מייקל אפטד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל אפטד
Michael Apted
Michael Apted at the 72nd Annual Peabody Awards (cropped).jpg
לידה 10 בפברואר 1941
איילסברי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בינואר 2021 (בגיל 79)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Michael David Apted עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1963–7 בינואר 2021 (כ־58 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, במאי טלוויזיה, איש איגוד מקצועי, תסריטאי, מפיק קולנוע, שחקן קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים דאונינג קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עמית מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש
  • פרס גילדת הבמאים האמריקנית
  • פרס גראמי לסרט המוזיקלי הטוב ביותר (1987) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מייקל דייוויד אפטדאנגלית: Michael David Apted;‏ 7 בפברואר 19417 בינואר 2021) היה במאי, מפיק, סופר ושחקן בריטי.

אחד מבמאי הקולנוע האנגלי הפוריים בדורו, היה ידוע בבימוי סדרת הטלוויזיה אפ, סרט ג'יימס בונד (העולם אינו מספיק), והסרט האמריקאי בתו של כורה פחם. האחרון היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר. הוא גם ביים את נל (1994), שקיבל שלוש מועמדויות לפרס גלובוס הזהב ומועמדות אחת לפרס אוסקר, ואת הסרטים שזכו לשבחי הביקורת גורילות בערפל (1988) ואניגמה (2001).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפטד נולד בשנת 1941 באיילסברי, בקינגהאמשייר, כבן של פרנסס אמיליה (לבית תומאס) ורונלד וויליאם אפטד.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא החל את דרכו בטלוויזיה כחניך של חצי שנה בטלוויזיה גרנאדה במנצ'סטר, שם עבד כחוקר. אחד הפרויקטים הראשונים שלו בגרנדה היה למפורסם ביותר שלו: סדרת Up שהחלה בשנת 1964 כפרופיל של 14 ילדים בני שבע לסדרת האקטואליה World in Action. כחוקר ועוזר לבמאי הקנדי פול אלמונד, אפטד היה מעורב בבחירת הילדים שהגיעו ממגוון רקעים ושיעורים, אף על פי שהמקור הוגש כסרט תיעודי חד פעמי, הסדרה הפכה למוסד. כאשר הוצע להם לבקר מחדש בנושאים בגילאי ארבע עשרה ועשרים ואחת, אפטד קיבל את ההצעה לביים וביים כל פרק שלאחר מכן בסדרה.

במהלך שבע שנות עבודתו בגרנדה ביים אפטד גם מספר פרקים ברחוב הכתרה, שכתב אז בין השאר ג'ק רוזנטל. אפטד ורוזנטל שיתפו פעולה מאוחר יותר במספר פרויקטים פופולריים בטלוויזיה ובסרטים, כולל פרקי הפיילוט של הדסטבינים ו-The Lover הם עבדו שוב יחד בשנת 1982 לסרט הטלוויזיה P'tang, Yang, Kipperbang, הסרט הראשון שהזמין ערוץ בריטניה.

בשנת 1976 ביים Apted מחזה בסדרת הטלוויזיה בגרנדה לורנס אוליבייה מציג. הפרק היה האוסף מאת הרולד פינטר. בהצגה כיכבו לורנס אוליבייה, מלקולם מקדואל, אלן בייטס והלן מירן. אפטד השתמש ברעיון שלו מסדרת Up בפעם השנייה בנישואים באמריקה ונשוי באמריקה, הרעיון היה לראיין תשעה זוגות נשואים כל שנתיים במשך עשר שנים כדי לספר סיפור שלם יותר על נישואיהם. בשנת 2005 ביים את שלושת הפרקים הראשונים בסדרת הטלוויזיה רומא.

על עבודתו בטלוויזיה זכה אפטד בכמה פרסי אוסקר בריטי, כולל שני פרסי תיעוד של פלהרטי על עבודתו ב־28 Up ו-35 Up ו-BAFTA לבמאי הדרמטי הטוב ביותר עבור המחזה היחיד Kisses at Fifty בשנת 1974.

