מיילדות במצרים העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיילדות במצרים העתיקה היו נשים מבוגרות ומנוסות, שהגישו סיוע פיזי ונפשי ליולדות במהלך כל שלבי הלידה וטיפול ראשוני לרך הנולד, תוך שימוש בשיטות רפואיות ובאמצעים מאגיים; הן זכו לכבוד והערכה בקרב המשפחה והחברה המצרית, ולתמורה חומרית עבור מלאכתן.

תפקידי המיילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותן של המיילדות במצרים העתיקה באה לידי ביטוי בשלושה שלבים בתהליך הלידה.

הכנות לקראת הלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד התפקידים החשובים בהכנת היולדת ללידה, היה עזרה בהתרת שיער ראשה[1], וקשרים נוספים אשר לגופה בבגדים או בחגורה וזאת על מנת להגן עליה מפני שדים ומזיקים[2]. המצרים האמינו שבתוך רשתות, קשרים, קפלי בגדים וחפצים אשר עשויים מחבלים מסתתרים שדים. לפיכך, תפקידן של המיילדות היה לשחרר את היולדת מכל דבר שיש בו קשרים. התרת הקשרים, מטרתה למנוע התרחשות משברית לפני הלידה ובמהלכה.

תפקיד נוסף של המיילדת לפני הלידה היה אמירת לחשים כדי להקל על היולדת. השימוש בלחשים הוגדר במצרים הקדומה ככוח מגן והיה מקובל בעת מצוקה כגון מחלה, לידה, מסע מסוכן וכו'[3]

בטקסטים רבים נמצאו לחשים שנאמרו על ידי המיילדת כדי להקל על היולדת למשל לחש לזירוז הלידה, עליו חזרה המיילדת ארבע פעמים "בואי וצאי שליה, בואי במהירות"[4]. כן נמצא לחש מאגי בפפירוס ברלין שמטרתו לעורר את מסח'נת אלת הילודה המצרית לסייע ליולדת ולהבטיח את שלום היילוד[5].על פי הנוהג המקובל חזרה המיילדת מספר פעמים על לחש זה בעומדה מעל אבני הלידה. לחשים רבים קשורים בשמה של חתחור- אלה שייחסו לה תחומים רבים וביניהם פריון, אימהות, שמחת חיים ולידה. רבים מן הלחשים נאמרו על ידי המיילדות מעל דמותו של האל בס שהיה מזוהה כאל המגן על נשים בשעת לידתן ועל הילודים מיד לאחר הלידה.

הלחשים היו כתובים בדרך כלל על סכינים קטנים דמויי סהר או חרמש שהיו מונחים כנראה על מיטת היולדת ועליהם היו מצוירות דמויות של אלים מגינים[6]. הלחשים כללו את שם היולדת או את שם הנולד (בהתאם למטרת הלחש) למשל "באנו להרחיב את ההגנה על התינוק" או "חתוך את ראש האויב כשהוא נכנס לחדר הילדים אשר הגברת...ילדה..." וכאשר המיילדת חזרה על הלחש כדי להרחיק את השדים, היא ציינה את שם היולדת או הרך הנולד[7].על פי התפיסה המאגית המצרית, ככל שפרטי היולדת והוולד היו יותר מדויקים, כן היו תוצאות הלחישה יותר יעילות.

המיילדות השתמשו גם בתערובות צמחים שהכינו ליולדת כדי לזרז את הלידה למשל עלי ערער שעל פי המצרים היו בעלי סגולה להרחקת שדים ומזיקים יחד עם קורנית.

מהלך הלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף ריבוי המקורות המצריים העוסקים בהריון ולידה, קשה לקבוע כיצד התרחשה הלידה במצרים, אך בכל זאת ניתן לשער את מהלכה על פי הכתיב המצרי העתיק ומקורות כתובים ואומנותיים. בהירוגליפים המציינים את שם העצם לידה ואת שם הפועל ללדת, נראית אישה כורעת וראש וזרועות של תינוק מבצבצים תחתיה[8].לפיכך סוברים החוקרים שהלידה התבצעה בכריעה על הרצפה, כאשר מתחת לכל אחת מכפות רגליה של היולדת מונחת אבן לידה[9]. דעה זו מסתמכת אף על הופעת שמה של מסח'נת אלת הילודה, על מצבה המוקדשת לאלה מרתסגר ועליה כתובת "...ישבתי על אבני לידה כמו אישה בשעת לידה..."[10] ומכאן הפכו במצרים "אבני המסח'נת" ביטוי נרדף לאבני לידה והאלה מסח'נת מופיעה בספר המתים כלבנה עם ראש של אישה. בפפירוס ווסטקר המכיל חמישה סיפורי נסים שהתרחשו בחצר המלוכה ובהם טקסט המתאר את לידת בית רע במצרים, מסופר שמסח'נת -אחת מארבע האלות המגנות על היולדת הופכת עצמה לאבן לידה כדי להחיש את תהליך הלידה[11]. הלחשים שעליהם חוזרות המיילדות מעל האבנים הללו הן בעצם ההמנון למסח'נת והטקס מתרחש בחדר שדלתותיו וחלונותיו סגורים כדי ליצור אווירה מגנה על היולדת ולבודד את המקום משדים ורוחות.

