מייקל הזלטיין

מייקל הזלטיין
Michael Heseltine
לידה	21 במרץ 1933 (בן 92); סוונסי, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום מגורים	Thenford House
השכלה	קולג' פמברוק; בית הספר ברומסגרוב; Brockhurst and Marlston House School; בית הספר אוקלי האוז; בית ספר שרוסברי; האקדמיה הצבאית מונס ;
מפלגה	המפלגה השמרנית
בת זוג	אן הזלטיין (מ-1962)
ילדים	אנאבל הזלטיין, אלכסנדרה ויקטוריה הזלטיין, רופרט הזלטיין
פרסים והוקרה	עמית כבוד (2 באוגוסט 1997)
חתימה
	6 בינואר 1983 – 7 בינואר 1986; (3 שנים)
	→ John Nott George Younger, 4th Viscount Younger of Leckie ←
	20 ביולי 1995 – 2 במאי 1997; (שנה ו־9 חודשים)
	→ Barbara Castle ג'ון פרסקוט ←
	11 באפריל 1992 – 5 ביולי 1995; (3 שנים וחודשיים)
	→ Peter Lilley Ian Lang, Baron Lang of Monkton ←
	20 ביולי 1995 – 2 במאי 1997; (שנה ו־9 חודשים)
	→ ג'פרי האו ג'ון פרסקוט ←
	19 בנובמבר 1976 – 4 במאי 1979; (שנתיים ו־5 חודשים)
	→ Timothy Raison Peter Shore ←
	12 ביולי 2001 – מכהן; (24 שנים)
	1979–מכהן; (כ־47 שנים)
	3 במאי 1979 – 13 במאי 1983; (4 שנים)
	9 ביוני 1983 – 18 במאי 1987; (4 שנים)
	11 ביוני 1987 – 16 במרץ 1992; (4 שנים ו־9 חודשים)
	9 באפריל 1992 – 8 באפריל 1997; (5 שנים)
	31 במרץ 1966 – 29 במאי 1970; (4 שנים וחודש)
	18 ביוני 1970 – 8 בפברואר 1974; (3 שנים ו־7 חודשים)
	28 בפברואר 1974 – 20 בספטמבר 1974; (6 חודשים ו־22 ימים)
	10 באוקטובר 1974 – 7 באפריל 1979; (4 שנים ו־5 חודשים)
	1 במאי 1997 – 14 במאי 2001; (4 שנים)
	28 בפברואר 1974 – 19 בנובמבר 1976; (שנתיים ו־8 חודשים)
	John Biffen ←
	2 במאי 1997 – 11 ביוני 1997; (חודש ו־10 ימים)
	→ מרגרט בקט John Redwood ←
	2 במאי 1997 – 19 ביוני 1997; (חודש ו־18 ימים)
	→ Derek Foster, Baron Foster of Bishop Auckland Gillian Shephard ←
	28 בנובמבר 1990 – 11 באפריל 1992; (שנה ו־4 חודשים)
	→ כריס פטן מייקל הווארד ←
שירות ביטחוני
השתייכות	הצבא הבריטי
דרגה	לוטננט שני

מייקל הזלטיין (באנגלית: Michael Heseltine; נולד ב-21 במרץ 1933) הוא פוליטיקאי בריטי, אחד מבכירי המפלגה השמרנית. מזכיר ההגנה בממשלת מרגרט תאצ'ר, בין 1983 ל-1986 וסגן ראש ממשלת בריטניה, בממשלת ג'ון מייג'ור (1997-1995) לו הפסיד בהתמודדות על ראשות המפלגה.

תולדות חייו

נולד בסוונזי שבדרום ויילס.^[1] אביו היה קולונל בצבא המילואים. משפחתו הייתה אמידה ועסקה באופן מסורתי במסחר תה. את השכלתו רכש בקולג' פמברוק באוניברסיטת אוקספורד, שם למד פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה. לאחר שסיים את לימודיו, פיתח יחד עם שותפיו מתקופת הלימודים חברות נדל"ן וצבר הון רב, בו השתמש בהשקעות בורסאיות. בינואר 1959 התגייס לשירות צבאי במסגרת המשמר הוולשי כצוער וקיבל דרגת תת-לוטננט (סג"ם). באוקטובר אותה שנה קיבל חופשה על מנת לאפשר לו להתמודד בבחירות ולאחר מכן קיבל פטור מהשלמת 16 חודשי השירות הנותרים. עם זאת נהג להופיע במדי קצין במשמר באירועים שונים לאחר מכן, בעיקר כאשר כיהן כמזכיר ההגנה.^[2] בשנות השישים הקים הזלטיין אימפריה כלכלית, שהתבססה בעיקר על עסקי נדל"ן והוצאה לאור (בהם, למשל, הוצאת מגזינים ייעודיים מהודרים ועתירי פרסומות לאורחי רשת מלונות הילטון או מועדוני לקוחות של מוצרי יוקרה ומגזיני רכב). עסקי ההוצאה לאור אוחדו תחת התאגיד Haymarket Media Group בשותפות עם קלייב לבקוביץ' (ממנו נפרד ב-1965).

