מיזרי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | סטיבן קינג |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ספרות אימה, מותחן פסיכולוגי |
| מקום התרחשות |
בולדר  |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | וייקינג פרס |
| תאריך הוצאה | 8 ביוני 1987 |
| מספר עמודים | 310 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מודן |
| תאריך | 1993 |
| תרגום | שלמה קוגן |
| מספר עמודים | 352 |
| פרסים | |
|
פרס ברם סטוקר לרומן (1987) | |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001229593 |
  | |
מיזרי (באנגלית: Misery) הוא מותחן פסיכולוגי ורומן אימה מאת הסופר האמריקאי סטיבן קינג, שראה אור ב־8 ביוני 1987 בהוצאת וייקינג פרס (Viking Press).[1] עלילת הספר מתמקדת כמעט כולה בשתי דמויות: פול שלדון, סופר מצליח שנפצע קשה בתאונת דרכים, ואנני וילקס, אחות לשעבר ומעריצה שלו המצילה אותו, כולאת אותו בביתה המבודד ומאלצת אותו לכתוב עבורה ספר חדש בסדרת הרומנים האהובה עליה.
בניגוד לרבים מספריו הידועים של קינג, אין ב"מיזרי" יסוד על־טבעי. האימה נובעת ממערכת היחסים בין השובה לשבוי, מתלותו הגופנית והתרופתית של פול באנני ומהעובדה שהכלי העיקרי העומד לרשותו הוא יכולתו לספר סיפורים. בשל כך נעשה הרומן לטקסט מרכזי בדיון המחקרי ביצירת קינג על כתיבה, קוראים, מחברוּת, ספרות ז'אנר והיחסים בין הצלחה מסחרית לבין עצמאות אמנותית.[2]
קינג תכנן בתחילה לפרסם את "מיזרי" בשם העט ריצ'רד באקמן, אך זהותו כבעל שם העט נחשפה ב־1985, עוד לפני פרסום הרומן.[3] בדיעבד קשר קינג את הספר גם להתמכרותו לקוקאין בשנות ה־80, וזיהה את אנני וילקס עם ההתמכרות ששלטה בחייו באותה תקופה.[4]
אנני תופסת גם מקום חשוב בדיון בהתפתחות ייצוג הנשים ביצירת קינג. אף שדמויות נשיות מרכזיות הופיעו כבר ב"קארי", "העמדה", "הניצוץ" ו"קוג'ו", חוקרים אחדים רואים באנני נקודת מעבר לקראת רצף של דמויות נשיות מורכבות ומרכזיות יותר שכתב קינג בשנות ה־90 ואילך, ובהן ג'סי ברלינגיים, דולורס קלייבורן ורוז דניאלס. מנגד, אנני הייתה גם מוקד לביקורת פמיניסטית, שראתה בה המשך למסורת של "האישה המפלצתית" ולייצוגים בעייתיים של נשים וקוראות.[5][6]
הספר זכה להצלחה מסחרית גדולה, הגיע למקום הראשון ברשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס" וזכה בפרס ברהם סטוקר לרומן לשנת 1987, במשותף עם "Swan Song" מאת רוברט מקאמון.[7]
ב־1990 עובד הספר לסרט "מיזרי", בבימויו של רוב ריינר, עם ג'יימס קאן בתפקיד פול וקתי בייטס בתפקיד אנני. בייטס זכתה על הופעתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, ודמותה הקולנועית של אנני נעשתה לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם עיבודי יצירתו של קינג.[8]
כתיבת הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור הרעיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינג חזר במשך השנים במספר ראיונות וספרים אל סיפור הולדתו של "מיזרי". לדבריו, גרעין הסיפור הופיע בחלום במהלך טיסה טרנס־אטלנטית לאנגליה עם אשתו טביתה קינג וילדיהם. בחלום הופיעה אישה שחטפה סופר, הרגה אותו ולבסוף השתמשה בעורו לכריכת ספר מיוחד. קינג התעורר בתחושה שיש ברעיון בסיס לסיפור וכינה אותו תחילה "The Annie Wilkes Edition" ("מהדורת אנני וילקס").[9]
המרכיבים הבסיסיים של הסיפור נשארו עקביים בגרסאות שמסר קינג לאורך השנים: סופר מצליח, קוראת אובססיבית, כליאה ויצירה הנכתבת בכפייה. לעומת זאת, הרומן המוגמר התרחק במידה ניכרת מן הסיום המקאברי והקצר יחסית שדמיין בתחילה.
לאחר שהמשפחה הגיעה ללונדון היא שהתה במלון בראונ'ס. קינג, שלא הצליח לישון בשל הפרשי השעות, ביקש מקום שבו יוכל לכתוב. לדבריו, אנשי המלון הובילו אותו לשולחן כתיבה שנאמר לו כי שימש בעבר את רודיארד קיפלינג, ושם החל לכתוב את הסיפור. קינג חזר לאנקדוטה על השולחן כאשר סיפר בשנים מאוחרות יותר על ראשיתו של "מיזרי".[9]
קינג תיאר את אותו לילה גם בספרו "על הכתיבה". לדבריו, מילא כשישה־עשר עמודים במחברת והניח בתחילה שהרעיון יניב סיפור ארוך או נובלה בהיקף של כ־30 אלף מילים, ולא רומן מלא.[10]
התכנון המקורי והשינוי במהלך הכתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגרסה הראשונית שתכנן קינג הייתה אכזרית יותר מן הרומן שפורסם. אנני הייתה אמורה לכפות על פול לכתוב עבורה ספר נוסף על מיזרי צ'סטיין ולאחר השלמתו לרצוח אותו. בסיום היה הקורא מגלה מהדורה יחידה של "Misery's Return" ("שובה של מיזרי"), הכרוכה בעורו של פול.[11]
התכנון הראשוני מצביע על השינוי שעבר הספר תוך כדי כתיבתו. הרעיון החל כסיפור אימה בעל פואנטה מקאברית, שבו הסופר "נצרך" כמעט מילולית בידי הקוראת והיצירה שהפכה אותו למפורסם.
