מייקל שרמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל שרמר
Michael Shermer
לידה 8 בספטמבר 1954 (בן 69)
גלנדייל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים אלטדנה, קליפורניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת פפרדיין
  • אוניברסיטת מדינת קליפורניה בפולרטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת קלרמונט עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Premio Prismas (2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.michaelshermer.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מייקל בראנט שרמר (באנגלית: Michael Brant Shermer; נולד ב-8 בספטמבר 1954) הוא סופר מדע אמריקאי, היסטוריון מדע, מייסד האגודה הספקנית והעורך הראשי של מגזין "סקפטיק" (אנ')[1] אשר מוקדש ברובו לחקירת טענות פסאודו-מדעיות ועל-טבעיות. אגודת הספקנים מונה למעלה מ־55,000 חברים.[2] שרמר עוסק בוויכוחים בנושאים הקשורים לפסאודו-מדע ודת בהם הוא מדגיש את הספקנות המדעית.

שרמר הוא המפיק והמגיש המשותף של סדרת הטלוויזיה בת 13 השעות "Exploring the Unknown" (חקר הלא נודע) ששודרה בשנת 1999 בערוץ Fox Family. מאפריל 2001 עד ינואר 2019,[3] כתב טור חודשי למגזין "סיינטיפיק אמריקן" בטור על ספקנות. הוא גם יועץ מדעי של המועצה האמריקאית למדע ובריאות (ACSH).[4]

שרמר היה בעבר נוצרי פונדמנטליסטי, אך חדל להאמין בקיומו של האל במהלך לימודיו לתואר שני. הוא מקבל את התוויות אגנוסטיקן,[5] לא תאיסט,[6][7] אתאיסט, ואחרים.[1][8][9] עם זאת, הוא הביע הסתייגות מתוויות כאלה מחוסר אמונתו באלוהים, מאחר שהוא רואה שהם משמשים כסטראוטיפים ומעדיף פשוט להיקרא ספקן.[9] הוא גם מתאר את עצמו כמצדד בפילוסופיה הומניסטית,[10] כמו גם מדע המוסר.[11]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב־8 בספטמבר 1954 בלוס אנג'לס.[12][13] שרמר הוא רבע יווני דרך סבו, בעוד סבתו הייתה מקלן שבגרמניה.[14]

כבן יחיד גדל בדרום קליפורניה, בעיקר באזור La Cañada פלינטרידג'.[3][3][15] הוריו התגרשו כשהיה בן ארבע.[3] בהמשך נישאה אימו בשנית, עם גבר בעל שלושה ילדים, שהפכו לאחיו החורגים, ואביו נישא לאישה שאיתה נולדו לו שתי בנות. אביו נפטר מהתקף לב בשנת 1986, ואמו מסרטן המוח בשנת 2000.[3][16]

שרמר אמנם למד בבית הספר ביום ראשון, אך הוא אומר כי הוריו הביולוגיים, החורגים וכן אחיו לא היו דתיים ולא חילוניים, מכיוון שהם לא דנו בנושא זה לעיתים קרובות, והם גם לא הגיעו לכנסייה או התפללו יחד. שרמר החל את לימודיו בתיכון בשנת 1971, כאשר התנועה האוונגליסטית בארצות הברית החלה לצבור פופולריות. לילה אחד בהשפעתו של חברו הטוב ג'ורג', שהוריו היו נוצרים, שרמר התנצר. למחרת למדו שני החברים בכנסיית גלנדייל, הפרסביטריאנית, שם ניתנה דרשה על ידי מה ששרמר מתאר כ"מטיף מאוד דינמי ותאטרלי, שהיווה לי השראה לגשת בסוף הדרשה כדי להינצל". במשך שבע השנים הבאות הוא הטיף מדלת לדלת כחלק מאמונותיו העמוקות.[1][3]

שרמר השתתף בקבוצת מלגות לימודים נוצרית בלתי פורמלית במקום שנקרא "האסם" בלה קרסנטה, קליפורניה, אותו מתאר שרמר כ"להקה משוכללת של תקופת שנות ה-70 עם מנהיג נגן גיטרה היפי ארוך שיער, שקרא קטעי תנ"ך עליהם דיברנו בהרחבה". שרמר נהנה מההיבטים החברתיים של הדת, והתענג במיוחד על דיוניה התאולוגיים.[1]

שרמר גדל עם רובים. אביו החורג היה צייד שלקח את שרמר וכלבי הציד שלהם לטיולי ציד חצי תריסר פעמים בשנה, עם משחקי יריות כמו ביונים, ברווזים ושליו. הם אכלו את כל מה שהרגו, שלהם הציג גם אביו החורג כישורים קולינריים. כשגדל והתבגר, שרמר היה בעל רובה אוויר, אחר כך רובה כדוריות, אחר כך רובה ציד בקליבר 20 ואז רובה ציד בקליבר 12.[17]

