מייקל פאוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל פאוול
Michael Latham Powell
פאוול, מימין
פאוול, מימין
לידה 30 בספטמבר 1905
בקסבורן, קנט, אנגליה
פטירה 19 בפברואר 1990 (בגיל 84)
אבנינג, גלוסטרשייר, אנגליה
שם לידה Michael Latham Powell עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות 1925–1983 (כ־58 שנים)
עיסוק במאי, מפיק, תסריטאי
מקום לימודים קולג' דאליץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות נעליים אדומות
נרקיס שחור
עניין של חיים ומוות
חייו ומותו של קולונל בלימפ
המציצן
בת זוג תלמה סקונמייקר
מספר צאצאים 2
פרסים והוקרה פרס דוב הכסף
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מייקל לאת'ם פאוול (באנגלית: Michael Latham Powell;‏ 30 בספטמבר 1905 – 19 בפברואר 1990) היה במאי אנגלי, שנודע בזכות שותפותו עם התסריטאי אמריק פרסבורגר. באמצעות חברת ההפקה שלהם "הקשתים", הם כתבו, הפיקו וביימו ביחד סדרה של סרטים בריטיים קלאסיים, הידועים שבהם "חייו ומותו של קולונל בלימפ" (1943), סיפור קנטרברי (1944), אני יודע לאן אני הולך! (1945), עניין של חיים ומוות (1946, נקרא גם מדרגות לגן עדן), נרקיס שחור (1947), נעליים אדומות (1948) וסיפורי הופמן (1951). סרטו המאוחר יותר המציצן משנת 1960, היה שנוי במחלוקת בעת יציאתו והושמץ כל כך עד שפגע קשות בקריירה של פאוול. כיום נחשב הסרט לקלאסיקה, ואף נקרא ה"סלאשר" הראשון.[1][2][3]

יוצרי קולנוע רבים כמו מרטין סקורסזה, פרנסיס פורד קופולה וג'ורג' א. רומרו ציינו את פאוול כהשפעה עליהם.[4] בשנת 1981, הוא קיבל את פרס עמית באפט"א יחד עם שותפו פרסבורגר, הכבוד הגבוה ביותר שהאקדמיה הבריטית לקולנוע יכולה להעניק ליוצר קולנוע. גילם אותו אלסטייר תומסון מילס בסרט הקצר עטור הפרסים Òran na h-Eala (2022) אשר מספר על ההחלטה של מוירה שירר להופיע ב"הנעליים האדומות", החלטה ששינתה את חייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאוול היה בנם השני והילד הצעיר ביותר של תומאס ויליאם פאוול, שהיה איכר, ומייבל, בתו של פרדריק קורבט, מווסטר, אנגליה. פאוול נולד בבקסבורן, קנט, והתחנך בבית הספר המלך, קנטרברי ולאחר מכן במכללת דולוויץ'. הוא התחיל לעבוד בבנק הפרובינציאלי הלאומי ב-1922, אך מהר מאוד הבין שהוא לא נועד להיות בנקאי.

קריירת קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאוול נכנס לתעשיית הקולנוע ב-1925 דרך עבודה עם הבמאי רקס אינגרם באולפני ויקטורין בניס, צרפת (הקשר עם אינגרם נוצר דרך אביו של פאוול, שהיה בעל מלון בניס). הוא התחיל תחילה בתור עוזר כללי בסטודיו. עד מהרה הוא התקדם לעבודות אחרות כמו צילום סטילס, כתיבת כותרות (לסרטים האילמים) ועבודות רבות אחרות כולל כמה תפקידי משחק, בדרך כלל כדמויות קומיות. פאוול ערך את הופעת הבכורה שלו בסרט כ"תייר אנגלי קומי" בסרט הקוסם (1926).

כשחזר לאנגליה ב-1928, פאוול עבד במספר עבודות שונות עבור יוצרי סרטים שונים, כולל כצלם סטילס בסרטו האילם של אלפרד היצ'קוק שמפניה (1928). הוא גם קיבל תפקיד דומה ב"סרט המדבר הראשון" של היצ'קוק, סחיטה (1929). באוטוביוגרפיה שלו, פאוול טוען שהוא הציע את הסוף של הסרט, המתרחש במוזיאון הבריטי. שהיה הראשון בשיאים ה"מונומנטליים" של היצ'קוק לסרטיו.[5] פאוול והיצ'קוק נשארו חברים למשך שארית חייו של היצ'קוק.