במסגרת הבחירות הכלליות בבריטניה 1966 נבחר כחבר פרלמנט. לאחר נצחן השמרנים בבחירות הכלליות בבריטניה 1970, מונה על ידי אדוארד הית' לשר זוטר במשרד התחבורה (הממלכה המאוחדת). ב-1972 הפך לממונה על תעשיות האוויר והחלל, בתפקיד זה היה אחראי על מכירות מטוס הקונקורד והקמת סוכנות החלל האירופית. כבר אז הסתכסך עם מרגרט תאצ'ר, שהייתה אז שרת החינוך והמחקר המדעי. הזלטיין ביקש שהמחקר המדעי בתחומי האוויר והחלל יעבור לתחום משרדו ותאצ'ר סירבה. ב-1975 הפסידו השמרנים. ב-1976, בעת ויכוח עם חבר מפלגת הלייבור, תפס הזלטיין את מטה היו"ר ונפנף בו באיום כנגד בן שיחו. תקרית זו זיכתה אותו בכינוי "טרזן".^[3] השמרנים נחלו ניצחון בבחירות הכלליות בבריטניה 1979. תאצ'ר הקימה ממשלה ומינתה את הזלטיין למזכיר המדינה לסביבה ושיכון ולחבר קבינט.

ב-6 בינואר 1983 התמנה למזכיר ההגנה בממשלת מרגרט תאצ'ר ולחבר בכיר בקבינט. הזלטיין התפטר מממשלת תאצ'ר בעקבות שערורייה הקשורה במכירת חברת המסוקים וסטלנד, במה שנודע כ"פרשת וסטלנד" (Westland Affair). החברה נקלעה לקשיים והממשלה נדרשה לקבוע באיזו תוכנית הצלה יש לנקוט. תאצ'ר העדיפה מיזוג עם חברת סיקורסקי האמריקאית, בעוד הזלטיין העדיף פתרון בריטי-אירופי בהוסלת חברת בריטיש אירוספייס. הזלטיין סירב לקבל את מרות ראשת הממשלה בנושא, נעדר מישיבות קבינט והיה מעורב בהדלפות מידע. תאצ'ר והזלטיין נאבקו זה בזה מאוקטובר 1985 ועד לינואר 1986, אז אולץ הזלטיין להתפטר מתפקידו.^[4]

הזלטיין חזר לתפקד בחבר פרלמנט, לא סלח לתאצ'ר והפך לאופוזציה בתוך המפלגה. אחד הנושאים בהם חלק על ראשת הממשלה היה היחס לאיחוד האירופי. בעוד הזלטיין היה תומך נלהב בשיתוף פעולה של בריטניה עם מדינות היבשת, דגלה תאצ'ר באירוסקפטיות. בשנת 1990 החליט הזלטיין להתמודד על ראשות המפלגה מול תאצ'ר. ראשת הממשלה נחלשה עקב שתי תבוסות בחירות בשנת 1986, על אף שניצחה בסופו של דבר. התפטרותו של סגן ראש הממשלה, ג'פרי האו הנחיתה מכה קשה על מנהיגותה של תאצ'ר. כאשר הודיע הזלטיין על כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה, המעיטה תאצ'ר בסכנה ופגעה בקמפיין שלה, כשהיא מוסרת סמכויות ללא הרף ליועציה. ב-20 בנובמבר 1990, היא החמיצה את בחירתה מחדש בסיבוב הראשון בשני קולות. סיכוייה לנצח היו קלושים ולכן פרשה מהמירוץ ותמכה ביורשה הנבחר, ג'ון מייג'ור, שגבר על הזלטיין עם 185 קולות לעומת 131 של הזלטיין.^[5] מייג'ור מינה את הזלטיין לשר להגנת הסביבה, לשר התעשייה וב-1995 קידם אותו לתפקיד סגן ראש הממשלה.

לאחר תבוסת השמרנים, שב הזלטיין להיות חבר פרלמנט. בניגוד לדעת רוב השמרנים, תמך בדעתם של טוני בלייר, גורדון בראון ורובין קוק, לשילוב מלא של בריטניה באיחוד האירופי, וקבלת מטבע האירו.

ב-1997 נבחר כחבר מסדר עמיתי הכבוד.

הזלטיין פרש מן החיים הפוליטיים בשנת 2001. באותה שנה הוענק לו תואר לורד לכל ימי חייו.