עבודתן של המיילדות התאפיינה בשימוש משולב של אמצעים מאגיים ושיטות רפואיות שהיו נהוגות במצרים העתיקה. על פי פפירוסים רפואיים כגון פפירוס אברס ופפירוס לונדון הרפואי הכינו המיילדות שיקויים מיוחדים עבור היולדת כדי להקל עליה למשל דבש (שלפי התפיסה המצרית היה לו קשר משמעותי ללידה, כיוון שאכילתו סיפקה לגבר ולאישה אנרגיה ופוריות על מנת להרות ילד) וחילבה או תערובת של דבש, שמן ובצל, מלחים בעלי הרכב מיוחד למשל מלח הנחושת ואף פתילות שהוכנו מתרכובות של לבונה, בירה וגללי זבובים.

הכלים הרפואיים חרותים על קיר מקדש קום אומבו ושתי אלות כורעות בתנוחת לידה על כיסא לידה
כיסא לידה נמצא בחפירות אל-עמארנה במצרים

לאחר הלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיילדות היו הראשונות שטיפלו ביולדת וברך הנולד מיד עם הגיחו לאוויר העולם.

הטיפול בחבל הטבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי פפירוס ווסטקר רחצה המיילדת את התינוק וניתקה אותו מחבל הטבור ואז הניחה אותו על כרית בד. חבל הטבור זוהה על ידי המצרים עם נחש אפופיס[12] שסימל עוינות וסכנה והיה אחראי על כוחות השאול. לפיכך היה הכרח להשמידו ואכן על כמה ארונות קבורה מתקופת הממלכה התיכונה נמצאו תיאורים של אלים כגון האל רע בדמות חתול או האל בס אוחזים בסכין ונלחמים באפופיס. המצרים האמינו שלחבל הטבור יש כוחות מאגיים "אני הקה שאוכל את חבל הטבור שלי"[13], ואכילתו סימלה הגנה מפני כוחות הרשע. חיתוך חבל הטבור הבטיח הגנה מכיוון שכך הוסר כל חולי מן היולדת ומתינוקה ככתוב בספר המתים "כל חלי שהיה עלי הוסר". מכאן שההמיילדת שימשה בתפקיד מרכזי בהגנת היולדת והוולד באמצעות חיתוך חבל הטבור מיד לאחר הלידה.

הטיפול בשליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד נוסף של המיילדות היה הטיפול בשליה שהמצרים יחסו לה חשיבות רבה. משמעות המונח המציין את השליה בשפה המצרית, הוא "אם האדם"-אם כל חי והוא קשור בתפיסת ה"קה"(ka).זהו כח החיות של האדם, המושם ברחם עם היווצרות העובר, הוא נולד עם האדם ומלווה אותו כל חייו[14]. עדות לחשיבותה של השליה, היא הימצאותו של כהן שהיה ממונה על השליה במשפחת המלוכה, אף על פי שהטיפול בשליה נעשה על ידי המיילדות. המצרים האמינו שהשליה היא כפילו התאום של הנולד או ילד נפל הקשור לוולד בחבל הטבור וייתכן שאמונה זו מבוססת על המיתוס שאל הירח ח'ונסו היה כביכול תאומו המת של המלך ולכן גם זוהתה השליה עם ח'ונסי.

ההודעה להורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיילדות ידעו לזהות את מינו של העובר כבר בשלביה המוקדמים של הלידה[15] ואף יכלו לקבוע את מספר העוברים העומדים להיוולד.כן הן ידעו להודיע להורי הרך הנולד אם יחיה או ימות.

לפי פפירוס אברס מתברר שהמיילדת הייתה מסוגלת לדעת אם הוולד יחיה או ימות מיד עם לידתו, וזאת על פי סימנים מוסכמים כגון הצורה בה החזיק הוולד את ראשו, הקול שהשמיע בעת בכיו הראשון והרפלקסים שלו מיד עם הגיחו לאוויר העולם. דרך נוספת של המיילדת לבדוק את הדבר הייתה הכנת שיקוי מחתיכת שליה מרוסקת בתוך חלב. אם התינוק הצליח לבלוע סימן שיחיה ואם הקיא סימן שימות[16]

הכשרת המיילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה לקבוע באופן חד משמעי אם כל המיילדות במצרים העתיקה היו בעלות השכלה מקצועית, אף על פי שקיימים מקורות המזכירים את "בית החיים"[17] כבית הספר הגבוה שבו קבלו חלקן את הכשרתן המקצועית בית החיים נחשב לבית הספר הגבוה אשר בו למדו קרוא וכתוב, גאוגרפיה, אסטרונומיה, מתמטיקה, פשר חלומות, רפואה ואף סופרים קבלו שם את הכשרתם המקצועית[18]. עם זאת, נראה שרוב המיילדות לא זכו להכשרה מקצועית מסודרת.