אולם פול ואנני התפתחו מעבר לתפקידים שיועדו להם. קינג תיאר כיצד פול התגלה במהלך הכתיבה כבעל תושייה רבה מכפי שתכנן, והסיפור התרחב לרומן שבו עצם פעולת הכתיבה נעשית כלי הישרדות.[12]
כתוצאה מכך השתנה גם מרכז הכובד של הספר. פול מתחיל לכתוב מפני שחייו תלויים בכך, אך בהדרגה חוזרת אליו ההנאה שביצירת סיפור. הכתיבה, שהייתה בתחילת הספר מקור לתסכולו המקצועי והסיבה לכך שאנני מעוניינת בו, נעשית בהמשך גם האמצעי שבאמצעותו הוא משמר את זהותו ומתכנן את הישרדותו.
פיתוחה של אנני וילקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]גם דמותה של אנני התרחבה במהלך פיתוח הרומן. מן הרעיון הראשוני של מעריצה אובססיבית ורוצחת צמחה דמות בעלת עבר מקצועי כאחות, היסטוריה של פשעים, מערכת ערכים פרטית, ידע רפואי ונורמות נוקשות באשר למה שסיפור רשאי לעשות.
אחת מתכונותיה הבולטות היא שאנני מתגלה כקוראת ביקורתית יותר מכפי שפול מבקש להודות. היא אינה מסתפקת בדרישה שמיזרי תחזור לחיים, אלא מסרבת לפתרון שרירותי ומאלצת את פול למצוא הסבר שיהיה אמין במסגרת העולם הבדיוני שיצר. הדרישה שלה נכפית עליו באלימות, אך העיקרון הספרותי שבבסיסה מוכר גם לפול: המספר אינו יכול לפתור בעיה שהציב לקורא באמצעות מהלך שאינו נובע מן הסיפור עצמו.
במובן זה אנני ממלאת בעת ובעונה אחת כמה תפקידים: אויבתו של פול, קהלו, המבקרת שלו והכוח שמאלץ אותו לחזור לסוג הכתיבה שממנו ביקש להתרחק.
רומן של ריצ'רד באקמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]"מיזרי" נועד בתחילה להתפרסם בשם ריצ'רד באקמן. בראיון מאפריל 1985, לאחר חשיפת זהותו של באקמן אך כשנתיים לפני צאת הספר, סיפר קינג כי היה ברשותו רומן בשם "Misery" שתכנן שיהיה ספרו הבא של באקמן וכי היה בו, לדבריו, "Bachman feel".[3]
האמירה חשובה משום ש"מיזרי" לא היה כתב יד מוקדם שקינג ביקש להוציא מן המגירה תחת שם העט, אלא יצירה חדשה שתוכננה להמשך הקריירה הספרותית של באקמן. קינג אף שיער שאילו זהותו לא הייתה נחשפת, הצלחת "Thinner" ולאחריה "מיזרי" עשויה הייתה להפוך את באקמן בהדרגה לסופר רב־מכר בפני עצמו.[3]
בראיונות שבהם דן בהבדלים בין שתי הזהויות הספרותיות תיאר קינג את ספרי באקמן כקודרים יותר ולעיתים ישירים ופסימיים יותר מספרים שפרסם בשמו. "מיזרי" חולק כמה מאפיינים עם רומני באקמן: אין בו יסוד על־טבעי, מרחב העלילה מצומצם, הדמויות נתונות ללחץ קיצוני והסיפור בנוי סביב הישרדות גופנית ופסיכולוגית. עם זאת, קינג לא טען שכל אחד מן המאפיינים הללו נבחר במכוון כדי ליצור "סגנון באקמן", ולכן אין לראות בהם הסבר ודאי לאופן כתיבת הספר.
חשיפת זהותו של באקמן ב־1985 קטעה את האפשרות לפרסם את הספר בדרך שתוכננה. "מיזרי" ראה לבסוף אור בשמו של קינג, בתקופה שבה נוכחותו בשוק הספרים האמריקאי הייתה בשיאה.
קינג, הצלחה, קהל והתמכרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר נכתב בשלב שבו יחסיו של קינג עם קהל הקוראים היו שונים מאוד מאלה של ראשית הקריירה שלו. עד 1987 היה לסופר רב־מכר שקהל גדול זיהה עם סוג מסוים של ספרות. סמוך לצאת "מיזרי" תיאר "וושינגטון פוסט" את היקף קהל המעריצים שלו ואת הציפייה המתמדת לספריו החדשים.[13]
על רקע זה ניתן לקרוא את אנני כגרסה קיצונית של הקורא התובע מן הסופר להמשיך לספק את סוג היצירה שהוא אוהב. פול עצמו מבקש לברוח מסדרת מיזרי, משום שהיא נעשתה מבחינתו סמל של הצלחה מסחרית המגבילה את שאיפתו לקבל הכרה כסופר "רציני".
קינג העניק בדיעבד לספר גם משמעות אוטוביוגרפית נוספת. בראיון ל"רולינג סטון" ב־2014, כשנשאל על שנות התמכרותו לקוקאין ולאלכוהול, זיהה במפורש את אנני וילקס עם הקוקאין.[14]
הזיהוי מוסיף רובד נוסף ליחסים בין הדמויות. אנני אינה רק כוח המגביל את פול; היא גם מספקת לו את התרופה שהוא זקוק לה, מטפלת בפציעותיו ומאפשרת לו להמשיך לתפקד. הדבר שפול תלוי בו להקלה בכאביו הוא גם אמצעי השליטה המרכזי שלה בו.
