מייקל באראט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מייקל באראט
Michael Reed Barratt
Michael Reed Barratt.jpg
אסטרונאוט בשירות נאס"א
לידה 16 באפריל 1959 (בן 60)
ונקובר, וושינגטון, ארצות הברית
לאום אמריקאי ארצות הבריתארצות הברית
עיסוקים נוספים רופא
תאריך בחירה 2000
זמן שהייה בחלל 211 יום, 11 שעות ו-46 דקות[1]
מספר פעילות חוץ-רכבית 2
זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית 4 שעות -54 דקות בהליכת חלל חיצונית, ו-12 דקות בהליכת חלל פנימית בתוך חלק לא מדוחס
ביוגרפיה בנאס"א מייקל באראט באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
סויוז TMA-14, משלחת 19 לתחנת החלל,
משלחת 20 לתחנת החלל, STS-133
Soyuz-TMA-14-Mission-Patch.png ISS Expedition 19 Patch.svg ISS Expedition 20 Patch.svg STS-133 patch.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מייקל ריד באראטאנגלית: Michael Reed Barratt, נולד ב-16 באפריל 1959[2]) הוא רופא אמריקאי ואסטרונאוט של נאס"א. באראט מתמחה ברפואה אווירית והיה חלק מפיתוח נושא רפואת החלל במהלך תוכנית מיר ומעבורות החלל ותחנת החלל הבינלאומית. באראט שהה למעלה מ-211 יום בחלל, במסגרת משלחות 19/20 לתחנת החלל הבינלאומי ובמסגרת טיסת STS-133.

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באראט נולד בונקובר, וושינגטון, וגדל בעיר קאמאס בוושינגטון. סיים לימודי תיכון ב-1977. למד תואר ראשון בזואולוגיה באוניברסיטת וושינגטון, אותו סיים ב-1981, ובשנת 1985 סיים תואר ברפואה באוניברסיטת נורת'ווסטרן.

בשנת 1988 סיים שלוש שנות התמחות ברפואה פנימית באוניברסיטת נורת'ווסטרן. ביצע שנה התמחות ראשית בבית החולים  Veterans Administration Lakeside בשיקגו ב-1989. בשנת 1991, באראט השלים גם התמחות ותואר שני ברפואה תעופתית בתוכנית משותפת לWright State University ולבסיס חיל האוויר רייט פטרסון. באוהיו. באראט הוא רופא מוסמך לרפואה פנימית ולרפואה תעופתית.

באראט מחזיק רישיון טייס פרטי ומוסמך לטוס על מטוסי T-38 טאלון של נאס"א.

בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

באראט החל לעבוד בנאס"א במרכז החלל ג'ונסון במאי 1991, כאשר היה מועסק כרופא פרויקט בשילוב עם KRUG life sciences. ממאי 1991 ועד יולי 1992, הוא היה חלק מהצוות האחראי על בריאות תחנת החלל פרידום, בתור המנהל של מערכות הנשימה והלחץ בתוך התחנה. ביולי 1992 הוא הוצב בתוך בודק רפואי מטעם נאס"א במערך התפעול של המעבורת. ביולי 1993 באראט היה אחד מתוך קבוצה של שלושה אמריקאים שהוזמנו לראשונה לצפות בחזרתה של חללית סויוז. במסגרת תפקידו הוא היה צריך להעריך את האפשרות להשתמש בחללית הסויוז ככלי שיחזיר אסטרונאוטים אמריקאיים מתחנת החלל עתידית. לצורך כך הוא טס עם צוות החילוץ שאסף את צוות של סויוז TM-16 לאחר שנחתו בקזחסטן. (לימים חללית הסויוז נבחרה להטיס ולהחזיר צוותי תחנת החלל הבינלאומית).

