יומן מסנן ההשחתות

'{{פירוש נוסף|נוכחי=חמשת הספרים הראשונים של התנ"ך}} '''התורה''' (או תורה שבכתב) היא השם שניתן לחמשת הספרים הראשונים של ה[[תנ"ך]], וקרויים גם "חמישה חומשי תורה": # [[בראשית]] - בריאת העולם והירקמותו של עם ישראל. # [[שמות]] - יציאת מצרים, מתן תורה ובנין המשכן - עיצוב תרבותי של עם ישראל # [[ויקרא]] - מוקדש בעיקר לדיני הכהנים והמקדש # [[במדבר]] - סיפור מסעות ישראל במדבר לעבר ארץ כנען. # [[דברים]] - נאום [[משה]] לפני הכניסה לארץ כנען, הכולל סקירה הסטורית, חזרה על מצוות התורה, דברי תוכחה ומוסר. בנצרות, התורה מכונת '''"פנטתוח"''' ('''Πεντάτευχος''', בתרגום מיוונית: חמשת הספרים) היות שהנוצרים בדומה ליהודים מכירים בה כ"ברית המפתח" הראשונה, בין האל לאנושות כולה. ב[[אסלאם]] נזכרת התורה ב[[קוראן]] וב[[חדית']] פעמים רבות בשם '''"תאוראת"''' ('''توراة''') וזוכה לשבחים רבים. התורה מוכרת על ידי כמעט כל הכתות שהתפצלו בעיקר מן היהדות והנצרות כהתגלות אלוהית עילאית. ==חיבור המקרא== חמשת הספרים הראשונים במקרא הם הראשונים שהתקדשו ועברו [[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנוניזציה]]. הדים ראשונים לקאנוניזציה שלהם ניתן לראות כבר בספרות ה[[נביאים]]. בחמשת ספרי המקרא לא נאמר רבות על מעשי חיבורם ועל מחברם, למעט שלושה קטעים ספורים בהם מיוחסת בפירוש כתיבתם למשה.{{הערה|שלושת הקטעים הם:{{ש}} * [[מחיית זכר עמלק]], ([[S:במדבר יז יד|פסוק יד בספר במדבר פרק יז]]) {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ|[[S:במדבר יז יד|המבר יז יד]]}}{{ש}} * [[מסעי|רשימת מסעות בני ישראל]], ([[S:קטגוריה:במדבר לג|במדבר לג, ג-מט]]) {{ציטוטון|וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה|[[S:קטגוריה:במדבר לג ב|במדבר לג ב]]}}{{ש}} * [[שירת האזינו]] ([[S:קטגוריה:דברים לב|דברים לב, א-מג]]), {{ציטוטון|וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם....וַיְצַו מֹשֶׁה... לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה ....וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד|[[S:דברים לא|דברים לא, כב-כו]]}}.}} בספרות הנביאים הקדומה, נמצאים אזכורים למחבר המקרא ב[[ספר יהושע]] וב[[ספר מלכים]], שם מיוחסים למשה גם קטעים שלא יוחסו לו בפירוש בתורה, בעיקרם מספר דברים.{{הערה|יהושע ח לא-לב, מזכיר את "תורת משה" בהקשר לטקס הר גריזים והר עיבל המתואר בדברים כז. יהושע כג ו מתייחס לנאמר בשמות כג או לדברים ו-ז. מלכים-א ב ג, מציין את "תורת משה" בסגנון דומה לציווים הנאמרים בדברים יא א, ו-כט ח. מלכים-ב יד ו, מצטט כמעט מילולית פסוק מדברים כד ט"ז, ונוקט "ככתוב בספר תורת משה". ובמלכים-ב כג כה נאמר על מעשי יאשיהו שהם כפי הכתוב ב"תורת משה" כאשר ניתן לייחס זאת לנאמר בדברים ו ה או לויקרא יז}} בספרות המקרא המאוחרת, המתוארכת לימי בית שני, הכינוי "תורת משה" או "ספר משה" כולל או מתייחס לציטטות מספרות המקרא גם מחוץ לספר דברים,{{הערה|ספרי המקרא האחרונים הם עזרא, נחמיה ודברי הימים. [[S:נחמיה ח ו|נחמיה ח ו]] מזכיר את "תורת משה" בהקשר למצוות הסוכות וארבעת המינים (נחמיה ח, יג-יח) שמקורה ככל הנראה בספר ויקרא (כג, לט-מד), עזרא ג ב, ודברי הימים כג יח, ו-ל טו, מתייחסים בכיוני "תורת משה" לתורת הקרבנות שמקורה אף היא בויקרא.