מיילדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיילדוּת (או יילוּד) היא תחום התמחות ברפואה המתמקד בטיפול באישה בעת ההיריון, הלידה ומשכב הלידה. התחום כולל מעקב אחר האישה ההרה, פתולוגיה בהיריון, סיבוכים בהיריון, הערכת מצב העובר, ניהול הלידה, מצבי חירום בלידה ועוד.

תחומי העיסוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקות סקר בהיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטונים דימות תלת-ממדי של עמוד השדרה של העובר, בסריקה בשבוע ה-19 להיריון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בדיקות סקר בהיריון

בדיקות סקר בהיריון נועדו להעריך הריונות בסיכון כלומר הריונות שבהם העובר, האם או התינוק שייוולד הם בסיכון לתחלואה או לתמותה. קיימות מספר דרכים ובדיקות, טרם ההיריון, במהלך ההיריון ובמהלך הלידה עצמה, שמטרתן להצביע על סיכונים אפשריים בהיריון.

הערכה פרה-נטלית כוללת בחינה של כל ההיסטוריה הרפואית הקודמת של האם, משום שישנן מחלות כרוניות רבות אשר מסבכות את ההיריון. מחלות אלו כוללות יתר לחץ דם, מחלות כליה, מחלות לב וריאה, אנמיה חרמשית, סרטן, מחלות של בלוטת התריס, אפילפסיה, מחלות כבד ומערכת העיכול ועוד. בפרט נבחנות לידות קודמות וההפלות של האישה, אם ישנן. נבדקת גם היסטוריה משפחתית מפורטת ולברר האם קיימים במשפחה מקרים של מחלות המועברות באופן תורשתי, כגון טאי זקס, ציסטיק פיברוזיס ועוד. בדיקות גנטיות מקיפות יבוצעו כאשר בין שני בני הזוג קיימת קרבה משפחתית.

במהלך ההריון או קודם לו ניתן לערוך בדיקות סקר גנטיות, לאיתור נשאות סמויה לפגמים גנטיים. בדיקות במהלך ההיריון וטרום הלידה כוללות תבחין משולש, מבחנים להערכת לידה מוקדמת, בדיקת מוניטור עוברי, בדיקות להערכת בשלות עוברית, סקר לסוכרת הריונית ועוד רבות.

הערכת העובר מתבצעת באמצעות בדיקת אולטרה סאונד להיריון, בדיקת שקיפות עורפית, דיקור מי שפיר, בדיקת סיסי שליה, הערכת תנועות העובר, פרופיל ביופיזיקלי ותבחינים נוספים.

הוצאת יילוד מרחם אמו בניתוח קיסרי

לידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לידה

הלידה היא באופן כללי תהליך טבעי ובטוח; למרות זאת, לעיתים מתרחשים סיבוכים במהלך הלידה:

  • כשיש התחלת לידה ורוצים לזרז אותה, ניתן להיעזר במכשיר ריק (ואקום), כלומר מכשיר המובא אל ראשו של התינוק, יוצר ריק (בעזרת משאבה) ושואב את התינוק אל מחוץ לתעלת הלידה.
  • במקרה שאין אפשרות להוציא את התינוק בדרך הרגילה, מבצעים לעיתים ניתוח קיסרי להוצאת התינוק.
  • סיבוכים כלליים כתוצאה מתרופות (משככי כאבים, למשל), הרדמה ותהליכים רפואיים נוספים המבוצעים לעיתים בעת הלידה.
  • לידת עכוז
  • מצוקה עוברית, מצב שבו לפי הנתונים שיש לרופא, העובר אינו מקבל מספיק חמצן ברחם.