הקריאה העוסקת בקהל והקריאה העוסקת בהתמכרות אינן מוציאות זו את זו. אנני יכולה לגלם הן את הקהל התובע מן היוצר להמשיך לספק את היצירה שהוא אוהב והן את התלות שקינג עצמו תיאר בדיעבד ככוח שאינו מרפה ממנו.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פול שלדון הוא סופר מצליח שהתפרסם בעיקר בזכות סדרת רומנים היסטוריים על מיזרי צ'סטיין. לאחר שמאס בסדרה הרג את גיבורתה בספר האחרון, ובמקביל השלים כתב יד חדש בשם "Fast Cars", שבאמצעותו הוא מקווה לזכות בהכרה כסופר שאינו מזוהה רק עם ספרי מיזרי.
לאחר שסיים את כתב היד פול חוגג לבדו ונוסע במכוניתו במהלך סופת שלגים בקולורדו. המכונית מחליקה מן הכביש והוא נפצע קשה. הוא מתעורר בביתה של אנני וילקס, אחות לשעבר המתגוררת במקום מבודד. אנני מספרת לו שמצאה אותו לאחר התאונה ומכריזה שהיא "המעריצה מספר אחת" שלו.
רגליו של פול מרוסקות והוא אינו מסוגל ללכת. אנני מטפלת בו בעצמה במקום להביאו לבית חולים ומספקת לו משכך כאבים בשם נובריל, שבו הוא מפתח במהירות תלות גופנית. בהדרגה הוא מבין שאיש אינו יודע היכן הוא נמצא וכי אנני אינה מתכוונת להזעיק עזרה.
לאחר שאנני קוראת את "Fast Cars" היא מתעבת את הספר ומאלצת את פול לשרוף את העותק היחיד של כתב היד. זמן קצר לאחר מכן היא מסיימת לקרוא את הספר האחרון בסדרת מיזרי ומגלה שפול הרג את גיבורתה האהובה. היא מגיבה בזעם ונעלמת מן הבית לזמן ממושך, כשהיא מותירה את פול ללא מזון, מים ותרופות.
כשאנני חוזרת היא מביאה לפול מכונת כתיבה ונייר ומודיעה לו שעליו לכתוב רומן חדש שיחזיר את מיזרי לחיים. היא דורשת שהפתרון יהיה הגיוני בתוך העולם הבדיוני ולא יבטל בפשטות את מותה בספר הקודם. פול מתחיל לכתוב את "Misery's Return" כדי להישאר בחיים.
בתחילה הכתיבה היא אמצעי הישרדות בלבד, אך בהדרגה פול נשאב אל הסיפור. הדרישה למצוא פתרון אמין להחייאתה של מיזרי והעבודה בתנאים קיצוניים מעוררות מחדש את חדוות היצירה שלו, והוא מתחיל להאמין שהספר שהוא כותב בכפייה עשוי להיות הטוב בסדרת מיזרי.
כאשר אנני נעדרת מן הבית מצליח פול לצאת מחדרו בכיסא גלגלים. במהלך אחד מחיפושיו הוא מגלה אלבום גזירי עיתונות המתעד את עברה. מן הגזירים הוא מסיק שאנני קשורה לשורה ארוכה של מקרי מוות, ובהם תינוקות וחולים שהיו תחת טיפולה, וכי בעבר הועמדה לדין אך זוכתה.
אנני מגלה שפול יצא מחדרו ופוגעת בו באכזריות כדי למנוע ממנו ניסיון בריחה נוסף. ככל שמצבו הגופני מידרדר, הכתיבה נעשית גם כלי פסיכולוגי: היא מאפשרת לו להעסיק את אנני, לחזות את תגובותיה ולשמור לעצמו מרחב מחשבתי שאינו בשליטתה המלאה.
היעלמותו של פול מעוררת לבסוף חקירה. שוטר מגיע לביתה של אנני ומזהה את פול, אך אנני הורגת אותו לפני שיוכל לחלצו. בעקבות הביקור היא מבינה שהמשטרה עתידה לחזור ושזמנה הולך ואוזל.
פול משלים את "Misery's Return", אך מסתיר את הדפים האחרונים. כשהוא מודיע לאנני שהספר הסתיים הוא גורם לה להאמין שהוא משמיד את כתב היד, ובמהלך העימות ביניהם תוקף אותה. לאחר מאבק אלים אנני נפצעת אנושות, והמשטרה מגיעה לביתה ומחלצת את פול.
בחודשים שלאחר מכן פול מתאושש מפציעותיו, אך ממשיך לסבול מכאב, מן הטראומה ומחזיונות שבהם נדמה לו שאנני חוזרת אליו. "Misery's Return" מתפרסם וזוכה להצלחה גדולה. אף שפול חושש שאיבד את יכולתו לכתוב, מפגש מקרי מעורר בו לבסוף רעיון חדש, והוא מגלה שהדחף לספר סיפורים שרד את השבי.
מבנה וסגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרחב המצומצם
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד המאפיינים הבולטים של "מיזרי" ביחס לרבים מספריו של קינג הוא הצמצום הקיצוני. במשך רוב הרומן יש שתי דמויות פעילות בלבד, וחלק גדול מן העלילה מתרחש בחדר שבו מוחזק פול.
