מייקל הווארד (היסטוריון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל הווארד
Michael Howard
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 29 בנובמבר 1922
Ashmore, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 2019 (בגיל 97)
סווינדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Michael Eliot Howard עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
השכלה
מעסיק אוניברסיטת אוקספורד, קינגס קולג' לונדון, אוניברסיטת ייל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד פרופסור ריג'וס להיסטוריה (19801989) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הצלב הצבאי
  • עמית החברה ההיסטורית המלכותית
  • עמית האקדמיה הבריטית
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית
  • Knight Bachelor עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מייקל אליוט הווארדאנגלית: Michael Eliot Howard;‏ 29 בנובמבר 192230 בנובמבר 2019) היה היסטוריון צבאי בריטי, אביר מסדר האימפריה הבריטית, מסדר ההצטיינות, מסדר עמיתי הכבוד ובעל עיטור הצלב הצבאי. היה פרופסור באוניברסיטת אוקספורד ובקינגס קולג' לונדון, שם ייסד את המחלקה ללימודי המלחמה. בשנת 2013 תיאר אותו הפייננשל טיימס כ"היסטוריון הבריטי הנוכחי הגדול ביותר".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הווארד נולד ב-29 בנובמבר 1922 בכפר במחוז דורסט והתחנך בפנימיית ולינגטון קולג' בברקשייר. הוא התגייס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, ובדצמבר 1942 הוסמך כקצין חיל רגלים בדרגת לוטננט, הוצב במשמר קולדסטרים ונשלח למערכה באיטליה. בינואר 1944 עוטר בצלב הצבאי על חלקו בלחימה בקרב על מונטה קאסינו[1].

לאחר המלחמה למד בקולג' קרייסט צ'רץ' של אוניברסיטת אוקספורד, סיים תוארי בוגר ומוסמך באמנויות, והתקבל למשרת הוראה בקינגס קולג' לונדון, שם הקים את המחלקה ללימודי המלחמה שבה למדו אחר-כך חוקרים, אנשי צבא ומדינאים בכירים בעולם. בתפקידו הייתה לו השפעה חשובה על עיצוב לימודים אסטרטגיים כתחום שהפגיש אנשי אקדמיה, ממשל וצבא במחשבה על תפיסת הביטחון הלאומי הבריטי. בשנת 1958 היה בין מייסדי המכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים בלונדון, צוות חשיבה הכולל בכירים בממשל הבריטי והאמריקאי, והוא שימש כנשיאו. היו לו קשרים במפלגת הלייבור, אך שימש גם כיועץ למרגרט תאצ'ר. הוא הוכתר כאביר בשנת 1986, נבחר כחבר במסדר עמיתי הכבוד בשנת 2002 ובמסדר ההצטיינות בשנת 2005.

נפטר ב-30 בנובמבר 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גל פרל פינקל, ‏להפסיד במלחמות קטנות – ביקורת ספר, בין הקטבים ‏23, אוקטובר 2019, עמ' 229–238