בכתובות שנמצאו על אוסטרקאות בדיר אל מדינה מופיע המונח "נשים יודעות" [19].הנשים הללו היו בעלות ידע רחב וכוח מיוחד ושימשו כמרפאות, מיילדות, ואף ידעו לחזות את העתיד ולהסביר "גילויים של האל"[20]

שכרן ומעמדן של המיילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצרים היה מקובל לשלם למיילדות שכר עבור עבודתן. התשלום נעשה באמצעות מצרכי מזון או כל טובין אחרים. בפפירוס ווסטקר מתואר ראמוסר בעלה של היולדת המצפה בהתרגשות ובקוצר רוח לבשורת הלידה לאחר שהוביל את המיילדת לחדר הלידה והוא זה שישלם לה בתום הלידה[21].

בסיפור עם העוסק בחכם צדי שבישר למלך על לידת השלישייה המלכותית, מסופר על השכר שקבלו המיילדות עבור עבודתן- שק של שעורה אותו השאירו בחדר סגור עד סיום עבודתן[22].

הכמיהה לפרי בטן אשר נזכרת בפפירוסים רפואיים, בספרות ובאמנות יחד עם הפנייה לעזרת המאגיה בכל הקשור לפריון ולידה גרמו למצרים להתייחסות של כבוד והערכה למיילדות ולתיגמולן באמצעות שכר הולם. המצרים הטילו יהבם על מיומנותן המקצועית של המיילדות, כישוריהן וניסיונן ולכן הפקידו בידיהן את האחריות על שלום היולדת והוולד במצב כל כך קריטי.

ניתן ללמוד על מעמדן וחשיבותן של המיילדות במצריים העתיקה אף מסיפור שפרה ופועה המיילדות העבריות (שמות א', ט"ו-ט"ז) ,אשר בו בא לידי ביטוי יחסו המיוחד של פרעה למיילדות העבריות. המיילדות נהנו ממעמד חברתי מכובד בזכות מקצועיותן[23] והמלך פנה אליהן באופן ישיר כדי לומר להן את דבריו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פנינה גלפז פלר, יציאת מצרים - מציאות או דמיון, (שמות א- ט"ו), שוקן, תשס"ג, 2002, עמ' 143-144
  2. ^ Rosalind M. Janssen and Jac. J. Janssen, Growing Up in Ancient Egypt, London, 1990, p. 6
  3. ^ Geraldine A. Pinch, Magic in Ancient Egypt. Univ. of Texas Press, 1995, p. 105
  4. ^ פנינה גלפז פלר, שם, עמ'143
  5. ^ שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, ת"א, תשס"ה, 2005, עמ' 79
  6. ^ Janssen, שם, עמ' 10
  7. ^ Janssen, שם, עמ' 9
  8. ^ Alan Gardiner, Egyptian Grammar. London, 1963, p. 448, 607
  9. ^ אבני הלידה מכונות במקרא אובניים, שמות א' 16. משה, דוד, קאסוטו, "אבנים", אנציקלופדיה מקראית, כרך א', עמ' 471-474
  10. ^ Miriam Lichtheim, Ancient Egyptian Literature: A Book of Readings, vol 2, Berkeley, 1976, p. 108
  11. ^ Pinch, שם, עמ' 128
  12. ^ Lichtheim, שם, עמ' 153
  13. ^ כתבי ארונות, לחש 322, גלפז, עמ' 144.
  14. ^ John Francis Nunn, Ancient Egyptian Medicine. Univ. of Oklahoma Press, 1996, p. 149
  15. ^ דב ארליך, שמות, עולם התנ"ך, 1999, עמ' 24
  16. ^ ,E. Feucht ,"Birth", in: The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt, Redford D.B, (ed)., vol. 1, Oxford, 2001, pp. 192-193
  17. ^ Ian Shaw and Paul Nicholson (eds.). The Dictionary of Ancient Egypt. New York: Abrams, 1995, p.134
  18. ^ פייר, מונטה, חיי יום יום במצרים, עם הספר, ת"א, 1963 עמ' 226-227
  19. ^ Jaana Toivari-Viitala, Women at Deir el-Medina: A Study of the Status and Roles of the Female Inhabitants in the Workmen's Community during the Ramesside Period. Leiden: Peeters Publishers, 2001, pp. 228-231
  20. ^ Barbara S. Lesko, "The Role of Women in Ancient Egypt". K.M.T 10/2, 1999, p. 17
  21. ^ גלפז-פלר, שם, עמ' 146
  22. ^ Janssen, שם, עמ' 11
  23. ^ ארליך, שם, עמ' 24