הצמצום הופך את המרחב הפיזי למרכיב מרכזי ביצירת המתח. פעולות פשוטות — הגעה לדלת, נטילת תרופה, יציאה מן החדר או החזרת חפץ למקומו לפני שאנני חוזרת — מקבלות משמעות של סכנת חיים.
גם המידע הזמין לקורא מוגבל במידה רבה לזה הזמין לפול. מאחר שהוא אינו יודע מתי אנני תחזור, מה היא יודעת או כיצד תגיב למעשיו, חוסר הוודאות שלו נעשה גם חוסר הוודאות של הקורא.
הגוף כזירת שליטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פציעתו של פול הופכת את גופו לאמצעי השליטה המרכזי של אנני. היא יכולה לספק או למנוע ממנו מזון, תרופות, תנועה וטיפול רפואי.
מחקרים על הרומן קישרו בין השליטה בגופו של פול לבין המאבק על סמכות ספרותית. אנני מבקשת לקבוע הן מה יעשה בגופו והן מה יכתוב; הגוף והטקסט נעשים שתי זירות מקבילות שבהן הוא מאבד שליטה ומנסה להשיבה.
דאגלס קיסי ניתח את האלימות הגופנית גם באמצעות שאלות של גבריות ומזוכיזם. לדבריו, הפגיעה בגופו של פול מערערת את יחסי הכוח המגדריים המקובלים ומעבירה אותו מעמדה של גבר עצמאי למצב של תלות קיצונית באישה המטפלת בו ובה בעת פוגעת בו.[15]
הרומן שבתוך הרומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]קטעים מתוך "Misery's Return" משולבים בתוך "מיזרי" עצמו ומוצגים כטקסט שפול מקליד במכונת הכתיבה. כך הקורא אינו רק שומע על עבודתו של פול אלא קורא חלק מן הספר שנוצר במהלך השבי.
למכשיר הזה כמה תפקידים. הוא מאפשר לעקוב אחר תהליך היצירה, מדגים את סוג הספרות שפול מזלזל בה בתחילת הספר ומראה כיצד יחסו אליה משתנה. בתחילה סדרת מיזרי מסמלת עבורו את הכלא המקצועי שממנו הוא רוצה להשתחרר; במהלך השבי דווקא כתיבתה נעשית אחד הדברים המאפשרים לו לשמור על זהותו.
כבר בראשית המחקר האקדמי על הרומן זוהתה המסגרת הזאת כחלק מדיון רחב יותר בקריאה, כתיבה ופרשנות. מאמר מאת לאורי ברקנקמפ, שנכלל ב־1992 בקובץ "The Dark Descent: Essays Defining Stephen King's Horrorscape", הוקדש ליחסים שבין קריאה, כתיבה ופרשנות ב"מיזרי".[16]
נושאים ופרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסופר והקורא
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחת הקריאות החוזרות במחקר על "מיזרי" רואה ברומן עימות מוקצן בין מחבר לקורא.
אנני אינה קוראת פסיבית. היא תובעת את הזכות להתערב ביצירה, להחליט איזו דמות תחיה ולדרוש מן הסופר לחזור לז'אנר שהוא מבקש לנטוש. פול, מנגד, מתחיל את הספר כשהוא מתייחס בביטול מסוים לקוראים שהעניקו לו את הצלחתו.
עם זאת, הרומן אינו מסתפק באישור זכותו של הסופר לעשות ביצירתו כרצונו. אנני, למרות האלימות והכפייתיות שלה, מזהה כאשר פול מנסה "לרמות" אותה מבחינה עלילתית. היא מאלצת אותו להקפיד על הכללים של העולם שיצר, ובכך מגלמת באופן מעוות את הדרישה שהמספר יהיה הוגן כלפי קוראיו.
קתלין מרגרט לאנט הציעה קריאה חריפה יותר של היחסים האלה. לטענתה, אנני היא חלק מן האופן שבו קינג בונה את דמות "הקורא הקבוע" באמצעות גוף נשי מפלצתי, ו"מיזרי" מבטא חרדה מפני קורא המבקש בעלות על המחבר ועל יצירתו.[17]
מחברוּת, ז'אנר ושוק הספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנג'לה ס' אלן הציבה את "מיזרי" בתוך השינויים הכלכליים בתעשיית ההוצאה לאור האמריקאית. לטענתה, עלייתו של "הסופר כמותג" העניקה לסופרים רבי־מכר כוח כלכלי רב, אך בד בבד הגבירה את הלחץ להמשיך ולייצר את סוג הספרים שהקהל וההוצאות מצפים מהם.[18]
בקריאה זו פול אינו כבול רק לאנני אלא גם למותג "פול שלדון". סדרת מיזרי העניקה לו עושר וקהל גדול, אך הוא חווה אותה כמגבלה על זהותו האמנותית.
המתח הזה מקבל ממד נוסף משום שהספר נכתב בידי קינג עצמו בתקופה שבה היה אחד מסופרי הז'אנר המצליחים בעולם, בעוד היחס בין הצלחתו המסחרית לבין מעמדו בממסד הספרותי נותר נושא לוויכוח ביקורתי.
ספרות פופולרית וספרות "רצינית"
[עריכת קוד מקור | עריכה]פול מבקש להשתמש ב"Fast Cars" כדי להוכיח שהוא מסוגל לכתוב ספר שאינו עוד מוצר בסדרת מיזרי. בכך הוא מאמץ היררכיה תרבותית המעמידה ספרות פופולרית מתחת לספרות הנחשבת "רצינית".
הרומן מערער בהדרגה את ההבחנה הזאת. דווקא הספר המסחרי שפול נאלץ לכתוב עבור אנני הופך מבחינתו לעבודה שהוא גאה בה. בניית העלילה, פתרון הבעיות והיכולת לסחוף את הקורא מקבלות ערך בפני עצמן.