}} מכך ניתן ללמוד שהתורה לכל הפחות בחלקיה המשפטיים יוחסה אז למשה. במקורות מתקופות שלאחר מכן מיוחסת כתיבת התורה כולה למשה. יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה, מייחס בספרו [[נגד אפיון]] את חמשת ספרי המקרא למשה. {{ציטוטון|חמשה מן הספרים הם למשה, ובהם נמצאו החוקים וגם מסורת מבריאת האדם עד יום מותו, וזה הוא כמעט זמן שלשת אלפים שנה. |[http://www.daat.ac.il/daat/history/tkufot/apion001.pdf#page=7 נגד אפיון, א, ח]}} הדבר בא לידי ביטוי גם בדברי ה[[ברייתא]] המובאים ב[[תלמוד הבבלי]] ב[[מסכת בבא בתרא]], לפיה {{ציטוטון|ומי כתבן? משה כתב ספרו...|[[S:בבא בתרא יד ב|יד ב - טו א]]}} כשהמשמעות הפשוטה העולה מן הדברים שמשה הוא זה שכתב את חמשת ספרי המקרא. מסורת זו פשטה הן ביהדות ובעקבותיה בנצרות, לפיה מייחסים את חיבור המקרא למשה. בתלמוד הבבלי עצמו בהמשך לדברי הבריתא המפרטת את מחבריהם של הספרים, שבין השאר נאמר בה שמשה כתב את התורה, מעלה התלמוד את השאלה כיצד כתב משה את שמונת הפסוקים האחרונים שבספר דברים, המתארים את מותו שלו, כאשר אחת הדעות בתלמוד הבבלי סבורה בהתאם לכך ש[[יהושע בן נון]] הוא זה שהשלים את פסוקים אלה. [[פרשני המקרא|פרשני מקרא]] והוגים ידועים מאסכולת [[ביקורת המקרא]] נתנו את דעתם לכך שתוכנם של פסוקים מסויימים מעיד לכאורה שהם נערכו בזמן מאוחר יותר. ב[[ספרד]] של [[המאה ה-11]] הקשה [[יצחק אבן ישוש]], כי רשימת מלכי אדום המופיעה בספר [[בראשית]] (פרק לו), כוללת גם [[מלך|מלכים]] שחיו שנים רבות לאחר מותו של משה, ורצה לומר שאולי נכתבה על ידי מישהו שחי זמן רב אחרי משה (אולי בתקופת המלך [[יהושפט]]). פרשן המקרא [[אברהם אבן עזרא]] (המאה ה-12) טען כנגדו כי "ספרו ראוי להישרף" (בפירושו שם) ופירש כי המלכים המופיעים בבראשית הינם מלכים מהתקופה הקודמת למשה (אפשר לפרש את שמות המלכים כמתייחסים לשושלות שונות). אולם מנגד, במקומות אחרים רומז האבן העזרא עצמו על מקראות אוחרים שלא נכתבו על ידי משה: קטעים המספרים על משה בגוף שלישי, מונחים שבאופן טבעי לא היה ביכולתו של משה לדעת (אנכרוניזמים), תיאור מקומות שמשה לא ביקר בהם ועוד, ועל כך כותב אבן עזרא: "ואם תבין - תכיר באמת", או העיר "והמבין יחריש" ובמקומות אחרים כתב "דברי יהושע" או "לפי דעתי כי מזה הפסוק כתב יהושע".{{הערה|על הפסוק {{ציטוטון|וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ|[[S:בראשית יב ו|בראשית יב ו]]}} כותב האבן עזרא: {{ציטוטון|ייתכן שארץ כנען - תפסה כנען מיד אחר. ואם אינו כן, '''יש לו סוד, והמשכיל ידום'''|2=[http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=1&perek=12&mefaresh=ezra פירושו לבראשית יב ו]}}. ובפירושו לספר דברים, הוא מונה מספר פסוקים הרומזים כולם לעריכה מאוחרת, והוא מסיים: {{ציטוטון|'''ואם תבין סוד''' השנים עשר, גם ויכתוב משה, והכנעני אז בארץ, בהר ה' יראה, גם והנה ערשו ערש ברזל '''תכיר האמת'''.