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפטד יצר את סרטו העלילתי הראשון בשנת 1972, The Triple Echo, בכיכובם של אוליבר ריד וגלנדה ג'קסון, והוא ביים שני סרטים עבור דייוויד פוטנאם. הוא ביים שש הצגות כולל חזק יותר מהשמש, שנכתב על ידי סטיבן פוליאקוף ובכיכובו של פרנצ'סקה אנניס כצעירה המסכנת את חייה לחשיפת פשע, נושא שאפטד חזרה אליו מספר פעמים.

בשנת 1979 ביים את אגתה במימון הוליווד, בהשתתפות ונסה רדגרייב. רוב סרטיו העלילתיים של אפטד מאז התבססו סביב גיבורה נשית. הוא נסע לארצות הברית בשנת 1980, שם ביים את בתו של כורה פחם, שקיבלה שבע מועמדויות לפרס האוסקר, וזכתה בשחקנית הטובה ביותר עבור סיסי ספאסק. גם ספאסק וגם לורטה לין, נושא הסרט, אמרו כי לדעתם נקודת המבט החיצונית של אפטד הייתה מכרעת להצלחת הסרט בהבטחת השתתפותם של תושבי האפלצ'יה ולהימנעות מסטריאוטיפים שקודם לכן פגמו תיאורים של תרבות ההרים. בשנת 2019 נבחרה ספריית הקונגרס לבת כורה של פחם לשימור במרשם הקולנוע הלאומי בהיותה "משמעותית מבחינה תרבותית, היסטורית או אסתטית".

דוקומנטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לסרטים העלילתיים, המשיך אפטד לביים סרטים תיעודיים, כולל Bring on the Night, סרט קונצרטים עלילתי אודות יצירת אלבום הסולו הראשון של סטינג. הוא ביים את הסרט הדוקומנטרי The Long Way Home, שיצא לאקרנים בשנת 1989. הוא תיאר את הרפתקאותיו של בריטניה, ארצות הברית וברית המועצות של בוריס גרבנשצ'יקוב, המוזיקאי המחתרתי הסובייטי הראשון שהתיר להקליט במערב.

לפני שהקים אפטד את Thunderheart, עשה את הסרט התיעודי "אירוע באוגלה" על לאונרד פלטייה. התקרית באוגלה הודיעה אז לרעם הלב על ליהוק השחקנים לסרט הבדיוני.

בשנת 1997 הוא בחן את תהליך היצירה ב- Inspirations באמצעות דיון גלוי עם שבעה אמנים מתקשורת מגוונת, ביניהם דייוויד בואי, לואיז לקוואליר ורועי ליכטנשטיין בין היתר.

בסטייה מעבודתו הקודמת, בין השנים 1992–1994, אפטד העז לתרבות הפופולרית המשתנה במהירות של סין. בפרויקט בתמיכתו של טרודי סטילר, ביים אפטד את Moving the Mountain, סרט תיעודי עלילתי שבדק את מקורות ההפגנות ב 1989 בכיכר טיאנאנמן ואת השלכות התנועה בחייהם של כמה ממנהיגי הסטודנטים של התנועה.

בשנת 2006 ביים אפטד במשותף את הסרט הרשמי של גביע העולם בפיפ"א 2006, על פי פירס ברוסנן. אפטד היה משתף הפעולה ונושא הסרט התיעודי: Michael Apted - Visions on Film, מאת האמנית והקולנוענית מלינדה קמבר פורטר.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977 ביים אפטד את הבכורה של שדות תות בתיאטרון הלאומי בלונדון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפטד התחתן עם פייג' סימפסון, אשתו השלישית, בינואר 2014. אפטד היה גרוש מאשתו השנייה במשך עשר שנים, התסריטאית דנה סטיבנס, שאיתה נולד לו בן, ג'ון.

מנישואיו הראשונים לג'ו, אפטד נולדו לו שני בנים, פול וג'ים. פול אפטד היה עורך סאונד שעבד על סרטים כמו וולברין; הוא נפטר מסרטן המעי הגס בשנת 2014.

בשנת 2007 אפטד הפך לאב בפעם הרביעית לילדה, לילי מליס, שגרה עם אמה טניה מליס. הוא כיהן כנשיא אגודת הבמאים של אמריקה בין השנים 2003 עד 2009 וכיהן כמזכיר-הגזבר משנת 2011 ועד מותו.

אפטד נפטר בביתו בלוס אנג'לס ב־7 בינואר 2021, בגיל 79.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל אפטד בוויקישיתוף