משום כך שימש "מיזרי" במחקר על קינג דוגמה מרכזית לדיון במקומו של הסופר בין ספרות פופולרית לבין הקאנון הספרותי.
התמכרות ותלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התלות של פול באנני היא גם תלות כימית. הוא זקוק למשכך הכאבים שהיא מספקת לו, והיא יכולה להשתמש במניעת התרופה כדי לשלוט בו.
בדיעבד זיהה קינג את אנני במפורש עם הקוקאין שבו השתמש בתקופה שבה נכתב הספר.[19]
הדימוי פועל משום שאנני אינה רק מקור לסבלו של פול. היא גם מצילה אותו ממוות לאחר התאונה, מטפלת בפציעותיו ומספקת את התרופה שמקלה על כאביו. הדבר שהוא זקוק לו כדי להתמודד עם מצבו הוא גם הדבר שבאמצעותו נשללת חירותו.
כתיבה כהישרדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הספר משתנה תפקידה של הכתיבה. בתחילה היא מקצועו של פול ומקור הצלחתו; לאחר מכן היא הסיבה לכליאתו; ולבסוף היא נעשית הכלי המרכזי המאפשר לו לשרוד.
כל עוד אנני רוצה לדעת כיצד יסתיים "Misery's Return", יש לה סיבה להשאיר את פול בחיים. היכולת לספר סיפור מעניקה לו אפוא כוח מסוים בתוך מערכת יחסים שבה כמעט כל יתר הכוח נמצא בידיה.
גם מבחינה נפשית הכתיבה מקבלת משמעות חדשה. פול, שבתחילת הרומן ביקש להתרחק מספרי מיזרי, נשאב מחדש למלאכת הסיפור ומגלה שההנאה שביצירה אינה תלויה בהבחנה הפשוטה בין ספרות מסחרית לכתיבה "רצינית".
אנני וילקס ומגדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנני היא אחת הדמויות הנשיות המרכזיות ביותר שכתב קינג עד אמצע שנות ה־80, אך אינה הראשונה. לפניה הופיעו בין השאר קארי וייט וסו סנל ב"קארי", פראני גולדסמית ב"העמדה", ונדי טורנס ב"הניצוץ" ודונה טרנטון ב"קוג'ו".
עם זאת, מעמדה של אנני חריג. היא אינה מוגדרת בראש ובראשונה כאשתו, בת זוגו או אמו של גבר מרכזי, והעלילה כמעט כולה בנויה סביב רצונותיה, מעשיה והעימות בינה לבין פול. היא גם משלבת תפקידים המזוהים מסורתית עם נשיות — אחות, מטפלת, קוראת ומעריצה — עם סמכות, אלימות וכוח גופני.
הייצוג הזה נעשה מוקד למחלוקת מחקרית רחבה יותר על נשים ביצירת קינג. מחקרים מוקדמים הצביעו על הישענות של חלק מדמויותיו הנשיות על טיפוסים גותיים מוכרים, ובהם האם, המטפלת והאישה המפלצתית.[20]
מנגד, מחקרים אחרים ראו באנני אחת הדמויות המתחילות לפרוץ את הדפוסים הללו. קימברלי ביל טענה בעבודת מחקר כי אנני, ובהמשך ג'סי ברלינגיים, דולורס קלייבורן, רוז דניאלס וליזי לנדון, אינן מתיישבות בקלות עם הסטריאוטיפים הגותיים המאפיינים חלק מן הדמויות הנשיות האחרות ביצירת קינג.[21]
טוני מג'יסטרלה ומייקל ג'יי בלואין הציבו ב־2025 את "מיזרי" כחלק ממעבר ביצירת קינג לעיסוק נרחב יותר בדמויות נשיות ובחוויות ביתיות, מגמה שנעשתה ברורה במיוחד ב"המשחקים של ג'ראלד", "דולורס קלייבורן" ו"רוז מאדר".[22]
לעומתם, לאנט ראתה באנני גוף נשי שהטקסט הופך למפלצתי כדי לבטא פחד מן הקוראת התובענית. חוקרים נוספים ניתחו את הדמות באמצעות סמלים מיניים, מסורת "האישה המטורפת" והיפוך יחסי הכוח בין גבר לאישה.[23]
לפיכך אין במחקר תשובה מוסכמת לשאלה אם אנני מייצגת התפתחות בכתיבת נשים אצל קינג או ביטוי חריף של סטריאוטיפים קודמים. המתח בין שתי הקריאות הוא עצמו אחד הנושאים החוזרים במחקר על הדמות.
טראומה, נשיות והאישה הרוצחת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מייסא חוסאם ג'אבר השוותה בין אנני לקארי וייט במסגרת מחקר על דמות הרוצחת הנשית בספרות האימה של קינג. לטענתה, שתי הדמויות חורגות מן הדימוי הפשוט של "מפלצת נשית": הן אחראיות למעשי רצח ואלימות, אך הטקסט מקשר אותן גם לרקע של טראומה ולמערכות חברתיות ופסיכולוגיות רחבות יותר.[24]
הולי קתרין מקדונל הציעה קריאה המתמקדת בלימינליות ובהיפוך תפקידי מגדר. אנני מתחילה כמטפלת המצילה את חייו של פול, אך נעשית בעלת הכוח הפיזי והכלכלי במערכת היחסים; פול, מנגד, נעשה תלוי, פצוע ומרותק לחדר. לטענתה, המעבר בין מטפלת למענה ובין תלות לשליטה מערער את החלוקה הפשוטה בין תפקידים גבריים לנשיים.[25]
גרגורי פיפס הציע ב־2021 קריאה אינטרסקציונלית שבחנה את אנני מול הסטריאוטיפ האמריקאי של ה־"Mammy" — דמות האישה המטפלת והמסורה — וטען שקינג משתמש בחלק מן המאפיינים המזוהים עם דמות המטפלת כדי להפוך אותם למאיימים.[26]
קבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביקורות בזמן הפרסום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקבלה הביקורתית של "מיזרי" הייתה ברובה חיובית, ובכמה מן הביקורות בלטה ההכרה בכך שהספר מציג צד שונה ביצירת קינג: מותחן מצומצם ללא המרכיבים העל־טבעיים שאפיינו רבים מספריו.