|2=[http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=1&mefaresh=ezra פירושו לדברים א ב]}}}} כך גם בפירושו של רבי יהודה החסיד מחסידי אשכנז הוא נוקט מספר פעמים כי מקראות מסוימים נערכו אחרי משה. בראשית העת החדשה, רבי [[עזריה מן האדומים]], [[שד"ל]], [[רנ"ק]] ו[[שפינוזה]] טענו שהתורה לא נכתבה בשלמותה על ידי משה. בתקופות אלו הבעת ספק ביחס לכותבי התנ"ך נהייתה כרוכה בעימות עם הממסד הדתי-היהודי והנוצרי. [[ברוך שפינוזה]] כתב בספרו "[[מאמר תאולוגי מדיני]]" מה[[המאה ה-17|מאה ה-17]] "ברור כשמש בצהריים... כי החומש לא נתחבר בידי משה, כי אם בידי איש אחר שחי דורות רבים אחרי משה". עבודתו זו נאסרה לקריאה על ידי אנשי דת [[קתולים]] ו[[פרוטסטנטים]] גם יחד. ספרו צורף ל[[רשימת הספרים האסורים]] של הכנסייה הקתולית (הרשימה בוטלה באופן רשמי ב-1966) ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי. ההנחה שמחבר או מחברי התנ"ך נעזרו במקורות קדומים יותר, נתקלה בהתנגדות דתית עקבית. רק ב-1943 התיר ה[[אפיפיור]] [[פיוס ה-12]] למפרשים להיעזר במחקר החדשני כדי "לקבוע את האופי המיוחד והנסיבות שבהם פעל המחבר הקדוש, את התקופה בה חי, את המקורות הכתובים או אלה שנמסרו לו בעל פה ואת צורות הביטוי שבהן השתמש". בשנים האחרונות, כותב ה[[חוקר]] [[ריצ'רד אליוט פרידמן]] בספרו "מי כתב את התנ"ך?": "קשה למצוא חוקר מקרא שיטען כי ספרי התורה נכתבו בידי משה, או בידי מחבר יחיד כלשהו." <!-- נא לציין מראה-מקום מדויק כולל מהדורה ועמוד --> === תורת התעודות === [[File:Modern document hypothesis.svg|שמאל|ממוזער|200px|השערת התעודות]] [[File:Documentary Hypothesis Sources Distribution English.png|שמאל|ממוזער|200px|אנליזה של ספרי המקרא לפי ארבעת המקורות]] {{הפניה לערך מורחב|ביקורת המקרא}} מלבד הספקות הללו, מצאו חוקרים בתורה סיפורים כפולים, שבהם פרטים סותרים לכאורה: שני סיפורי [[בריאת העולם (יהדות)|בריאה]], שני סיפורי מבול, וגם סיפורים שנראו כאילו הוטלאו משתי עלילות שונות או יותר, כמו סיפור [[קורח]] ועדתו. פרידמן מאמץ בספרו את התאוריה המחקרית המאתרת בחומש ארבעה מקורות שונים ([[תורת התעודות]]), שנערכו בתקופה מאוחרת יחסית לספר אחד. שניים מהמקורות חוברו, לדעתו, בתקופת הפילוג בין ממלכת ישראל ויהודה, וכל אחד מהם מספר את ההיסטוריה מנקודת מבטו של הציבור שבתוכו ישב. כך, למשל, בסיפור שנטען שמקורו ביהודה אין כמעט התייחסות לתפקידו המרכזי של [[יהושע בן נון]], בגרסה שנטען כי מקורה ב[[ממלכת ישראל]]. וההסבר: יהושע הוא גיבור צפוני - הוא מזוהה כבן שבט אפרים, ולפי גרסה אחת של סיפורו (יהושע פרק כד) הוא נותן לעם "חוק ומשפט" ב[[שכם]] - והוא נותן התורה, לא משה. ריבוי הסתירות והכפילויות הקיימות בין ספרי המקרא, הבדלי הניסוח והסגנון, ואף הבדלי השקפה הובילו את החוקרים למסקנה שלא ייתכן שהספרים חוברו על ידי אותו מחבר. ישנם מספר תאוריות כיצד התהווה חיבור המקרא, אם על ידי 4 מקורות ראשיים (המקור הכהני P, היהווסיטי J, האלוהימי E והדברימי D), או שהתפתח ממסורות שבעל פה. על כל מקרה, זמן העריכה של ספר דברים מיוחס ל[[יאשיהו#הרפורמה הדתית|מהפכה של יאשיהו]] (שלהי [[המאה ה-7 לפנה"ס]]), ושאר הספרים מיוחסים חלקם קודם לכן וחלקם לאחר מכן כשקיימת אסכולות שונות לכאן ולכאן. כיום מקובלת אצל מרבית