לאחר הלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולדת ותינוקהּ, במדינת אודישה שבהודו

משכב הלידה הוא תקופה של שישה שבועות שתחילתה עם סיום הלידה. בתקופה זו חוזר גוף היולדת, מבחינת רמת ההורמונים וגודל הרחם, למצבו לפני ההיריון. התינוק מסתגל בתקופה זו לחיים מחוץ לרחם, שבהם עליו לנשום ולאכול בכוחות עצמו, ולא דרך חבל הטבור. ארגון הבריאות העולמי מתאר תקופה זו כקריטית לבריאות היולדת והתינוק, שאינה זוכה לתשומת לב נאותה.[1]

בימים הראשונים (2–4 ימים) שלאחר הלידה ממשיכים היולדת והתינוק לשהות בבית היולדות, ונמצאים תחת מעקב רפואי. יש סיבוכים הנגרמים ליולדת כתוצאה מהלידה שהשפעתם ארוכת טווח, בהם צניחת אברי האגן (חולשת שרירי רצפת האגן) או דמם שלאחר לידה. תוצאה קיצונית של לידה היא מות היולדת כתוצאה מהלידה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיילדות במקרא
שתי מיילדות מסייעות ליולדת, איור מתחילת המאה ה-16

באימפריה הרומית היה ידע לא מבוטל במיילדות. סורנוס מאפסוס, בן המאה השנייה כתב ספר על מיילדוּת ששימש עד המאה ה-16. ידע זה נמוג בימי הביניים. ספר ראשון באנגלית על מיילדות, "The Birth of Mankynde", יצא לאור בשנת 1544.[2]

לפני המאה ה-18 היה הטיפול באישה ההרה וביולדת נחלתן הבלעדית של נשים. האישה ההרה הזמינה ידידות קרובות ובנות משפחה על מנת שילוו אותה. מיילדוֹת טיפלו בכל שלבי הלידה. נוכחות של רופאים הייתה נדירה ביותר, והתרחשה רק כאשר אירע סיבוך חמור. השתתפות גבר בלידה נחשבה כפוגעת בצניעות האישה. רופא גרמני, שבשנת 1522 התחפש לאישה כדי להיות נוכח בלידה, הועלה על המוקד.[2]

במאה ה-18 חלו התפתחויות בתחום המיילדות, ובפרט הבנת הפיזיולוגיה של ההיריון והלידה. בסוף המאה ה-18 השיגו רופאים הבנה במבנה הרחם ובשינויים שהוא עובר במהלך הלידה. כל אלה הביאו לכניסתם של גברים לתחום שקודם לכן היו בו רק נשים. נוסדו בתי יולדות שחיזקו את אחיזתם של רופאים בתחום זה, שקודם לכן התאפיין בלידת בית בסיוע מיילדת.

במאה ה-19 נבלמה התפתחותו של תחום המיילדוּת, בעיקר עקב התנגדות של הממסד הרפואי, וקיפאון זה נמשך עד לשנות ה-80 של המאה ה-18. היה קשה ביותר לרכוש השכלה במיילדות ולזכות בהכרה כרופא. בשלהי המאה ה-19 החלה להתפתח התפיסה המודרנית של מיילדות, ונוכחות של רופא בלידה הפכה למקובלת. ברבות ממדינות אירופה הונהג רישוי של העיסוק במיילדות. התפתחות ההרדמה סללה את הדרך לשימוש בניתוח קיסרי.

עד לשנות ה-80 של המאה ה-18 שיעורי תמותת יולדות בבתי היולדות היו גבוהים ביותר. הרופא איגנץ זמלווייס שם לב שבלידת בית שיעורי התמותה מזיהום לידה היו נמוכים במידה ניכרת מאלה שבבתי היולדות. הוא גילה ב-1848 שנטילת ידיים בחומר מחטא בבתי יולדות מקטינה מאוד את הידבקות היולדות באלח דם. שיטתו התקבלה בהונגריה, אך נתקלה בשמרנות במדינות אחרות, ורק כעבור שנים אחדות ניתן לה ביסוס תאורטי, בתאוריית מחלות מחיידקים של לואי פסטר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם גולן (עורך), מיילדות, גינקולוגיה ופוריות - עקרונות ויישום, דיונון, 2009. ספר זמין ברשת גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיילדות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]