוב הקולקטיביזציה. באותו יום נעצר גם אחיה, הישראלי סולומון זלמן רבינזון, חבריה לקבוצת מוסקבה הודחו מתפקידיהם, נחקרו ונכלאו. תוך כדי כך שולב המהלך של מעצר החשודים בציונות והעמדתם למשפט.

בישיבה של הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הרומנית אמר גאורגיו דז' על העצירים הציונים: "לכולם מגיע לירות בהם, אבל הם רבים מדי וזה יכול להיראות כמו טבח, אז נצטרך לתת להם עונשי מאסר, חוץ מיוצאים מן הכלל, שניים שלושה שיידונו למוות".

משפטי בוקרשט

הנידונים הראשונים היו מנהיגי תנועת בית"ר: אדגר קאנר (Edgar Kanner) שנידון ל-18 שנות מאסר, שלמה סיטנוביצר שנידון ל-15 שנות מאסר, פסקו שכטר-גאני (Pascu Schechter-Gani) שנידון ל-12 שנות מאסר, מאיר הורוביץ (Meir Horowits) שנידון ל-10 שנות מאסר, מרצ'ל טבקארו (Marcel Tăbăcaru) שנידון ל-10 שנות מאסר,

ביום 3 בנובמבר 1953 עמדו לדין יעקב ליטמן-ליטני (Iakov Littman-Litani) שהיה מזכירו של מישו בנבנישטי וכן אשתו של בנבנישטי, סוזי בנבנישטי (Suzi Benvenişti), אשר הייתה פקידה בצירות ישראל בבוקרשט. ליטני נידון ל-15 שנות מאסר, ואילו סוזי בנבנישטי נידונה ל-10 שנות מאסר. הם זכו בערעורם ועלו לישראל עוד באותה שנה.

ביום 28 במרץ נידון 13 המנהיגים הציוניים העיקרים: אברהם לייבה זיסו (A. L. Zissu), מישו בנבנישטי (Mişu Benvenisti), ז'אן כהן (Jean Cohen), קארול ראיטר (Carol Reiter), זאב בנימין (Zeev Beniamin), שמעון הס (Simon Has), הבר קארין (Haber Karin), משה וייס-טלמון (Moşe Wiss-Talmon), בובי באר (Bubi Beer), מוטי מוסקוביץ' (Moti Moscovici), גיר השווייצרי (Gir Hasvetzari), שמעון דוד (Simon David). זיסו, בנבנישטי וכהן נידונו למאסר עולם והאחרים לעונשים הנעים בין 8 ל-20 שנות מאסר בתנאים קשים.

ביום 4 באפריל 1954 נידונו עוד 41 מנהיגים ציונים: לאון יצהר (Leon Itzkar), אהרון יצהר (Aharon Itzkar), ישעיהו תומרקין (Iesaiahu Tumarkin), בלימה לופו (Blima Lupu), רחל כהן (Rahel Cohen), קורנל ינקו (Cornel Iancu), ינקו מנדלוביץ' (Iancu Mendelovici), יוסף כהן (Iosef Cohen), לואיס דולברג (Luis Dulberg), מאיר שוורץ (Meir Schwartz), מאיר רודיך (Meir Rudich), דן ישאנו (Dan Ieşeanu), תאודור לובנשטיין-לביא, משה שוורץ (Moşe Schwartz), אוסקר גרוניך (Oscar Grunich), סאמי איקרקאנר (Sami Ikarcaner), מוקה אנטלר (Moca Antler), פרידריך אויסטרר (Friedrich Oesterer), זיגמונד שפיגל (Zigmund Spiegel), ליקה וקסלר (Lica Wexler), שמעיה שטיינמץ-אבני (Şmaia Steinmetz-Avni), סמי גרינברג (Sami Grienberg), מקס סילו (Max Silo), עזרא פליישר, ינקו ברנר (Iancu Brener), רג'ינה הירש-מיוחאלוביץ' (Ragina Hirsch-Miuhalovici), ריזה קליינר (Riza Kleiner), הרב מרדכי בורשטיין, סיני איזיקוביץ' (Sinai Aizicovici), אלימלך אדלשטיין (Elimeleh Edelstein), יצחק שמידט (Itzhac Schmidt), ישראל שטיין (Israel Stein), סקרלט ינקו (Scarlet Iancu), ג'יטה ליבוביץ' (Gitta Leibovici), מילו מנחם (Milo Menahem), ארמנד גבאי (Armand Gabai), לודוויג וייס (Ludwig Weiss), הוגו נכט (Hugo Nacht). לרשימה זו יש להוסיף עוד כ-200 ציונים בולטים שנידונו במהלך שנת 1954.

משפטי טימישוארה

במקביל למשפטי בוקרשט נוהלו בטימישוארה משפטים דומים נגד הציונים של טרנסילבניה: ארנסט אוזר Ernest User, לאון פריד Leon Fried, קראוס פיכטה Kraus Fichte, גרדוס לאיוש Gardos Lajos, מגדה וייסברגר Magda Weiseberger, יוסף וולברג Iosef Wolberg, ראיס פרידריך Reiss Fridrich ולילי בורנשטיין Lili Burnstein. ב-18 במרץ 1954 נידונו מנהיגי השומר הצעיר: סימון אברמוביץ'-אריאלי Simon Abramovici-Arieli, אברהם אנטוניר Avraham Antonir, חיים ארתור Haim Artur, רדו בודיאנו Radu Budeanu, מרסי גולדנברג-גלעד Marci Goldenberg-Gilad, אנג'לה גרינברג Angela Grinberg, יעקב גרינברג Iacov Grinberg, משה ויינברג Moşe Weinberg, ארנולד זידמן Arnold Zeidman, צבי צלטינגר Zvi Zeltinger, פיקו יואן Ficu Ioan, ברקו כהן Bercu Cohen, איזו לאזארוביץ' Izu Lazarovici, וילי לאזארוביץ' Wili Lazarovici, אביר מארק Abir Mark, ברכה מארק-רוטנשטיין Braha Mark-Rotenstein, אסתר פור Ester For, פרנצ'יסק פור Francisc For, יפה קופרמן Iafa Cuperman, שמואל קופרמן Smuel Cuperman, סורין סברין Sorin Severin, ריקו שטובינר Ricu Stubiner, לוי דרברמדיקר Levi Derbramdiker.

השחרור

מרבית אסירי ציון ברומניה, שלא מתו בבתי הכלא, שוחררו כעבור כמה שנים והתאפרה להם היציאה לישראל. חלק מהם מהם הגיעו במצב בריאותי ירוד למדי ואף מתו כתוצאה מכך כעבור שבועות או חודשים[1].

לקריאה נוספת

  • שמעיה אבני, יציאת רומניה 1980-1944, חלק ב': אסירי תקוה ואסירי-ציון. משואה: קובץ שנתי לתודעת השואה והגבורה 1983;י"א: 192-215.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים