מיידאן-אה אמאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיידאן-אה שאה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Naghshe Jahan Square Isfahan modified.jpg
מבט משער הבזאר לעבר מסגד האמאם
מדינה Flag of Iran.svg איראן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 5, 6
הכיכר ב-1703

מיידאן-אה אמאם (פרסית ميدان امام‎ - "כיכר האימאם") היא כיכר עירונית במרכז העיר אספהאן באיראן. הכיכר מוקפת מבנים היסטוריים מהמאה ה-17 מתקופת האימפריה הספווית, ונודעת לה חשיבות היסטורית ואדריכלית רבה, אשר הביאה להכרזתה כאתר מורשת עולמית ב-1979.

עם הופעת השושלת הספווית ב-1501 החלה תקופת פריחה באספהן, ולפי גרסה אחת כבר ב-1590 החלה הקמתו של "מסגד השאה" בצדו הדרומי של השטח שהפך לאחר מכן לכיכר. בשנת 1598 קבע השאה עבאס הגדול את בירתו בעיר, והחל בהקמת הכיכר לפי תוכנית מונומנטלית כראוי למרכזה של בירתו החדשה. הכיכר נקראה "נאקש-אה ג'האן" (میدان نقش جهان - "תמונתו של העולם"), ומיד עם סיום הקמתה ב-1601 החלה הקמת יתר המבנים סביב לה. עבודות הבנייה הושלמו במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-17. מאוחר יותר זכתה הכיכר לשם "מיידאן-אה שאה" (میدان شاه - "כיכר השאה") ובשם זה הוכרזה כאתר מורשת עולמית; ולבסוף, לאחר המהפכה האיראנית, קיבלה את שמה הנוכחי, לכבוד רוחאללה ח'ומייני.

הכיכר בנויה כשטח פתוח גדול בצורת מלבן שאורכו 560 מטר ורוחבו 160 מטר. שטחה של הכיכר הוא כמעט 90,000 מ"ר והיא אחת הכיכרות הגדולות בעולם. במרכזה גן גדול ובריכת נוי, ועיצוב הנוף נחשב מופת לסגנון הגנים האסלאמים.

המבנים סביב הכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרום לכיכר ניצב "מסגד האמאם" (בעבר "מסגד השאה") ומולו, בצדה הצפוני, ניצב הבזאר. בצדה המזרחי של הכיכר ניצב שער עאלי קאפו ומולו מסגד השייח' לוטף אללה. המבנים סביב הכיכר חוברו זה לזה, ולאורך חזיתותיהם שולבו ארקדות בנות שתי קומות. אורכן הכולל של הארקדות הוא כ-1,200 מטר והן משמשות כמבואה לחנויות, בתי העסק ולבתי המלאכה שמאחוריהן. רק בחלקה הצפוני של הכיכר, הסמוך לבזאר, נקבעו שני פתחים בצדה המזרחי והמערבי, המפרים את רצף הבניינים סביבה, ובחלק זה מתאפשרת תנועת כלי רכב.

מסגד השייח' לוטף אללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגד השייח' לוטף אללה (مسجد شيخ لطف الّله) שוכן בצדה המזרחי של הכיכר, והוא נבנה בין השנים 1603-1616. אדריכל המבנה, מוחמדרזה אספהאני, הקים מבואה המקשרת בין הכניסה המוליכה אליו מהכיכר לבין חלל המסגד, כדי לשמור על כיוון התפילה למכה. המבנה נושא כיפה בקוטר של 12 מטר הנתמכת על ידי קירות בעובי של 170 ס"מ. צבעה של הכיפה מבחוץ נע בין גוונים של אפור וורוד בהתאם לאור השמש ולאיכותו, והיא ניצבת מעל לשער הכניסה הצבוע בגווני טורקיז. במרכז צדה הפנימי של הכיפה נראית דמות טווס, והאריחים הצבעוניים שסביב לה נראים כזנבו.

האולם המרכזי של המסגד רבוע ואורך כל אחת מצלעותיו 19 מטר. המסגד יוצא דופן בכך שאין לו מינרט או חצר פנימית בה ממוקם בדרך כלל סביל לודוא, ותוכניתו הכללית מתאימה יותר לזו של מאוזוליאום מאשר למסגד, אך מקובל שאיש אינו קבור במקום. מנהרה תת-קרקעית מחברת בין המסגד לארמון עאלי קאפו הנמצא מצדה השני של הכיכר, וזו נועדה לשימושם של בני משפחת המלוכה. המסגר קרוי על שם אביו של השאה עבאס הראשון, אשר הקדישו לו לאחר מותו של הראשון ב-1622.

מסגד השאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הכניסה למסגד השאה
תקריב של נטיפי המוקרנס בשער מסגד השאה

מסגד השאה, שנקרא מאז המהפכה האסלאמית "מסגד האמאם" (مسجد امام‎), בצדה הדרומי של הכיכר, נחשב ליצירת מופת של האדריכלות האיסלמית הפרסית מהמאה ה-17. קיימים מקורות סותרים באשר למועד תחילת הקמתו של המסגד. לפי אחד מאלה החלה הבנייה כבר ב-1590 ולפי האחרים הניח השאה עבאס הראשון את אבן הפינה למבנה בשנת 1611 או 1612. הקמתו של המסגד הסתיימה בין שנת 1630 ל-1638.

בחזיתו של המסגד קבוע שער הכניסה שגובהו 27 מטר ומשני צדדיו שני צריחים זהים בגובה של 48 מטר. עם זאת המסגד עצמו מעבר לשער בנוי בזווית של 45 מעלות לחזית ולכיכר, כך שיפנה לעבר מכה בכיוון דרום-מערב. המבנה עשוי מ-18 מיליון לבנים ומצופה ב-472,500 אריחי קרמיקה המשלבים שבעה צבעים. שער הכניסה בנוי כגומחה בצורת חצי עיגול שמתקרתה תולים נטיפי מוקרנס, ומעליו פסיפס שבו נראים שני טווסים. דלת העץ מצופה בכסף ובזהב ומובילה לשני מעברים שאורכם שונה בשל הזווית בה בנוי המסגד ביחס לכיכר ולשער. מעל המסגד כיפה דו-שכבתית שגובהה 52 מטר, והמרחק בין שתי שכבותיה הוא 12 מטר. במסגד אולם מרכזי שמאחוריו חצר, משני צדדיה שני אולמות נוספים, ובצדו הדרום-מזרחי והדרום-מערבי של המבנה שוכנות שתי מדרסות.

שער עאלי קאפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער עאלי קאפו (عالی‌قاپو‎ - "השער הרם") שוכן בצדה המערבי של הכיכר, ומוליך אל רובע המגורים המלכותי שמאחוריו. בשער, שגובהו 48 מטר, שש קומות שבאחת מהן מרפסת גדולה הנתמכת ב-18 עמודי עץ ארז. ממרפסת זו היה השאה צופה אל הכיכר ואל האירועים שהתקיימו בה, ובהם גם משחקי פולו ומירוצי סוסים. השער הוקם על בסיס מבנה קודם מהמאה ה-15, ושמו נבחר כמשקל נגד לשמו של השער הנשגב (Bâb-ı âli) בארמון טופקאפי באיסטנבול. השער עוטר בדימויים מעולם החי והצומח, אך חלק גדול מהם פורק בידי שודדים ונלקח מהמקום. מאוחר יותר חודש השער, שוב הוזנח, ולבסוף קובעו בה כתובות מעוטרות.

שער עלי קאפו

הבזאר הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הכניסה לבאזאר

הכניסה אל הבאזאר הגדול, או "הקיסרי", נמצאת בצדה הצפוני של הכיכר. היא נבנתה בין השנים 1602-1619 והיא מרשימה פחות מהכניסות של יתר המבנים סביב לה. הבאזאר, שבו שוק מקורה גדול, הוקם על ידי עבאס הראשון כאשר הבזאר הקודם של העיר היה קטן מלשרת את מטרותיו ומרוחק ממרכזה החדש של העיר. הבאזאר הוא אחד העתיקים והגדולים במזרח התיכון ואורכן הכולל של סמטאותיו מגיע ל-2 ק"מ. מאז הוקם במאה ה-17 לפי תוכנית אדריכלית, התפשט הבאזאר וכיום הוא חורג מגבולותיו המקוריים. שער הבאזאר מעוטר בסימנים אסטרולוגיים ובשתי דמויות של קנטאורים היורים חץ מקשת, והוא נסגר מדי יום עם רדת הלילה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Naghsh-e Jahan Square Isfahan.JPG
Magnify-clip.png
Flag of Iran
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באיראן

בםכתובת ביסותוןמיידאן-אה שאה באספהאןפסארגאדהפרספוליססולטאנייהתחת-א סוליימאןצ'וגהא זנביל • האתרים הנזיריים הארמניים באיראן: מנזר תדאוס הקדוש, מנזר סטפנוס הקדוש ודזורדזורהמערכות ההידראוליות ההיסטוריות של שושטארשייח' סאפי א-דין חנגה ומתחם המקדשים בארדבילמתחם הבאזאר ההיסטורי בתבריזהגן הפרסימסג'ד-י ג'אמע באספהאןמגדל גונבאד-א קבוסארמון גולסתאן