מהחוקרים ההשקפה לפיה הועלו מרבית הטקסטים על הכתב מאותם ארבעה מקורות עיקריים, בתקופות שבין סוף ממלכת ישראל לתחילת תקופת בית שני, במאות השמינית עד הרביעית לפנה"ס. השקפה זו נקראת בפי החוקרים [[תורת התעודות]]. ====התנגדויות לתורת התעודות==== כנגד תורת התעודות הועלו סייגים וטענות רבים, שלא הצליחו לשנות את הדעה המקובלת במחקר על קיומן של התעודות. ראשית נטען כי מעולם לא נמצא אף לא אחד מאותם ארבע מקורות וקיומם הוא השערה בלבד; שנית, תורת התעודות היא חסרת עקביות במקומות מסוימים; ולבסוף, מספר הבעיות שהיא יוצרת גדול לפעמים מאלו שהיא באה לפתור וכן העובדה שפעמים וישנן סתירות כה בולטות (כגון בהבדל בין נוסח [[עשרת הדיברות]] בספר [[שמות]] לבין הנוסח המצוי בספר [[דברים]]) עד שקשה מאוד להניח שהעורך (redacotor) הסופי היה מאפשר להם להישאר בנוסח הערוך <ref>טענות נוספות אפשר למצוא בספרו של פרופ' קאסוטו "תורת התעודות" שמסביר את פשר כפילות הסיפורים באופי המספר הכנעני הכופל את דבריו, בספרו של פרופ' מ"צ סגל "מסורת וביקורת" וכן בספרו של [[יחזקאל קויפמן]] "תולדות האמונה הישראלית" בו מתפלא קויפמן על כך שהחוקרים כמעט ולא מתייחסים לטיעונים הקיימים כנגד השקפה זו</ref>. יש לציין, עם זאת, כי על אף המחלוקות בעניין התעודות, דעת רוב ה[[היסטוריון|היסטוריונים]] וה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]] שהתורה לא נכתבה בידי [[משה]] ושקדמו לה מקורות שונים<ref>‏ראו למשל דבריו של קאסוטו בפירושו לספר שמות‏</ref>, שמעולם לא נמצאו גם הם, ולפי דעתם אין ביסוס עובדתי לאמונה הדתית כי הספרים נכתבו בידי משה. פורץ דרך בעניין היה הרב [[מרדכי ברויאר]], מייסד שיטת [[תורת הבחינות]] המנסה ליישב את טענות ביקורת המקרא באופן שאיננו סותר את האמונה הדתית. לפי גישה זו, תורת משה אכן ניתנה מהשמים, אך הוכתבה באופן כזה, שתכלול אפיונים שונים וגם מנוגדים וסותרים. כך נראה לאדם המתבונן מבחוץ, כאילו כמה אנשים עסקו בכתיבת המקרא, ולכל אחד מהם היה סגנון אחר ותפיסה אחרת, אבל באמת אלוהים שיצר את התורה, עשאה באופן הזה, וכך הכתיב אותה למשה. עם זאת, הרב ברויאר לא התנגד להחלת המתודה של תורת התעודות ביחס לספרי הנביאים והכתובים. במאמרו [http://www.herzog.ac.il/index.php?option=com_content&task=view&id=638 תורת התעודות של השאגת אריה] טען שהיו אף [[פרשנות התלמוד הבבלי|פרשני תלמוד]] מוקדמים שראו ספרים מסוימים בתנ"ך כליקוטי מקורות אחרים. ==כינוי הספרים== בספרות חז"ל, המדרשים ובמסורת היהודית לכל הספרים יש כינויים. ספר [[בראשית]] מכונה בחז"ל "ספר הישר", על שם האבות שהיו ישרים.<ref name="bav">בבלי, עבודה זרה כ"ה/א.</ref> ספר שמות מכונה בשם "ספר השני", על ידי בעל [[הלכות גדולות]] וה[[משנה ברורה]], ומוסבר על פי [[הנצי"ב]], מכיוון שהוא שני והמשך לספר בראשית. ספר [[ויקרא]] מכונה בחז"ל "תורת כהנים" מכיוון שהעיסוק בכהנים ומקדש תופס בו חלק מרכזי.<ref>מדרש רבה שיר השירים פרשה ה פסקה כ </ref> ספר במדבר מכונה "חומש הפקודים" בשל המפקדים שנערכו במדבר.