מייגן ראפינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מייגן ראפינו
Megan Rapinoe
Megan Rapinoe (May 2019) (cropped).jpg
מידע אישי
לידה 5 ביולי 1985 (בת 34)
רדינג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.7 מטרים
עמדה קשר עריכת הנתון בוויקינתונים
מועדוני נוער
2002–2005
2005–2008
אלק גרוב פרייד
פורטלנד פיילוטס
מועדונים מקצועיים כשחקנית
2009–2010
2011
2011
2011
2012
2013–2014
2013 – הווה
שיקגו רד סטארז
פילדלפיה אינדפנדנס
מג'יק-ג'ק
סידני
סיאטל סאונדרס נשים
אולימפיק ליון
ריין אפ.סי.
נבחרת לאומית כשחקנית
2006 - הווה נבחרת ארצות הברית בכדורגל נשים
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
זהבלונדון 2012כדורגל נשים
גביע העולם בכדורגל נשים
זהבצרפת 2019כדורגל נשים
זהבקנדה 2015כדורגל נשים
כסףגרמניה 2011כדורגל נשים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מייגן ראפינואנגלית: Megan Rapinoe; נולדה ב-5 ביולי 1985) היא כדורגלנית אמריקאית מקצוענית, המשחקת בתפקיד קשרית/קיצונית וקפטנית ריין אפ.סי. (אנ') בליגת הנשים בארצות הברית (אנ'). כחברה בנבחרת הכדורגל של ארצות הברית, זכתה פעמיים בגביע העולם (קנדה 2015 וצרפת 2019), במדליית זהב אולימפית (לונדון 2012) ובמקום שני בגביע העולם (גרמניה 2011). מאז 2018, היא חולקת את תפקיד קפטן נבחרת ארצות הברית עם קרלי לויד ואלכס מורגן.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראפינו גדלה ברדינג, קליפורניה, עם הוריה, ג'ים ודניז, וחמישה אחים, ביניהן אחות תאומה לא-זהה, רייצ'ל. היא החלה לשחק כדורגל בגיל שלוש, בעקבות אחיה בריאן ששיחק קודם בקבוצה שבה אימנה אמם. ברוב שנות נעוריה שיחקה בקבוצות כדורגל שאביה אימן. בתיכון החלו ראפינו ואחותה לשחק באלק גרוב פרייד (אנ') אשר בדרום סקרמנטו ושיחקו בקבוצה בין השנים 2002‏-2005.[2]

ראפינו ואחותה התאומה זכו ללמוד באוניברסיטת פורטלנד שבפורטלנד, אורגון במלגה מלאה לספורטאים ושיחקו בקבוצה Portland Pilots. ראפינו שיחקה בגביע העולם בכדורגל נשים עד גיל 20 של פיפ"א ב-2004 בו סיימה ארצות הברית במקום השלישי ולכן בשנה זו לא שיחקה בקבוצה של האוניברסיטה. הקריירה של ראפינו בקבוצה Portland Pilots כוללת 30 שערים ו-28 בישולים והיא מדורגת במקום העשירי בהיסטוריה של אוניברסיטת פורטלנד, אף על פי ששיחקה רק 60 משחקים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודש לפני תחילת אולימפיאדת לונדון בראיון למגזין אאוט יצאה מהארון כלסבית. בראיון ליו.אס.איי טודיי אמרה שהיה לה חשוב לצאת מהארון לפני האולימפיאדה, על מנת לחזק ספורטאים אחרים שנמצאים בארון ולעודד אותם ללכת בעקבותיה.[3] ראפינו דוברת ופעילה בארגוני ספורט להט"בים ביניהם GLSEN (אנ'), ומ-2013 כשגרירה של Athlete Ally (אנ'), ארגון ללא מטרות רווח המתמקד בהפסקת הומופוביה וטרנספוביה בספורט. היא גם האישה הלסבית הראשונה שכיכבה בגיליון בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד ועל הופעה זו אמרה שהיא מקווה כי הופעת הבכורה שלה במגזין תפתח דלתות לייצוג להט"בי נוסף, ותסייע למגר דעות קדומות על ספורטאיות לסביות.[4] ב-2018 הופיעה יחד עם בת זוגה סו בירד, שחקנית ליגת הנשים של ה-NBA ב"גיליון הגוף" של מגזין ESPN. השתיים היו הזוג הלהט"בי הראשון שכיכבו במגזין.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראפינו ידועה כפעילה חברתית בנושאים שונים אשר תמכה במחאת ההמנון האמריקאי של שחקני הפוטבול האפרו-אמריקנים שכרעו ברך בזמן ההמנון ואף עשתה זאת בעצמה זמן קצר לאחר שקולין קאפרניק החל במחאה ובכך הייתה הספורטאית הלבנה הראשונה שכרעה ברך בעת ההמנון לאות מחאה. מאז שהתאחדות הכדורגל האמריקאית דרשה ממנה לעמוד, היא הפסיקה עם כריעת הברך, אך נמנעה מלהניח יד על ליבה כנהוג ולא שרה את ההמנון.[5] ב-2016 עמדה יחד עם 4 שחקניות כדורגל אמריקאיות בראש תביעה משותפת לוועדה לשוויון הזדמנויות בעבודה נגד התאחדות הכדורגל האמריקאית על אפליית שכר על בסיס מגדרי. השחקניות טענו שכבר שנים רבות הן מופלות לרעה לעומת נבחרת הגברים המקבילה, וזאת אף על פי שהן אלופות העולם המכהנות.[6] ב-2019 כאשר העפילה עם הנבחרת הלאומית לרבע הגמר בגביע העולם בכדורגל נשים 2019, עוררה סערה כאשר אמרה בתקשורת: "אני לא הולכת לפא*ינג הבית הלבן", כתשובה לשאלה אם תתרגש לפגוש את הנשיא.[7] בתגובה לסערה שהתחוללה, אמרה ראפינו שהיא לא חוזרת בה מדבריה, אולי רק מהשימוש בשפה בוטה, ושהיא לא ממליצה לספורטאים לאפשר שיעשו להם ולענף הספורט שלהם קואופטציה על ידי ממשל שפועל נגד להט"ב, נשים, מהגרים ואזרחים פגיעים.[8]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019, ראפינו זכתה בפרס "מגף הזהב" (אנ') של פיפ"א, פרס הניתן למבקיעת השערים הרבים ביותר בגביע העולם והיתה האמריקאית השניה שזכתה בפרס הזה אחרי מישל אקרס שזכתה בפרס ב-1999, ובפרס "כדור הזהב" (אנ') של פיפ"א הניתן לשחקנית הטובה ביותר בגמר גביע העולם בבחירה של ועדת שופטים.[9] באותה שנה נבחרה לשחקנית הנשים הטובה ביותר של פיפ"א בעולם לשנת 2019. [10]