בכתב העת המקצועי "פאבלישרס ויקלי" תואר הספר כמפחיד במיוחד, אך הביקורת הקדישה תשומת לב רבה דווקא לעיסוקו בכתיבה. המבקרת ציינה את הדיונים על היחסים בין הסופר לקהלו, חדוות הסיפור וההבחנה בין כתיבה "רצינית" לפופולרית, והעריכה כי חלקיו הטובים ביותר של הספר מחייבים להתייחס לקינג ברצינות כסופר בעל הבנה בפסיכולוגיה אנושית.[27]
בביקורת של "Kirkus Reviews" תואר "מיזרי" כרומן רזה וממוקד יותר מכמה מספריו רחבי היריעה של קינג, והמבקר שיבח את המתח הפסיכולוגי ואת ההומור השחור. לצד זאת נטען כי הספר אינו מגיע לעושר הפסיכולוגי של מיטב יצירתו של קינג.[28]
קרולין בנקס מ"וושינגטון פוסט" הדגישה את המרכיב האוטוביוגרפי ואת ההומור השחור שבמאבק בין הסופר לבין קוראת שאינה מוכנה לקבל את החלטותיו.[29]
הצלחה מסחרית ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוצאת וייקינג הפיצה את הספר בהיקף גדול במיוחד. "פאבלישרס ויקלי" דיווח על הדפסה ראשונה של מיליון עותקים, תקציב פרסום וקידום של 400 אלף דולר ובחירת הספר כמבחר הראשי של מועדון "Book of the Month".[27]
"מיזרי" הגיע למקום הראשון ברשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס". הוא היה אחד מכמה ספרים של קינג שהגיעו לרשימות רבי־המכר בתקופה שבה נוכחותו בשוק הספרים האמריקאי הייתה חריגה בהיקפה.
הספר זכה בפרס ברהם סטוקר לרומן לשנת 1987, במשותף עם "Swan Song" מאת רוברט מקאמון.[7]
מקומו במחקר על קינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]"מיזרי" זכה לגוף מחקר עצמאי החל משנות ה־90, והוא מופיע גם במונוגרפיות ובקובצי מאמרים העוסקים ביצירת קינג.
כבר ב־1992 נכלל בקובץ "The Dark Descent: Essays Defining Stephen King's Horrorscape" מאמר ייעודי על קריאה, כתיבה ופרשנות ברומן. בשנים שלאחר מכן הופיעו מחקרים שהשתמשו ב"מיזרי" לבחינת מגדר, דמות הקוראת, הגוף הגברי, מזוכיזם ומחברוּת.[30][31][32][33]
במאה ה־21 התרחב המחקר לכיוונים נוספים. אלן קשרה את הרומן לכלכלת ההוצאה לאור ולמיתוג הסופר; ג'אבר בחנה את אנני לצד קארי כדמות של רוצחת נשית וטראומה; פיפס הציע קריאה אינטרסקציונלית; ומקדונל ניתחה את יחסי הכוח והמגדר באמצעות מושג הלימינליות.[34][35][36][37]
בתוך גוף המחקר ניתן לזהות כמה צירים חוזרים במיוחד: היחסים בין סופר לקורא; שאלת הבעלות על הטקסט; המתח בין ספרות מסחרית לכתיבה "רצינית"; מגדר והיפוך יחסי כוח; הגוף הפצוע; והקשר בין מחברוּת לזהותו הציבורית של קינג.
לעומת זאת, ההתמכרות — אף שקינג עצמו הצביע עליה במפורש כמפתח להבנת אנני — זכתה לפחות מחקרים ייעודיים משאלות המחברוּת והמגדר. תפקידה המקצועי של אנני כאחות, יחסי מטפל–מטופל, דתיותה והחומריות של הכתיבה — מכונת הכתיבה, הנייר, שריפת כתב היד והספר כאובייקט פיזי — מופיעים בקריאות שונות, אך לא נמצאה סביבם ספרות מחקרית בהיקף דומה.
אין אפוא קריאה מחקרית יחידה ומוסכמת של "מיזרי". עם זאת, חלק ניכר מן המחקר מתכנס סביב האופן שבו קינג הופך את היחסים בין כתיבה, קורא ומחבר עצמם למקור של אימה.
מעמדו ביצירתו של קינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]"מיזרי" תופס מקום חריג ביצירת קינג בשל השילוב בין מבנה מצומצם, היעדרו של יסוד על־טבעי ועיסוק ישיר במקצועו של המחבר עצמו.
פול שלדון הוא חלק משורה של סופרים שהפכו לדמויות מרכזיות ביצירת קינג. קינג חזר אל דמות הסופר כגיבור או כדמות מרכזית ב"החצי האפל", "שק של עצמות", "סיפורה של ליסי" ויצירות נוספות. חוקרים הצביעו על כך שבספרים אלה עצם פעולת היצירה יכולה להפוך למקור של סכנה: הסופר נרדף בידי קוראים, דמויות, זהויות חלופיות או יצירתו שלו.