<ref>בבלי, יומא ע/א</ref> וספר [[דברים]] מכונה בחז"ל "משנה תורה" מכיוון שיש בו חזרה כללית על הספרים הקודמים<ref name="bav" />. ==חוקי התורה== {{ערך מורחב|חוקי התורה}} חלק גדול מן התורה מוקדש לפירוט מערכת [[חוק]]ים המכונה "החוק המקראי", שבה נצטוו בני ישראל מפי אלוהים. החוק המקראי הוא הבסיס ל[[תרי"ג מצוות|תרי"ג המצוות]] ב[[הלכה]] ה[[יהדות|יהודית]] ה[[יהדות רבנית|רבנית]], אשר מפרשת את החוקים בהתאם ל[[תורה שבעל פה]]. כתות יהודיות אחרות כמו ה[[צדוקים]], ה[[קראים]] וה[[שומרונים]] אימצו פרשנויות אחרות לחוק המקראי. ==חשיבות התורה במסורת היהודית== {{ערך מורחב|תורה מן השמים}} התורה במסורת היהודית נחשבת למהות מקודשת, שניתנה מידי האל, כדי לתקן את האדם ולהביאו לחיי העולם הבא. ה[[רמב"ם]] משקף את התפיסה הדתית הרווחת בכותבו: {{ציטוט|תוכן=הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו, עץ חיים, וכל העושה כל הכתוב בה, ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא; ולפי גודל מעשיו וגודל חכמתו, הוא זוכה. |מקור=הלכות תשובה פרק ט' הלכה ד'}} אף [[ריה"ל]] כותב באופן דומה: {{ציטוט|תוכן=אין ספק בדבר, כי בזאת התורה מובטחת להם לבני אדם, השארות הנפשות לאחר אבדן הגופות.|מקור=ספר הכוזרי מאמר ראשון אות קג}} על פי תפיסה רווחת נרמזת בתורה כל חכמה שקיימת: {{ציטוט|תוכן=אמר הכוזרי: רואה אני כי תורתכם כוללת כל דק ונפלא שבחכמות, דבר אשר אין כמוהו בכל תורה אחרת. אמר החבר: גדולה מזאת! הסנהדרין חובה הייתה מוטלת עליהם שלא תחסר להם כל ידיעה בחכמות האמתיות והדמיוניות והמקובלות בכללן גם כשוף וידיעת כל הלשונות.|מקור= ספר הכוזרי מאמר שני אות סג - סד}} ==חלוקת התורה== [[תמונה:Penteteuch.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התחלה של [[עשרת הדיברות]] בתורה]] {{הפניה לערך מורחב|חלוקת הפרקים בתנ"ך}} התורה היא באופן בסיסי ספר אחד (אם כי יש הטוענים כי קובץ ממקורות שונים, ראה מקורות התורה, בהמשך), וכך מתייחסים אליה בדרך כלל במקרא ובמקורות מאוחרים יותר. חלוקת התורה לחמישה ספרים, שכל אחד מהם היה נקרא "חומש", מופיעה בפירוש לראשונה בתלמוד הירושלמי, במאמר אגדה, (סנהדרין פרק י הלכה א). יש הטוענים כי חלוקת התורה לחומשים, הייתה עוד ידועה מתקופת ה[[משנה]], אולם אין לכך במשנה ראיות חד משמעיות. חוקרים אחרים טוענים לעומת זאת כי חלוקת התורה לחמישה הייתה ידועה עוד בתקופת [[נחמיה]], ואילו אחרים מייחסים זאת לתרגום השבעים. לדעת ר' [[דוד צבי הופמן]] וחוקרים אחרים, החלוקה לחמשת החומשים מתבקשת מתוך המקרא עצמו, בהיות הספרים [[בראשית]], [[ויקרא]] ו[[דברים]] חטיבות מובהקות העומדות בפני עצמן. היו מ[[חז"ל]] שחילקו את התורה לשבעה חלקים, בכך שהעמידו את הפסוקים בבמדבר י, לה-לו ("ויהי בנסוע") כ"ספר בפני עצמו". עם זאת, אין זו חלוקה עיקרית, גם לדעה זו. מקור החלוקה לפרקים בתוך ספרי התורה הינו בתרגום התורה ל[[לטינית]] - ה[[וולגטה]], בעוד ביהדות מקובלות חלוקות אחרות. החלוקה לפרקים לא הייתה קיימת בזמן [[בעלי המסורה]], אולם שולבה לבסוף בהערות המסורה בחלק מן החומשים המאוחרים. על פי המסורת היהודית התורה (כמו שאר המקרא) מחולקת לסעיפים הנקראים "פרשיות". הן מתחלקות ל"פרשיות פתוחות" ול"פרשיות סתומות". הזיהוי תלוי בהתחלת הפרשה הבאה: אם מתחילה הפרשיה (במגילת ספר התורה) באותה