ראפינו גדלה ברדינג, קליפורניה(אנ'), עם הוריה, ג'ים ודניז, וחמישה אחים, ביניהן אחות תאומה, רייצ'ל. היא החלה לשחק כדורגל בגיל שלוש, בעקבות אחיה בריאן ששיחק קודם בקבוצה שבה אימנה אמם. ברוב שנות נעוריה שיחקה בקבוצות כדורגל שאביה אימן. בתיכון החלו ראפינו ואחותה לשחק באלק גרוב פרייד (אנ') אשר בדרום סקרמנטו ושיחקו בקבוצה בין השנים 2002-2005.[5]
ראפינו ואחותה התאומה זכו ללמוד באוניברסיטת פורטלנד שבפורטלנד, אורגון במלגה מלאה לספורטאים ושיחקו בקבוצה Portland Pilots. ראפינו שיחקה בגביע העולם בכדורגל נשים עד גיל 20 של פיפ"א ב-2004 בו סיימה ארצות הברית במקום השלישי ולכן בשנה זו לא שיחקה בקבוצה של האוניברסיטה. הקריירה של ראפינו בקבוצה Portland Pilots כוללת 30 שערים ו-28 בישולים והיא מדורגת במקום העשירי בהיסטוריה של אוניברסיטת פורטלנד, אף על פי ששיחקה רק 60 משחקים.
חודש לפני תחילת אולימפיאדת לונדון בריאיון למגזין אאוטיצאה מהארון כלסבית. בריאיון ליו.אס.איי טודיי אמרה שהיה לה חשוב לצאת מהארון לפני האולימפיאדה, על מנת לחזק ספורטאים אחרים שנמצאים בארון ולעודד אותם ללכת בעקבותיה.[6] ראפינו דוברת ופעילה בארגוני ספורט להט"בים ביניהם GLSEN, ומ-2013 כשגרירה של Athlete Ally (אנ'), ארגון ללא מטרות רווח המתמקד בהפסקת הומופוביה וטרנספוביה בספורט. היא גם האישה הלסבית הראשונה שכיכבה בגיליון בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד ועל הופעה זו אמרה שהיא מקווה כי הופעת הבכורה שלה במגזין תפתח דלתות לייצוג להט"בי נוסף, ותסייע למגר דעות קדומות על ספורטאיות לסביות.[7] ראפינו התחילה לצאת עם שחקנית הכדורסל סו בירד בשנת 2016. ב-2018 הופיעה יחד עם בת זוגה סו בירד, שחקנית ליגת הנשים של ה-NBA ב"גיליון הגוף" של מגזין ESPN. השתיים היו הזוג הלהט"בי הראשון שכיכבו במגזין.
ראפינו ידועה כפעילה חברתית בנושאים שונים אשר תמכה במחאת ההמנון האמריקאי של שחקני הפוטבול האפרו-אמריקנים שכרעו ברך בזמן ההמנון ואף עשתה זאת בעצמה זמן קצר לאחר שקולין קאפרניק החל במחאה ובכך הייתה הספורטאית הלבנה הראשונה שכרעה ברך בעת ההמנון לאות מחאה. מאז שהתאחדות הכדורגל האמריקאית דרשה ממנה לעמוד, היא הפסיקה עם כריעת הברך, אך נמנעה מלהניח יד על ליבה כנהוג ולא שרה את ההמנון.[8] ב-2016 עמדה יחד עם 4 שחקניות כדורגל אמריקאיות בראש תביעה משותפת לוועדה לשוויון הזדמנויות בעבודה נגד התאחדות הכדורגל האמריקאית על אפליית שכר על בסיס מגדרי. השחקניות טענו שכבר שנים רבות הן מופלות לרעה לעומת נבחרת הגברים המקבילה, וזאת אף על פי שהן אלופות העולם המכהנות.[9] ב-2019 כאשר העפילה עם הנבחרת הלאומית לרבע הגמר בגביע העולם בכדורגל נשים 2019, עוררה סערה כאשר אמרה בתקשורת: "אני לא הולכת לפא*ינג הבית הלבן", כתשובה לשאלה אם תתרגש לפגוש את הנשיא.[10] בתגובה לסערה שהתחוללה, אמרה ראפינו שהיא לא חוזרת בה מדבריה, אולי רק מהשימוש בשפה בוטה, ושהיא לא ממליצה לספורטאים לאפשר שיעשו להם ולענף הספורט שלהם קואופטציה על ידי ממשל שפועל נגד להט"ב, נשים, מהגרים ואזרחים פגיעים.[11]
2019, פרס "נעל הזהב" (אנ') של פיפ"א, פרס הניתן למבקיעת השערים הרבים ביותר בגביע העולם והייתה האמריקאית השנייה שזכתה בפרס הזה אחרי מישל אקרס שזכתה בפרס ב-1999, ובפרס "כדור הזהב" (אנ') של פיפ"א הניתן לשחקנית הטובה ביותר בגמר גביע העולם בבחירה של ועדת שופטים.[12] באותה שנה נבחרה לשחקנית הנשים הטובה ביותר של פיפ"א בעולם לשנת 2019.[13]
המגזין גלמור (אנ') העניק לראפינו את אות אשת השנה של 2019.[14]
לקראת סוף השנה זכתה גם בכדור הזהב לנשים שנחשב לתואר היוקרתי ביותר לכדורגלנים.[15]
_(cropped).jpg)
אתר האינטרנט הרשמי של מייגן ראפינו (באנגלית)
מייגן ראפינו, ברשת החברתית פייסבוק
מייגן ראפינו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מייגן ראפינו, ברשת החברתית אינסטגרם
מייגן ראפינו, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