מבחינת ייצוג נשים, אין לראות באנני את הדמות הנשית המרכזית הראשונה שכתב קינג לאחר קארי. עם זאת, חוקרים מאוחרים הציבו את "מיזרי" כחלק ממעבר שהוביל בשנות ה־90 ל"המשחקים של ג'ראלד", "דולורס קלייבורן" ו"רוז מאדר", שבהם נקודת המבט הנשית ומערכות של אלימות ושליטה נעשו מרכזיות אף יותר.[38]
המהדורה העברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]"מיזרי" ראה אור בעברית בהוצאת מודן בשנת 1993, בתרגומו של שלמה קוגן. המהדורה כוללת 352 עמודים.[39]
עיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מיזרי (סרט, 1990)
ב־1990 יצא העיבוד הקולנועי "מיזרי", בבימויו של רוב ריינר ועל פי תסריט מאת ויליאם גולדמן. ג'יימס קאן גילם את פול שלדון וקתי בייטס את אנני וילקס.
הסרט זכה להצלחה מסחרית וביקורתית, ובייטס זכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה כאנני.[8]
בשנת 2003 דירג מכון הסרטים האמריקאי את אנני וילקס במקום ה־17 ברשימת הנבלים הגדולים בתולדות הקולנוע האמריקאי.
עיבודים לבמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן עובד לבמה במספר גרסאות. המחזאי והתסריטאי ויליאם גולדמן, שכתב את התסריט לעיבוד הקולנועי, כתב גם עיבוד בימתי של הספר.[40]
העיבוד של גולדמן הגיע לברודוויי ב־2015, בכיכובם של ברוס ויליס בתפקיד פול ולורי מטקלף בתפקיד אנני.
ההפקה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2019 העלה התיאטרון הקאמרי את "מיזרי", בתרגומו ובבימויו של עירד רובינשטיין, בכיכובם של קרן מור כאנני ויובל סגל כפול. ההצגה נמשכה כ־90 דקות ללא הפסקה.[41]
בביקורת ב"וואלה! תרבות" שיבח דוד רוזנטל את הופעותיהם של מור וסגל ואת עיצוב הבמה והמוזיקה, ותיאר את ההפקה כעיבוד נאמן למקור המצליח לשמור על המתח של הסיפור.[42]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Lauri Berkenkamp, "Reading, Writing and Interpreting: Stephen King's Misery", בתוך Tony Magistrale (עורך), The Dark Descent: Essays Defining Stephen King's Horrorscape, Greenwood Press, 1992.
- Natalie Schroeder, "Stephen King's Misery: Freudian Sexual Symbolism and the Battle of the Sexes", The Journal of Popular Culture, כרך 30, גיליון 2, 1996, עמ' 137–148.
- Kathleen Margaret Lant, "The Rape of Constant Reader: Stephen King's Construction of the Female Reader and Violation of the Female Body in Misery", The Journal of Popular Culture, כרך 30, גיליון 4, 1997, עמ' 89–114.
- Douglas Keesey, "'Your Legs Must Be Singing Grand Opera': Masculinity, Masochism, and Stephen King's Misery", American Imago, כרך 59, גיליון 1, 2002, עמ' 53–71.
- Angela S. Allan, "Stephen King, Incorporated: Genre Fiction and the Problem of Authorship", American Literary History, כרך 33, גיליון 2, 2021, עמ' 271–297.
- Maysaa Husam Jaber, "Trauma, Horror and the Female Serial Killer in Stephen King's Carrie and Misery", Critique: Studies in Contemporary Fiction, כרך 62, גיליון 2, 2021, עמ' 166–179.
- Gregory Phipps, "Annie and Mammy: An Intersectional Reading of Stephen King's Misery", The Journal of Popular Culture, כרך 54, 2021, עמ' 257–275.
- Hollie Catherine McDonnell, "The Misery of Women: Liminality of Gender Roles in Stephen King's Misery", Aigne, גיליון 9, 2023.
- Tony Magistrale and Michael J. Blouin, King Noir: The Crime Fiction of Stephen King, University Press of Mississippi, 2025.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מיזרי", באתר הרשמי של סטיבן קינג
- שיחה עם סטיבן קינג, באתר הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ון פ' קנדי
- ביקורת על "מיזרי", באתר "פאבלישרס ויקלי"
- Carolyn Banks, "Summer Thrillers from Three Masters", באתר "וושינגטון פוסט"
- "מיזרי", באתר מודן הוצאה לאור
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Misery, האתר הרשמי של סטיבן קינג.
- ↑ Angela S. Allan, "Stephen King, Incorporated: Genre Fiction and the Problem of Authorship", American Literary History, כרך 33, גיליון 2, 2021, עמ' 271–297.
- 1 2 3 Stephen P. Brown, "Stephen King Shining Through", The Washington Post, 9 באפריל 1985.
- ↑ Andy Greene, "Stephen King: The Rolling Stone Interview", Rolling Stone, 31 באוקטובר 2014.
- ↑ Tony Magistrale and Michael J. Blouin, King Noir: The Crime Fiction of Stephen King, University Press of Mississippi, 2025, פרק 6, "Femme Noir".
- ↑ Kathleen Margaret Lant, "The Rape of Constant Reader: Stephen King's Construction of the Female Reader and Violation of the Female Body in Misery", The Journal of Popular Culture, כרך 30, גיליון 4, 1997, עמ' 89–114.
- 1 2 "1987 Bram Stoker Award Nominees & Winners", The Bram Stoker Awards.
- 1 2 "The 63rd Academy Awards", האקדמיה האמריקאית לקולנוע, 1991.