שורה שבה הסתיימה הפרשה הקודמת היא נקראת "פרשה סתומה" ואם ההתחלה היא בשורה הבאה היא נקראת "פרשה פתוחה" (קיימת מחלוקת בין ה[[רמב"ם]] לבין ה[[רא"ש]] באשר לצורת סימון הפרשה כאשר אין רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת; ההלכה שנקבעה היא כשיטת הרמב"ם, וכן עולה מכל כתבי היד העתיקים). נהוג להבין את הפרשיות פתוחות כמסמנות חלוקה ראשית של הטקסט, ואת הפרשיות הסתומות כמסמנות חלוקת משנה. ב[[מגילות קומראן]] התגלה כי שיטה זו של פרשות פתוחות וסתומות הייתה נהוגה גם במגילות הללו (אם כי לאו דווקא בהתאמה למסורה). להבדיל מנושאים אחרים במסורה, יש שוני לא קטן בין [[כתב יד (העתק)|כתבי היד]] העתיקים בשאלות הפרשות הפתוחות והסתומות, ולמעשה גם לא מוכרות כלל רשימות מסורה [[מסורה טברנית|טברניות]] העוסקות בכך (אם כי מוכרות רשימות [[מסורה בבלית|בבליות]] כאלה). מאידך, על פי ה[[הלכה]] ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]], שינוי בין פרשה סתומה לפתוחה פוסל את ספר התורה. בעקבות מצב זה נחלץ ה[[רמב"ם]] להכריע בשאלה זו והעתיק בספרו ההלכתי [[משנה תורה]] את כל הפרשות הפתוחות והסתומות מ[[כתר ארם צובא]] המופתי, וכך קבע הלכה כמותו לדורות. כיום, כל ספרי התורה שווים באופן בסיסי לנוסחו של הרמב"ם, ולנוסחו של כתר ארם צובא (מלבד שינויים מזעריים). על פי נוסח זה, קיימות 290 פרשיות פתוחות, ו-379 סתומות, ובסך הכול, 669. חלוקה נוספת והידועה יותר היא החלוקה לסדרים או בשמם הידוע יותר, פרשות. התורה מחולקת ל-54 פרשות הנקראות ב[[בית כנסת|בתי הכנסת]] במחזור של שנה; קריאה זו הייתה נהוגה בעיקר ב[[בבל]], ומשם התפשטה לכלל הציבור (אם כי יש הסבורים כי גם בארץ ישראל נהג מחזור זה בזמנים קדומים). ב[[ארץ ישראל]] הייתה מקובלת חלוקה אחרת ל-154 פרשות (ולפי מסורת נוספת ל-167 פרשות) שקריאתן מתמשכת על פני שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. חלוקה זו מסומנת בכתבי יד עבריים עתיקים ובכמה ממהדורות התנ"ך המודפסות, והיא משמשת לפעמים בסיס לקריאת התורה בבתי כנסת [[יהדות קונסרבטיבית|קונסרבטיבים]] ו[[רפורמים|רפורמיים]]{{דרוש מקור}}. ==קריאה בתורה== [[תמונה:Torah and jad.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[ספר תורה]] ויד, מתוך תערוכה בבית הכנסת הגדול ב[[ולודבה]] שב[[פולין]].]] בבתי כנסת קוראים כיום בתורה, בימי שני, חמישי ובשבת את [[פרשת השבוע]], ב[[ספר תורה]] שנכתב על גבי קלף על ידי [[סופר סת"ם]]. המקור למנהג הקריאה בתורה הוא קדום, ונזכר בתנ"ך. בנוסף לפרשת השבוע ישנם קטעי קריאה מיוחדים לחגים, ואם חל החג בשבת, קוראים בו את הקטע המיועד לחג. טקס [[קריאת התורה]] הינו מן הטקסים המרכזיים ביהדות. בתלמוד הירושלמי (מגילה ד' א') מובאת מסורת לפיה "משה התקין את ישראל שיהיו קוראים בשבתות ובימים טובים ובראשי חודשים ובחולו של מועד. בא עזרא והתקין לישראל שיהיו קוראים בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה". בתלמוד הבבלי (בבא קמא פ"ב ע"א) מובאת מסורת אחרת המייחסת את התקנה הזו לנביאים של [[דור המדבר]]: "עמדו נביאים שביניהם (בימי [[משה]]) ותקנו להם שיהיו קוראים בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקוראים