מיטת סדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיטת סדום היא אחד מסמלי הרשע בפולקלור העברי והעולמי.

פרק י"ח בספר בראשית מספר על החלטתו של אלוהים להשמיד את העיר סדום על תושביה בגלל רשעותם הרבה. האגדה העברית[1] מתארת את אחד ממנהגיהם האכזריים: כשהגיע אורח לעיר, היו מלינים אותו על מיטה שנועדה לאורחים. אם המיטה הייתה קצרה על מידותיו של האורח היו מקצצים את רגליו, ואם מידות גופו היו קטנות מן המיטה, היו מותחים בכוח את איבריו עד שיתאימו אליה.

בתלמוד מובא סיפורו של אליעזר עבד אברהם שכאשר נאמר לו לישון על מיטה זו, התחמק באמרו שהוא אבל על אימו, ולכן הוא ישן על הרצפה.

המיתולוגיה היוונית מספרת על שודד אכזר במיוחד, פרוקרוסטוס שמו, שהיה נוהג לקשור את קורבנותיו אל מיטת ברזל, והיה אם קומת האיש הייתה ארוכה מן המיטה, היה השודד מקצר את רגליו, ואם הייתה מידת הקורבן קצרה מן המיטה, היה מותח את גופו עד שהתאים לה. תסאוס, שהרגו לבסוף, עשה לפרוקרוסטוס כפי שעשה הוא לקרבנותיו, ועינה אותו על מיטת הברזל שלו.

בהשאלה, משמש הביטוי "מיטת סדום" לתיאור מצב דחוק המגביל חופש פעולה או תנועה, או להמחשת מצב בו מנסים להתאים בכוח רעיון או אידאולוגיה, לתבנית או כותרת נתונה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]