לאחר כתיבת תסריט של שתי הפקות, פאוול נכנס לשותפות עם המפיק האמריקני ג'רי ג'קסון ב-1931 כדי ליצור "קצרצרי מכס", סרטים בני שעה שהיו דרושים כדי לעמוד בדרישה חוקית שבתי קולנוע בריטיים יקרינו מכסה מסוימת של סרטים בריטיים. במהלך תקופה זו, הוא פיתח את כישורי הבימוי שלו, ולעיתים יצר עד שבעה סרטים בשנה.[6]

למרות שהוא לקח על עצמו כמה עבודות בימוי בסרטים אחרים, פאוול קיבל קרדיט ראשון שלו כבמאי בסרט "שעתיים צפופות" (1931). מותחן זה נחשב להצלחה צנועה בקופות למרות התקציב המוגבל שלו.[6] מ-1931 עד 1936, פאוול ביים 23 סרטים.

בשנת 1937 השלים פאוול את הפרויקט האישי האמיתי הראשון שלו, קצה העולם. פאוול אסף צוות שחקנים ועובדים שהיו מוכנים לקחת חלק במשלחת למה שהיה אז חלק מאוד מבודד של בריטניה. הם נאלצו להישאר שם לא מעט חודשים וסיימו עם סרט שלא רק סיפר את הסיפור שפאוול רצה אלא גם תפס את היופי הטבעי הגולמי של הלוקיישן.

בשנת 1939, פאוול קיבל חוזה בימוי מאלכסנדר קורדה על בסיס הצלחתו של קצה העולם. קורדה הקצה אותו לעבוד על כמה פרויקטים כמו כסף בורמזי שבוטלו לאחר מכן.[5] אף על פי כן, פאוול הובא להציל סרט שנעשה כאמצעי להציג את שניים מהכוכבים של קורדה, קונרד ויידט ו-ולרי הובסון. הסרט היה המרגל בשחור,שם פאוול פגש לראשונה את אמריק פרסבורגר.

המפגש עם אמריק פרסבורגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסריט המקורי של "המרגל בשחור" היה יחסית נאמן לספר, אבל היה מילולי מדי ולא היה בו תפקיד טוב לא לווידט ולא להובסון. קורדה כינס פגישה שבה הוא הציג גבר זעיר ואמר, "ובכן, ביקשתי מאמריק לקרוא את התסריט, ויש לו דברים לומר לנו."[5]

פאוול מתאר באוטוביוגרפיה שלו חיים בסרטים מה התרחש שם:

"אמריק הוציא פיסת נייר מגולגלת קטנה מאוד והתייחסה לפגישה. הקשבתי מרותקת. מאז שהסרטים המדברים השתלטו על הקולנוע, עבדתי עם כמה סופרים טובים, אבל מעולם לא פגשתי דבר כזה. בימים של הסרט האילם, התסריטאים המובילים [האמריקאים] היו טכנאים ולא דרמטים... הקולנוע האירופי נשאר ספרותי וכל מדינה, בהתחשב בתרבות ובספרות המיוחדת לה, שאפה להתעלות על האחרת. כל זה השתנה על ידי הסרטים המדברים. אמריקה, עם העושר העצום, ההתלהבות שלה והמשאבים הטכניים שלה, הניפה את המקל הגדול.... הסרט האירופי כבר לא היה קיים.... רק תעשיית הקולנוע הגרמנית הגדולה הייתה מוכנה להילחם במונופול האמריקני, וד"ר גבלס עצר זאת במהרה ב-1933. אבל היום שבו אמריק יצא מדירתו, השאיר את המפתח בדלת כדי לחסוך לאס-אה את הטרחה בשבירתה, היה יום העבודה הגרוע ביותר שהרופא החכם עשה אי פעם למען המוניטין של ארצו, כפי שגילה בקרוב. כפי שאמרתי, הקשבתי מרותק לקוסם ההונגרי הקטן הזה, כשאמריק פרש את הרשימות שלו, עד שאורכם היה לפחות שישה סנטימטרים. הוא העמיד את העלילה של הספר על ראשה ותכנן מחדש את כל הסרט."[5]

שניהם זיהו במהרה שלמרות שהם היו הפכים מוחלטים ברקע ובאישיות, הייתה להם גישה משותפת לעשיית סרטים והם יכולים לעבוד טוב מאוד ביחד. לאחר שעשו שני סרטים נוספים יחד, Contraband (1940) ו -49th Parallel, עם קרדיטים נפרדים, החליטו השניים ליצור שותפות ולחתום על סרטיהם במשותף כ"נכתב, הופק ובוים על ידי מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר".[5]

הקשתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמפיקים, כותבים ובמאים עבדו הצמד בשותפות שהם כינו "הקשתים", הם יצרו 19 סרטים עלילתיים, שרבים מהם זכו להצלחה ביקורתית ומסחרית. הסרטים הטובים ביותר שלהם עדיין נחשבים לקלאסיקה של הקולנוע הבריטי של המאה ה-20. רשימת מכון הסרטים הבריטי של "הסרטים הבריטיים האהובים במאה ה-20" מכילה חמישה מסרטיו של פאוול, ארבעה ביחד עם פרסבורגר.[7]

למרות שמעריצים יטענו שפאוול צריך להיות מדורג לצד הבמאים הבריטים אלפרד היצ'קוק ודייוויד לין, הקריירה שלו סבלה מהיפוך חמור לאחר יציאת המותחן הפסיכולוגי השנוי במחלוקת, "המציצן", שביים לבדו ב-1960.[8] הזרם המרכזי של מבקרים בריטיים, גינו את הסרט בשל האלימות והמיניות שבו; פאוול היה מנודה על ידי תעשיית הקולנוע ומצא שכמעט בלתי אפשרי עבורו לעבוד לאחר מכן.

עם זאת, הסרט זכה לתמיכה נלהבת של המבקרים הצעירים של בצרפת ובאנגליה. בשנת 1965 הוא זכה להערכה מחדש על ידי ריימונד דורגנט במגזין הבמאים, סרט, שנכלל מאוחר יותר בספרו המשפיע של דורגנט A Mirror for England.

הסרטים של פאוול קיבלו מוניטין של סרטי פולחן, במהלך שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 על ידי סדרה של רטרוספקטיבות וגילויים מחדש, כמו גם מאמרים וספרים אודותיהם. עד מותו, הוא ופרסבורגר זכו להכרה כאחת משותפויות הקולנוע המובילות בכל הזמנים - וצוטטו כהשפעה מרכזית על ידי יוצרי קולנוע ידועים רבים כמו מרטין סקורסזה, בריאן דה פלמה ופרנסיס פורד קופולה.[8]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1927 התחתן פאוול עם גלוריה מרי רוג'ר, רקדנית אמריקאית; הם נישאו בצרפת והיו ביחד רק שלושה שבועות. במהלך שנות ה-40, לפאוול היו פרשיות אהבה עם השחקניות דבורה קר וקתלין ביירון.[5] מ-1 ביולי 1943 ועד מותה ב-5 ביולי 1983, היה פאוול נשוי לפרנסס "פרנקי" מיי ריידי, בתו של הרופא ג'רום ריידי; נולדו להם שני בנים: קווין מייקל פאוול (יליד 1945) וקולומבה ג'רום ריידי פאוול (יליד 1951). הוא גם חי עם השחקנית פמלה בראון במשך שנים רבות עד מותה מסרטן ב-1975.

לאחר מכן, פאוול היה נשוי לעורכת הסרטים תלמה סקונמייקר מ-19 במאי 1984 ועד מותו שלו מסרטן בביתו באבנינג, גלוסטרשייר.[8] אחייניתו הייתה השחקנית האוסטרלית קורנליה פרנסס, שהופיעה בחלקים קטנים בסרטיו המוקדמים של דודה.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיון הסרטים של האקדמיה שימר את "עניין של חיים ומוות" ו"חייו ומותו של קולונל בלימפ" של פאוול ואמריק פרסבורגר.[9]

פרסים, מועמדויות ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מצוטט כהשפעה גדולה על יוצרי קולנוע רבים כגון מרטין סקורסזה, פרנסיס פורד קופולה, ג'ורג' א. רומרו וברטרנד טברנייה.[4] תלמה סקונמייקר (עורכת הסרטים הוותיקה של סקורסזה ואשתו השלישית של פאוול) אמרה על סקורסזה, " הוא מיד מתחיל להפציץ בסרטי פאוול ופרסבורגר כל מי שהוא פוגש, או השחקנים שהוא עובד איתם".[11] סקורסזה וסקונמייקר עובדים על שחזורים לסרטיו של פאוול, החל מהנעליים האדומות וחייו ומותו של קולונל בלימפ.[8]
  • פרס מייקל פאוול לסרט הבריטי החדש הטוב ביותר הוענק בשנת 1993 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של אדינבורו והוא ממומן על ידי מועצת הסרטים של בריטניה. הוא "קרוי במחווה לאחד מיוצרי הסרט המקוריים ביותר בבריטניה".[12]
  • אולפני פיינווד, שבהם עשה פאוול רבים מסרטיו הבולטים, קראו על שמו לאולם מיקס של מחלקת הפוסט-פרודקשן: מחלקת פאוול. תמונת ענק של הבמאי מכסה את דלת האולם, שם נעשה מיקס לסרטים ידועים רבים.
  • הבניין הראשי של המחלקה לקולנוע, רדיו וטלוויזיה באוניברסיטת קנטרברי קרייסט צ'רץ' נקרא על שמו: בניין פאוול.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות עיקריות שביים:

עבודות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים של מייקל פאוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1938: 200,000 רגל על פולה. לונדון: Faber & Faber. סיפור יצירתו של קצה העולם נדפס מחדש גם כ -200,000 רגל - קצה העולם בארצות הברית
  • 1956: גראף ספי. לונדון: Hodder & Stoughton. (ספר זה מכיל מידע רב שפאוול ופרסבורגר לא יכלו לכלול בסרטם הקרב על ריבר פלייט)
  • 1957: מוות בדרום האוקיינוס האטלנטי: המסע האחרון של הגראף ספי. ניו יורק: ריינהארט. מהדורה אמריקאית של גרף ספי
  • 1975: משחק המתנה. לונדון: יוסף.מסת"ב 0-7181-1368-3
  • 1976: המסע האחרון של הגרף ספי. לונדון: White Lion Publishers.מסת"ב 0-7274-0256-0. מהדורה בריטית שנייה של Graf Spee
  • 1978: (עם אמריק פרסבורגר ) הנעליים האדומות. לונדון: Avon Books.מסת"ב 0-8044-2687-2
  • 1986: חיים בסרטים: אוטוביוגרפיה. לונדון: היינמן.מסת"ב 0-434-59945-X
  • 1990: קצה העולם. לונדון: Faber & Faber.מסת"ב 0-571-15306-2. ספר זה הוא מהדורת כריכה רכה של 200,000 רגל על פולה
  • 1992: סרט מיליון דולר לונדון: היינמן.מסת"ב 0-434-59947-6. זהו החלק השני של האוטוביוגרפיה של פאוול.
  • 1994: עם אמריק פרסבורגר ואיאן כריסטי, חייו ומותו של קולונל בלימפ. לונדון: Faber & Faber.מסת"ב 0-571-14355-5. ספר זה כולל תזכירים מצ'רצ'יל והערות המראות כיצד התסריט התפתח.

רבים מהכותרים הללו פורסמו גם במדינות אחרות או פורסמו מחדש. הרשימה לעיל עוסקת בפרסומים ראשוניים למעט כאשר השם שונה במהדורה או בהדפסה שלאחר מכן.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1944: ביים את הטור החמישי של ארנסט המינגוויי בתיאטרון רויאל, גלאזגו
  • 1944: ביים את הסקיפר ליד אלוהים של יאן דה הרטוג בתיאטרון המלכותי, ווינדזור
  • 1951: ביים את ההלואיז של ג'יימס פורסיית בהיפודרום גולדרס גרין, לונדון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל פאוול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mark D. Eckel (2014). "When the Lights Go Down". p. 167. WestBow Press.
  2. ^ Barry Forshaw, British Crime Film: Subverting the Social Order, Springer, 2012-09-20, ISBN 978-1-137-27459-5. (באנגלית)
  3. ^ Richard Crouse, The 100 best movies you've never seen, Toronto [Ont.] : ECW Press, 2003, עמ' 167, ISBN 978-1-55490-590-4
  4. ^ 1 2 Famous fans of Powell and Pressburger, powell-pressburger.org
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 Powell 1986
  6. ^ 1 2 BFI Screenonline: Early Michael Powell, www.screenonline.org.uk
  7. ^ BBC News | Entertainment | Best 100 British films - full list, news.bbc.co.uk
  8. ^ 1 2 3 4 "Thelma Schoonmaker: the queen of the cutting room". Financial Times. 2014-05-09. נבדק ב-2022-12-26.
  9. ^ Preserved Projects | Oscars.org | Academy of Motion Picture Arts and Sciences, www.oscars.org (באנגלית)
  10. ^ Awards, www.berlinale.de (באנגלית)
  11. ^ Scorsese: my friendship with Michael Powell, the Guardian, ‏2009-05-13 (באנגלית)
  12. ^ The Powell & Pressburger Award for Best Feature Film | Edinburgh International Film Festival, www.edfilmfest.org.uk
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מייקל_פאוול&oldid=37466055"