המגזין גלמור (אנ') העניק לראפינו את אות אשת השנה של 2019. [11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייגן ראפינו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ USWNT notebook: Scheduling, captains and other updates from World Cup qualifying camp – Equalizer Soccer, באתר The Equalizer, ‏ 3 באוקטובר 2018 (באנגלית)
  2. ^ Pinoe's Biggest Fan, באתרUS Soccer ,‏14 ביוני 2015 (באנגלית)
  3. ^ דני זאק, ‏לקראת האולימפיאדה: הכדורגלנית יוצאת מהארון, באתר ‏mako‏‏, ‏5 ביולי 2012‏
  4. ^ האישה הלסבית הראשונה שמככבת בגיליון בגדי הים של "ספורטס אילוסטרייטד", באתר ‏mako‏‏, ‏13 במאי 2019‏
  5. ^ אורן יוסיפוביץ‏, צורחת גם כשהיא שותקת: מייגן ראפינו מעוררת סערה במונדיאל הנשים, באתר וואלה! NEWS‏, 27 ביוני 2019
  6. ^ שחקניות נבחרת ארצות הברית תבעו את ההתאחדות האמריקאית נגד אפליית שכר, באתר ynet, 31 במרץ 2016
  7. ^ מייגן רפינו: "אני לא הולכת לבית הלבן המזו***", באתר ynet, 26 ביוני 2019
  8. ^ Megan Rapinoe refuses to back down over Donald Trump and White House, באתר הגרדיאן, 27 ביוני 2019 (באנגלית)
  9. ^ Rapinoe wins Golden Ball and Golden Boot at women's World Cup באתר france24, ‏7 ביולי 2019
  10. ^ Megan Rapinoe Wins FIFA Women's Player of the Year, Calls for Players Around the World to Fight Inequality, מגזין טיים, 24 בספטמבר 2019
  11. ^ Megan Rapinoe's Acceptance Speech - Women of the Year 2019 , באתר המגזין "גלמור", 13 בנובמבר 2019


נבחרת ארצות הברית - גביע העולם בכדורגל נשים 2011 (מקום שני)

1 סולו • 2 מיטס • 3 ראמפון • 4 סאורברון • 5 א'והרה • 6 לפיילבט • 7 בוקס • 8 רודריגז • 9 או'ריילי • 10 לויד • 11 קרייגר • 12 צ'ייני • 13 מורגן • 14 קוקס • 15 ראפינו • 16 לינדזי • 17 הית' • 18 ברנהארט • 19 בוהלר • 20 וומבאק • 21 לויידן • מאמן: סונדהאגה

ארצות הבריתארצות הברית
נבחרת ארצות הברית - גביע העולם בכדורגל נשים 2015 (מקום ראשון)

1 סולו • 2 לרו • 3 ראמפון • 4 סאורברון • 5 א'והרה • 6 אנג'ן • 7 בוקס • 8 רודריגז • 9 או'ריילי • 10 לויד • 11 קרייגר • 12 הולידיי • 13 מורגן • 14 בריאן • 15 ראפינו • 16 צ'אלופני • 17 הית' • 18 האריס • 19 ג'ונסטון • 20 וומבאק • 21 נאהר • 22 קלינגנברג • 23 פרס • מאמן: אליס

ארצות הבריתארצות הברית
נבחרת ארצות הברית - גביע העולם בכדורגל נשים 2019 (מקום ראשון)

1 נאהר • 2 פו • 3 מואיס • 4 סאורברון • 5 א'והרה • 6 בריאן • 7 דאהלקמפר • 8 ארץ • 9 הוראן • 10 לויד • 11 קרייגר • 12 דייווידסון • 13 מורגן (ק) • 14 סונט • 15 ראפינו (ק) • 16 לאבל • 17 הית' • 18 האריס • 19 דאן • 20 לונג • 21 פרנץ' • 22 מקדונלד • 23 פרס • מאמן: אליס

ארצות הבריתארצות הברית
Football féminin icon-fr.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כדורגלניות ובנושא ארצות הברית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.