- 1 2 "A Conversation with Stephen King", הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ון פ' קנדי.
- ↑ Stephen King, On Writing: A Memoir of the Craft, Scribner, 2000, בחלק העוסק בכתיבת "Misery".
- ↑ Stephen King, On Writing: A Memoir of the Craft, Scribner, 2000.
- ↑ Stephen King, On Writing: A Memoir of the Craft, Scribner, 2000.
- ↑ David Streitfeld, "Stephen King's No. 1 Fans", The Washington Post, 7 במאי 1987.
- ↑ Andy Greene, "Stephen King: The Rolling Stone Interview", Rolling Stone, 31 באוקטובר 2014.
- ↑ Douglas Keesey, "'Your Legs Must Be Singing Grand Opera': Masculinity, Masochism, and Stephen King's Misery", American Imago, כרך 59, גיליון 1, 2002, עמ' 53–71.
- ↑ Lauri Berkenkamp, "Reading, Writing and Interpreting: Stephen King's Misery", בתוך Tony Magistrale (עורך), The Dark Descent: Essays Defining Stephen King's Horrorscape, Greenwood Press, 1992.
- ↑ Kathleen Margaret Lant, "The Rape of Constant Reader: Stephen King's Construction of the Female Reader and Violation of the Female Body in Misery", The Journal of Popular Culture, כרך 30, גיליון 4, 1997, עמ' 89–114.
- ↑ Angela S. Allan, "Stephen King, Incorporated: Genre Fiction and the Problem of Authorship", American Literary History, כרך 33, גיליון 2, 2021, עמ' 271–297.
- ↑ Andy Greene, "Stephen King: The Rolling Stone Interview", Rolling Stone, 31 באוקטובר 2014.
- ↑ Mary Pharr, "Partners in the Danse: Women in Stephen King's Fiction", בתוך Tony Magistrale (עורך), The Dark Descent: Essays Defining Stephen King's Horrorscape, Greenwood Press, 1992.
- ↑ Kimberly S. Beal, "Sometimes Being a Bitch is All a Woman Has: Stephen King, Gothic Stereotypes, and the Representation of Women", עבודת MA, Ohio University, 2012.
- ↑ Tony Magistrale and Michael J. Blouin, King Noir: The Crime Fiction of Stephen King, University Press of Mississippi, 2025.
- ↑ Natalie Schroeder, "Stephen King's Misery: Freudian Sexual Symbolism and the Battle of the Sexes", The Journal of Popular Culture, כרך 30, גיליון 2, 1996, עמ' 137–148.
- ↑ Maysaa Husam Jaber, "Trauma, Horror and the Female Serial Killer in Stephen King's Carrie and Misery", Critique: Studies in Contemporary Fiction, כרך 62, גיליון 2, 2021, עמ' 166–179.
- ↑ Hollie Catherine McDonnell, "The Misery of Women: Liminality of Gender Roles in Stephen King's Misery", Aigne, גיליון 9, 2023.
- ↑ Gregory Phipps, "Annie and Mammy: An Intersectional Reading of Stephen King's Misery", The Journal of Popular Culture, כרך 54, 2021, עמ' 257–275.
- 1 2 "Misery", Publishers Weekly, 1 ביוני 1987.
- ↑ "Misery", Kirkus Reviews, 15 במאי 1987.
- ↑ Carolyn Banks, "Summer Thrillers from Three Masters", The Washington Post, 14 ביוני 1987.
- ↑ Lauri Berkenkamp, "Reading, Writing and Interpreting: Stephen King's Misery", בתוך Tony Magistrale (עורך), The Dark Descent: Essays Defining Stephen King's Horrorscape, Greenwood Press, 1992.
- ↑ Natalie Schroeder, "Stephen King's Misery: Freudian Sexual Symbolism and the Battle of the Sexes", The Journal of Popular Culture, כרך 30, גיליון 2, 1996, עמ' 137–148.
- ↑ Kathleen Margaret Lant, "The Rape of Constant Reader: Stephen King's Construction of the Female Reader and Violation of the Female Body in Misery", The Journal of Popular Culture, כרך 30, גיליון 4, 1997, עמ' 89–114.
- ↑ Douglas Keesey, "'Your Legs Must Be Singing Grand Opera': Masculinity, Masochism, and Stephen King's Misery", American Imago, כרך 59, גיליון 1, 2002, עמ' 53–71.
- ↑ Angela S. Allan, "Stephen King, Incorporated: Genre Fiction and the Problem of Authorship", American Literary History, כרך 33, גיליון 2, 2021, עמ' 271–297.
- ↑ Maysaa Husam Jaber, "Trauma, Horror and the Female Serial Killer in Stephen King's Carrie and Misery", Critique: Studies in Contemporary Fiction, כרך 62, גיליון 2, 2021, עמ' 166–179.
- ↑ Gregory Phipps, "Annie and Mammy: An Intersectional Reading of Stephen King's Misery", The Journal of Popular Culture, כרך 54, 2021, עמ' 257–275.
- ↑ Hollie Catherine McDonnell, "The Misery of Women: Liminality of Gender Roles in Stephen King's Misery", Aigne, גיליון 9, 2023.
- ↑ Tony Magistrale and Michael J. Blouin, King Noir: The Crime Fiction of Stephen King, University Press of Mississippi, 2025.
- ↑ "מיזרי", אתר הוצאת מודן.
- ↑ "Misery", Dramatists Play Service.
- ↑ "מיזרי", אתר תיאטרון ירושלים.
- ↑ דוד רוזנטל, "מיזרי: קרן מור ויובל סגל מצוינים בעיבוד הבימתי לספרו של סטיבן קינג", וואלה! תרבות, 2 באפריל 2019.