בינואר 1994, הוא הפך לחלק מצוות תוכנית מיר ומעבורות החלל. הוא עבר אימונים של שנה במרכז ההכשרה של הקוסמונאוטים בעיר הכוכבים , כאחד משני הרופאים התעופתיים שתומכים באסטרונאוט של נאס"א נורמן ת'אגארד ובגיבוי שלו בוני דנבר. התפקיד כלל לעיתים משא ומתן  כדי לשלב בין גישות שונות ברפואה בין נאס"א לרופאים של סוכנות החלל הרוסית. באראט ועמיתו דייוויד וורד פיתחו ערכת רפואה משלימה לתחנת החלל מיר כדי להגדיל את הציוד הרפואי הזמין בתחנה ופתחו ותוכנית להדרכה ואימונים, תוך הדרכת אסטרונאוטים של נאס"א וקוסמונאוטים רוסיים.

ת'אגרד שוגר לתחנת החלל מיר על גבי סויוז TM-21 וחזר לכדור הארץ במעבורת החלל בטיסת המעבורת STS-71. ת'אגרד שהה בחלל 115 יום במהלכם באראט ווורד איישו את תפקיד איש הקשר מול האסטרונאוטים (CAPCOM) בנוסף לתפקידם כרופאי המשימה.

מיולי 1995 ועד יולי 1998, באראט שימש כמוביל הפעילות הרפואית בתחנת החלל הבינלאומית. תפקידו הביא אותו לנסיעות תכופות לרוסיה, לעיר הכוכבים והוא עבד עם מקביליו במכון לבעיות ביורפואיות באקדמיה הרוסית למדעים. במקביל עבד מול מרכזים נוספים שתמכו בתפעול תחנת החלל. הוא פיתח פרוצדורות רפואיות, נוהלי אימון והדרכה על הציוד בתחנת החלל. הוא היה הרופא הראשי של צוותי תחנת החלל מהמשימה הראשונה לתחנת החלל מ-1998 ועד שנבחר במועמד לתוכנית האסטרונאוטים. באראט משמש כעורך משנה לכתב העת המדעי   Aviation, Space, and Environmental Medicine, והיה עורך בכיר של ספר הלימוד 'עקרונות של רפואה קלינית עבור טיסה בחלל'.

באראט נבחר על ידי נאס"א כמומחה משימה ביולי 2000 והחל את האימונים כאסטרונאוט באוגוסט 2000. לאחר שנתיים של הכשרה הוא הוצב במשרד האסטרונאוטים, בענף תפעול תחנת החלל.[2]

NEEMO 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

אווקנאוטים מייקל באראט וד"ר קריג מק'קינלי, יחד עם טכנאי מעבדת אקווריוס, מכווינים רובוט מחוץ למעבדה, במסגרת משימת NEEMO 7, אוקטובר 2014

בחודש אוקטובר 2004, באראט היה חלק מצוות האקוונאוטים שירדו מתחת למים במשימת NEEMO 7 אל מעבדת אקווריוס. המשימה נמשכה 11 יום מתחת למים. המשימה NEEMO 7 נועדה לבחון טכנולוגיות לביצוע ניתוחים ופרוצדורות רפואיות בשליטה מרחוק, כאשר רופא מהאמילטון, אונטריו קנדה, יסייע בביצוע איבחון וניתוח על חולה מדומה בתוך מעבדת אקווריוס. כמו כן נבדקו טכנולוגיות של שימוש במציאות מדומה כדי לסייע ברפואה מרחוק. בנוסף, חברי הצוות ביצעו גיחות ופעילות חוץ רכבית בצלילות וסריקה של הסביבה שמחוץ להאביטאט.[3]

מהנדס טיסה באראט במהלך משלחת 20 לתחנת החלל עם עגבניות צפות במודול התחנה זבזדה.

