ילגבה

**ילגבה**
**Jelgava**
סמל ילגבה סמל ילגבה	דגל ילגבה דגל ילגבה
מדינה	לטביה
ראש העיר	Andris Rāviņš
תאריך ייסוד	1573
שטח	70 קמ"ר
גובה	13 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	54,836 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	944 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות	56°39′N 23°43′E / 56.650°N 23.717°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.jelgava.lv/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת לטביה רגילה) ריגה דאוגבפילס יורמלה לייפאיה אלוקסנה ונטספילס יקבפילס רזקנה ולמיירה בלארוס רוסיה אסטוניה ליטא הים הבלטי ילגבה

ילגבה (בלטבית: Jelgava) היא העיר הרביעית בגודלה בלטביה, ומיקומה כ-44 קילומטרים דרומית-מערבית לריגה. עד 1919 שימשה כבירת מחוז קורלנד.

שם העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הפיכתה של לטביה למדינה עצמאית בשנת 1919, העיר נקראה בשמה הגרמני מיטאו (גרמנית: Mitau). בשפות הרוסית והפולנית היה שמה של העיר מיטבה (רוסית: Митава, פולנית: Mitawa).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1265 בנה המסדר הליבוני מבצר במקום. היישוב קיבל זכויות עיר בשנת 1573, הייתה בירה של דוכסות קורלנד וסמיגליה ועד מהרה הפכה למרכז מסחרי של הדוכסות. דוכס קורלנד ארנסט בירון הקים את ארמון הדוכס ועשה רבות לפיתוח התרבות בעיר: פתיחת הספרייה הציבורית הראשונה, הקמת האוניברסיטה "אקדמיה פטרינה" ב-1775 והעלאת הצגות תיאטרון בחצר ארמונו.

בעקבות חלוקת פולין השלישית בשנת 1795 סופחה הדוכסות לאימפריה הרוסית. לואי השמונה עשר, מלך צרפת, לפני הכתרתו כמלך, התגורר בארמון הדוכס בעת שהייתו בגלות בשנים 1801-1798 וכן 1804–1807. בתקופה זו הוא זכה לחסותו של הצאר. במהלך המלחמות הנפוליוניות, למרות שהעיר נכבשה בידי הצבא הפרוסי, היא לא ניזוקה.

בשנת 1914 התגוררו בעיר 45,000 תושבים. בשנת 1939 הוקמה בעיר האוניברסיטה החקלאית של לטביה. באותה שנה, בעקבות הנספח הסודי של הסכם ריבנטרופ–מולוטוב עזבו רוב הגרמנים הבלטים את העיר.

מעשי הטבח בילגבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מעשי הטבח בילגבה

בעקבות פלישת הנאצים לברית המועצות כבש הוורמאכט את העיר ב-29 ביוני 1941 והיא הפכה לחלק ממחוז אוסטלנד. לפני כניסת הנאצים לעיר התגוררו בה למעלה מאלפיים יהודים. תוך כשבועיים נערכו לפחות חמש אקציות בהן רצחו חיילי איינזצגרופה A בעזרת שוטרים מקומיים כמה מאות יהודים. הרציחות נעשו במגרש המטווחים או ביער, כ-25 קילומטרים מחוץ לעיר. בית הכנסת הגדול הועלה באש ונהרס. בתחילת ספטמבר נרצחו עוד כמה מאות יהודים. עד סתיו אותה שנה הסתיימו הרציחות. בתחילת שנת 1942 דיווח האחראי על מחנות הריכוז של לטביה, אוטו-היינריך דרקסלר (Otto-Heinrich Drechsler), שאזור ילגבה נקי מיהודים.

מ-28 ביולי עד 10 באוקטובר 1944 עבר קו החזית בין הוורמאכט לצבא האדום בתוך העיר. במהלך הקרבות נהרסו כ-90% מבנייני העיר, כולל המרכז ההיסטורי.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	אוכלוסייה
1642	כ-3,000
1757	9,948
1897	35,131
1914	45,700
1925	28,321
1935	34,099
1945	15,800
1959	36,270
1989	74,105
1997	70,962
2007	66,051
2010	65,106