הזלטיין הגדיר את תוצאות משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016) (ה"ברקזיט") כאסון הגדול ביותר בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה ותקף בחריפות את מקדמי פרישת בריטניה מן האיחוד, בוריס ג'ונסון ותרזה מיי.^[6]^[7]

חיים אישיים

משפחה

ב-1962 נישא לאן הרדינג ויליאמס (Anne Harding Williams). לזוג שלושה ילידם: אנבל (עיתונאית, ילידת 1963); אלכסנדרה (ילידת 1966) ורופרט (יליד 1967) ותשעה נכדים.^[8]

ב-1976 רכז בית אחוזה בנורת'האמפטונשייר (Thenford House), וילה פלדיאנית מן המאה ה-18 הכוללת 400 אקר של אדמות, יער, אגם, ארבורטום וגן פסלים.^[9]

בריאות

ב-21 ביוני 1993, בהיותו בן שישים, סבל מהתקף לב, בעת ביקר בוונציה.^[10]

ב-3 במאי 1997, יום לאחר ההפסד השמרני בבחירות הכלליות בבריטניה 1997, לקה הזלטיין בהתקף תעוקת לב וטופל בהשתלת תומכן (סטנט).

תחביבים

נודע כחובב מכוניות יוקרה של יגואר, בהן נהג לא פעם במהירות מופרזת.^[11]^[12]^[13]

ספרים

הזלטיין חיבר מספר ספרים, לרוב עם שותפים או סופר צללים

Raising The Sights – A Tory Perspective – על שמרנות מודרנית, בפרסם כגיליון של אחוות הסטודנטים של קולג' פרימרוז, (1987)
Where There's A Will – תיאור תפיסת עולמו כשמרן מודרני, 1989
?The Challenge of Europe: Can Britain Win – על יחסי בריטניה ואירופה, ברוח תומכת באיחוד. נכתב בעקבות דיאלוג ארוך עם ז'אק דלור, כלכלן צרפתי ונשיא הנציבות האירופית, (1989)
Heseltine 2000 – אוטוביוגרפיה, נכתב עם העיתונאי אנתוני הווארד, (2000)
Thenford: The Creation of an English Garden – על גני האחוזה, עם אשתו אן, (2016)

לקריאה נוספת

Kenneth Clarke, Kind of Blue, Macmillan, 2016, ISBN 1-509-83719-1
Michael Crick, Michael Heseltine: A Biography, Hamish Hamilton, 1997, ISBN 0-241-13691-1

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייקל הזלטיין בוויקישיתוף

מייקל הזלטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

דורון ברוש, אני טרזן, את מגי, מעריב, 21 בנובמבר 1990
פרופיל פוליטי, BBC
ביוגרפיה באתר הפרלמנט הבריטי
Michael Heseltine at 80, כתבה ב-BBC, 21 במרץ 2013
פרופיל, גארדיאן, 20 במרץ 2001
Thatcher treatment of Lord Heseltine 'unforgivable', כתבה ב-BBC, 3 בדצמבר 2010

הערות שוליים

↑ הזלטיין חוזר לילדותו ומגלה את שורשיו הוולשיים, 28 בפברואר 2013
↑ פרופיל, גארדיאן, 20 במרץ 2001
↑ דורון ברוש, אני טרזן, את מגי, מעריב, 21 בנובמבר 1990
↑ 1986: Heseltine quits over Westland, היום בהיסטוריה ב-BBC, 9 בינואר 1986
↑ 1990: Thatcher fails to win party mandate, היום בהיסטוריה ב-BBC, 20 בנובמבר 1990
↑ Heseltine launches scathing attack on Boris Johnson, כתבה ב-BBC, 30 ביוני 2016
↑ Brexit 'clears way' for German domination claims Heseltine, כתבה ב-BBC, 24 במרץ 2017
↑ Lord Heseltine talks gardens, politics and his mother’s dog Kim
↑ אתר הבית
↑ Thatcher treatment of Lord Heseltine 'unforgivable', כתבה ב-BBC, 3 בדצמבר 2010
↑ A fast Minister
↑ Lord Heseltine fined for knocking cyclist off bike
↑ Lord Heseltine: My weaknesses? Jaguars and jelly babies

[1] הזלטיין חוזר לילדותו ומגלה את שורשיו הוולשיים, 28 בפברואר 2013

[2] פרופיל, גארדיאן, 20 במרץ 2001

[3] דורון ברוש, אני טרזן, את מגי, מעריב, 21 בנובמבר 1990

[4] 1986: Heseltine quits over Westland, היום בהיסטוריה ב-BBC, 9 בינואר 1986

[5] 1990: Thatcher fails to win party mandate, היום בהיסטוריה ב-BBC, 20 בנובמבר 1990

[6] Heseltine launches scathing attack on Boris Johnson, כתבה ב-BBC, 30 ביוני 2016

[7] Brexit 'clears way' for German domination claims Heseltine, כתבה ב-BBC, 24 במרץ 2017

[8] Lord Heseltine talks gardens, politics and his mother’s dog Kim

[9] אתר הבית

[10] Thatcher treatment of Lord Heseltine 'unforgivable', כתבה ב-BBC, 3 בדצמבר 2010

[11] A fast Minister

[12] Lord Heseltine fined for knocking cyclist off bike

[13] Lord Heseltine: My weaknesses? Jaguars and jelly babies

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]