בשני ומפסיקים שלישי ורביעי וקוראים בחמישי ומפסיקין ערב שבת". התלמוד הבבלי מנסה להסביר את הסתירה שבין שתי המסורות בזה שהתקנה לקרוא בתורה במנחה של שבת ובשני וחמישי הוא אמנם מן התקנות של הנביאים במדבר אלא שתקנתם הייתה שיקרא רק אדם אחד שלשה פסוקים או שלושה אנשים שלושה פסוקים (כלומר כל אדם פסוק!) ואילו עזרא בא ותיקן שיקראו שלושה עולים ועשרה פסוקים. ההתפתחות ההיסטורית של מוסד הקריאה בתורה הייתה כנראה כדלקמן: * בימי מלכי [[ממלכת יהודה|יהודה]], [[גלות בבל]] בתקופת [[שיבת ציון]], השלטון הפרסי ובתקופת ה[[חשמונאים]] הייתה כנראה קריאה של קטעים מוגדרים בחגים ובמועדים וכן בשבתות ובאירועים מיוחדים - "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - מצוותן יהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו" (מגילה ל"ב ע"א). * קריאה של קטעים מהתורה על פי הסדר אך לא במסגרת מוגבלת של זמן - כך נהגו כפי הנראה בתקופת ה[[משנה]]. * סיום קריאת התורה בפרק זמן מוגדר. ב[[בבל]] סיימו את הקריאה של חמישה חומשי התורה בפרק זמן מוגבל של שנה, כלומר במחזור שנתי, ואילו [[נוסח ארץ ישראל|יהודי ארץ ישראל]] סיימו את הקריאה בפרק זמן של שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. בשלב זה החלוקה לסדרים ופרשיות לא הייתה אחידה בכל המקומות - כך נראו פני הדברים בתקופת ה[[אמוראים]]. יש המשערים שהחלוקה הבבלית היא המקורית, והחלוקה הארצישראלית נוצרה עקב התארכות התפילה (על ידי דרשות ופיוטים), שהצריכו לקצר את קריאת התורה. * חלוקת התורה לחמישים ושלוש פרשיות. לצורך הקריאה במחזור השנתי נוצרה חלוקה עיקרית של 53 פרשות. חלוקה זו נוצרה כפי הנראה בימי ה[[סבוראים]] לאחר חתימת ה[[תלמוד]] ואולי בראשית תקופת ה[[גאונים]]. בתקופה זו רווחו מנהגים שונים בחיבור פרשיות וחלוקתן. * חלוקת התורה ל-54 פרשות מתוכן 14 פרשות נקראות לפי הצורך שתים שתים בכל שבת. חלוקה זו התפשטה עם התפשטות קובץ הפסיקה ההלכתי [[ארבעת הטורים]] של רבנו [[יעקב בן אשר]] "בעל הטורים", ויצרה מנהג אחיד לפיה קוראים בכל קהילות ישראל באותה פרשה. ==גישות-בסיס להבנת הטקסט התורני== ישנן מספר גישות יהודיות, להתמודד עם פסוקי התורה, מן היהדות. אלו הן בעיקר השלושה המוצגות מטה: *הגישה הרבנית - היא גישת [[יהדות רבנית|הפלג הרבני]], לפיה, לא ניתן להבין חלקים מסוימים של ה'''חומש''' על פי ההגיון אלא דרך ה[[תורה שבעל-פה]] אשר ניתנה לשיטתו של פלג זה, במעמד הר סיני, כמסורת לשונית. *הגישה הקראית - היא גישת ה[[יהדות קראית|קראים]] (או ה"תנכיי"ם), לפיה ניתן להבין את כל התורה כולה על ידי למידה יסודית שלה, כשהעושה כן מנוסה נאות, בניב המקראי של השפה העברית, בו ניתנה התורה. הקראים טוענים שההלכה צריכה להתבאר מן הפשט בדרך זו, כשאינה גורעת מהפשט עצמו, או מוסיפה עליו, וכל הסייגים ההלכתיים הקשורים באותה הלכה, עליהם להיות נייטרליים, כלומר, עליהם לא להתנגש עם פשט הכתוב, או כאמור, להוסיף עליו. *הגישה הרפורמיסטית - היא גישת [[יהדות מתקדמת|הרפורמים]], לפיה, חלקים מסוימים בתורה מכוונים אך ורק לדורות קודמים. ==התורה בדתות אחרות== תפיסות שונות לתורה מוצעות בעיקר על ידי הנצרות והאסלאם, שכן