יחס אות לרעש

יחס אות לרעש (בראשי התיבות הנפוצים באנגלית: SNR) הוא היחס בין עוצמת האות לעוצמת הרעש הכולל בהעברת אות ממקור מסוים ליעד. הרעש עשוי להיות רעש נלווה לאות המקורי (למשל רעש שוט), רעש שקיים בתווך שבו מועבר השידור, או רעש בגלאי.

ליחס אות לרעש יש משמעות ביחס לאותות אנלוגיים. עבור אותות דיגיטליים מקובל למדוד יחס סיביות שגויות (BER).

הגדרה

יחס אות לרעש מוגדר כיחס בין ממוצע עוצמת האות וממוצע עוצמת הרעש, בתחום תדרים מוגדר:

$\mathrm {SNR} ={P_{\mathrm {signal} } \over P_{\mathrm {noise} }}=\left({A_{\mathrm {signal} } \over A_{\mathrm {noise} }}\right)^{2}$

כאשר P הוא ממוצע ההספק של האות / הרעש, ו-A הוא שורש ממוצע הריבועים של האות / הרעש.

בדרך כלל בחישובי אותות הערכים המספריים הם מאוד גדולים. לכן חישוב היחס נעשה בדרך כלל בדציבלים על סקלה לוגריתמית באמצעות הנוסחא:

$\mathrm {SNR(dB)} =10\log _{10}\left({P_{\mathrm {signal} } \over P_{\mathrm {noise} }}\right)=20\log _{10}\left({A_{\mathrm {signal} } \over A_{\mathrm {noise} }}\right)$

בתקשורת דיגיטלית מגדירים גם "יחס אות לרעש דיגיטלי": $Q={\frac {I_{1}-I_{0}}{\sigma _{1}+\sigma _{0}}}$.

ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.