משלחת 19/20 לתחנת החלל הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באראט היה חלק מצוות משלחת 19 ו-20 לתחנת החלל הבינלאומית. הוא הוצב למשימה בפברואר 2008. באראט, יחד עם גנאדי פאדלקה ותייר החלל צ'ארלס סימוני, שוגרו ב-28 במרץ 2009 על סויוז TMA-14.[4] משימה זו סימנה את המעבר משלושה אנשי צוות קבועים בתחנת החלל לשישה אנשי צוות קבועים.[2]

במהלך משלחת 20 באראט ביצע שתי הליכות חלל יחד עם גנדי פאדלקה. הראשונה, שנמשכה 4 שעות ו-54 דקות הכינה את המודול זבזדה לקראת הגעת יחידת המחקר פויסק, חיבור אנטנה לקראת עגינה וצילום של מנוף הסטרלה-2.[5][6]

הליכת החלל השנייה הייתה הליכה פנימית, בוצעה במודול התחנה זבזדה כאשר היה לא מדוחס, על מנת להחליף את אחת מהדלתות של המודול, לקראת הגעתה של היחידה פויסק. ההליכה נמשכה 12 דקות.[7][8] באראט שהה בתחנת החלל עד לסוף משלחת 20  שחזרה  ב-11 באוקטובר 2009. הוא שב לכדור הארץ לאחד ששהה בחלל 198 יום, 16 שעות ו-42 דקות.[1]

באראט שב לכדור הארץ עם פדלקה ותייר החלל גי ללברטה מייסד סירק דו סוליי, ב-11 באוקטובר 2009.[9]

STS-133[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011, באראט חזר לחלל כמומחה משימה במהלך טיסת מעבורת החלל STS-133, הטיסה האחרונה של מעבורת החלל דיסקברי. המשימה נועדה להביא אל תחנת החלל הבינלאומית את המנשא הלוגיסטי EXPRESS 4, ומודול לוגיסטי רב תכליתי. כמו גם להשאיר בתחנה חלקי חילוף קריטיים. באראט היה המוביל מבחינת פעולות התקרבות ומפגש עם תחנת החלל הבינלאומית, וכן אחראי על תפעול הזרוע הרובוטית בתחנה.[2] במסגרת טיסה זו שהה באראט בחלל 12 יום, 19 שעות ו-4 דקות.[1]

לאחר טיסות החלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינואר 2012 ועד אפריל 2013 באראט היה מנהל תוכנית המחקר הרפואי האנושי במרכז החלל ג'ונסון. במסגרת התוכנית בוצעו מחקרים להורדת הסיכונים הרפואיים הבולטים בשהות בחלל.[2]

נכון ל-2018 באראט מעורב בהכנות של נאס"א לקראת הטיסה המאוישת הראשונה למאדים וההתמודדות עם הסכנות הרפואיות בטיסה הממושכת ובשהות על מאדים, ובעיקר נושא הקרינה הקוסמית.[10]

באראט ביקר בישראל במסגרת שבוע החלל הישראלי בינואר 2018.[10]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באראט נשוי לד"ר מישל לין באראט ולהם חמישה ילדים.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הפרסים שקיבל היו גם:

  • פרס הוברטוס סטרגהולד (Hubertus Strughold), לתרומה מיוחד בתחום רפואת החלל, 2011
  • פרס רנדולף לאבלס (1998), אגודת הרופאים התעופתיים של נאס"א

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל באראט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מייקל באראט באתר spacefacts
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 ביוגרפיה של באראט באתר נאס"א
  3. ^ מאחורי הקלעים: משימת NEEMO 7 נאס"א
  4. ^ אבי בליזובסקי, ‏חברי הצוות ה-19 ותייר החלל החוזר הראשון צ'ארלס סימוני המריאו לתחנת החלל, באתר "הידען", 26 במרץ 2009
  5. ^ William Harwood for CBS News (5 ביוני 2009). "Successful spacewalk ends". Spaceflightnow.com. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2018. 
  6. ^ NASA (מרץ 2009). "Expedition 20 Press Kit" (.pdf). NASA. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2018. 
  7. ^ David Korth, Expedition 20 Spacewalk Flight Director (4 ביוני 2009). "Expedition 20 Spacewalk Briefing Materials". NASA. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2018. 
  8. ^ "Russian "Internal" Spacewalk Complete". NASA. 10 ביוני 2009. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2018. 
  9. ^ "Space station crew sails to safe landing in Kazakhstan". Spaceflight Now. 
  10. ^ 10.0 10.1 מפגשי אסטרונאוטים בשבוע החלל הישראלי 2018, סוכנות החלל הישראלית, ינואר 2018