היהדות היא בסיסן של דתות אלו. בנצרות, האספקלריות הנוגעות לטקסט התורני הן שונות בכל פלג וזרם, אך לעמדת הנצרות הקתולית, וכן האורתודוקסית, נוצרי שהוא גוי, חייב בכל מצוות בני נוח, כבסיס לחיים דתיים תקינים, היהדות בעלת עמדה זהה. באסלאם, לפי ה[[קוראן]] וה[[חדית']], התורה היא ספר המצוות אותו קיבלו בני ישראל, אך היהודים פירשוהו בצורה שגויה (וגם הנוצרים). הטענה כי היהודים והנוצרים עיוותו את הטקסט המקראי עצמו, אינה מופיעה בקוראן או בחדית', והיא טענה מאוחרת יותר, שהועלתה על ידי החכם המוסלמי איבן-חאסים, בשנת [[1604]]. ==ראו גם== {{קישורי פורטל|יהדות|תנ"ך}} * [[תורה שבעל פה]] *רשימת [[:קטגוריה:פרשות השבוע|פרשות התורה]] ==קישורים חיצוניים== {{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Torah|שם ויקישיתוף=תורה|ויקיטקסט=מקרא|ויקיציטוט=תורה|ויקימילון=תורה}} * {{החינוכית||"שבעים פנים": דיון בפרשת השבוע עם ירון לונדון ואורחים|1073}} * [http://www.mechon-mamre.org/i/t/a0101.htm התורה עם פירוש באתר מכון ממרא] * הרב [[אורי שרקי]], [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=4773 תורה שבעל פה ותורה שבכתב היסטוריה והלכה], [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=4863 המחלוקת על אופן מסירת התורה], [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=4906 סדר פרשיות התורה והחומשים], מתוך הסדרה [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main.asp?cat_id=42&page=1&rabbi=2 מבוא לתורה שבעל פה], אתר [[מכון מאיר]]. {{וידאו}} * {{הארץ|יאיר הופמן|תורת "יבוס" המזויפת ותורת "השומרים על האמת"|1215911|18 בפברואר 2011}} * [http://www.ateret4u.com/online/d_root__001_torh.html כל ספרי התורה עם הרבה פירושים] באתר תורת אמת == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} {{ספרי התנ"ך}} {{ארון הספרים היהודי}} [[קטגוריה:ספרי התורה|*]] [[en:Torah]] [[af:Torah]] [[an:Torá]] [[ar:التوراة]] [[arc:ܐܘܪܝܬܐ]] [[ast:Torá]] [[az:Tövrat]] [[ba:Тора]] [[bar:Tora]] [[be:Тора]] [[be-x-old:Тора]] [[bn:তৌরাত]] [[br:Torah]] [[bs:Tora]] [[ca:Pentateuc]] [[ceb:Tora]] [[cs:Tóra]] [[da:Tora]] [[de:Tora]] [[el:Τορά]] [[eo:Leĝo de Moseo]] [[es:Torá]] [[et:Toora]] [[eu:Tora]] [[ext:Torá]] [[fa:تورات]] [[fi:Toora]] [[fiu-vro:Toora]] [[fo:Tora]] [[fr:Torah]] [[fur:Torah]] [[ga:An Torah]] [[hi:तोरा]] [[hr:Tora]] [[hu:Tóra]] [[ia:Torah]] [[id:Taurat]] [[is:Torah]] [[it:Torah]] [[ja:モーセ五書]] [[jv:Torèt]] [[ka:თორა]] [[kab:Tawrat]] [[ko:토라]] [[ku:Tewrat]] [[lad:Torá]] [[lb:Tora]] [[lbe:Таврат]] [[lt:Tora]] [[lv:Tora]] [[mr:तोराह]] [[ms:Taurat]] [[nl:Thora]] [[nn:Torá]] [[no:Tora]] [[oc:Torà]] [[pl:Tora]] [[pt:Torá]] [[ru:Тора]] [[scn:Torah]] [[sh:Tora]] [[simple:Torah]] [[sk:Tóra]] [[sq:Torah]] [[sr:Тора]] [[sv:Torah]] [[sw:Torati]] [[te:తోరాహ్]] [[tg:Таврот]] [[th:โตราห์]] [[tl:Tora]] [[tr:Tevrat]] [[uk:Тора]] [[ur:توریت]] [[vi:Ngũ Kinh (Môi-se)]] [[yi:תורה]] [[zh:摩西五经]] [[zh-min-nan:Mô͘-se Gō͘ Keng]]'