שרמר סיים את לימודיו בבית הספר התיכון Crescenta Valley בשנת 1972.[15] בתשוקה להכשרה תאולוגית רצינית, הוא נרשם לאוניברסיטת "פפרדין" מתוך כוונה להפוך לתאולוג. בתחילה עסק בתאולוגיה נוצרית. בנוסף ללימודי קורסים בתנ"ך, שרמר למד את כתביו של ק"ס לואיס. הוא השתתף בקפלה פעמיים בשבוע, מה שהיה נדרש מכל הסטודנטים. למרות המגבלות שהוטלו על סטודנטים, כמו איסור על ריקוד וביקור בחדרי המעונות של המין השני, שרמר מצא את האוניברסיטה כחוויה טובה, והוא קיבל את משנתה כמדריך להתנהגות.[1] אולם כשנודע לו שלימודי דוקטורט בתאולוגיה מחייבים בקיאות בעברית, יוונית, לטינית וארמית, שרמר, שלא מצא שפות זרות כאחת החוזקות שלו, עבר לפסיכולוגיה.[1][15][18]

הוא הצהיר כי בשלב זה הוא "שולט באחת משפות המדע: סטטיסטיקה", וכי הוא למד על גיבוש השערות, השערת האפס ובדיקת השערות, שהובילו לשינוי במחשבתו.[1] סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ב"פפרדין" בשנת 1976.[1]

לימודים מתקדמים ושינוי אמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התואר השני של שרמר בפסיכולוגיה ניסיונית באוניברסיטת קליפורניה, פולרטון, הוביל לדיונים רבים לאחר השיעור עם הפרופסורים בייארד ברטסטרום ומג וייט בפאב מקומי - מועדון 301 - שהתמשכו לתוך הלילה. דיונים אלה,[1][19] יחד עם מחקריו באנתרופולוגיה תרבותית, הובילו אותו לפקפק באמונותיו הדתיות.[3][19] הוא נטש את השקפותיו הדתיות האדוקות, כשהוא מונע על ידי מה שהוא תפס כחוסר הסובלנות הנוצרת על ידי המוסריות המוחלטת שלימדו אותו בלימודי הדת הצביעות במה שמאמינים רבים הטיפו ובמה שהם נהגו; והמודעות הגוברת שלו לאמונות דתיות אחרות, וכיצד נקבעו על ידי הנסיבות הזמניות, הגאוגרפיות והתרבותיות בהן נולדו תומכיהם. מכאן, שרמר הגיע למסקנה כי "ברור שאלוהים נעשה בדמותנו ולא ההפך."[1] באמצע הכשרתו לתואר שני, הוא הסיר את מדליון הכוכבים הנוצרי של הכיתות הנוצריות שהוא לבש סביב צווארו במשך שנים.[3][19] הוא סיים את התואר השני מאוניברסיטת קליפורניה בפסיכולוגיה בשנת 1978.[1]

הצעד האחרון בנטישת הדת של שרמר הגיע כאשר אהובתו מהמכללה, מורין, נפגעה בתאונת דרכים ששברה את גבה והפכה אותה למשותקת מהמתניים ומטה. שרמר מספר:[1]

כשראיתי אותה בחדר המיון ב"מרכז הרפואי לונג ביץ'", ההשלכות המלאות של המשמעות של הדבר עבורה התחילו לחלחל אליי. שם, במיון, יום אחרי יום עגום, לילה אחרי לילה ללא שינה, כרעתי ברך והרכנתי את ראשי וביקשתי מאלוהים לרפא את הגב השבור של מורין. התפללתי בכנות העמוקה ביותר. קראתי לאלוהים להתעלם מהספקות שלי בשם מורין. השעיתי ברצון כל חוסר אמון. באותה תקופה ובאותו מקום, הייתי שוב מאמין. האמנתי כי רציתי להאמין שאם יש צדק ביקום - בכלל - הרוח המתוקה, האוהבת, החכמה, האחראית, המסורה, האכפתית, לא מגיעה לה להיות בגוף מרוסק. אל צודק ואוהב שהיה לו הכוח לרפא, בוודאי ירפא את מורין. הוא לא עשה זאת. כעת, אני מאמין, לא כי "נסתרות דרכי האל" או "יש לו תוכנית מיוחדת למורין" - הניחומים הבנאליים המבחילים שמאמינים מציעים לפעמים בזמנים כה חסרי תוחלת - אלא מכיוון שאין אלוהים.[1][3]

רכיבה על אופניים תחרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים תואר שני בפסיכולוגיה ניסיונית בשנת 1978, שרמר לא הצליח להשיג משרה בתוכנית דוקטורט, ולקח עבודה במגזין אופניים באירוויין, קליפורניה. המשימה הראשונה שלו, מסיבת עיתונאים בהשתתפות ג'ון מרינו, שרכב מלוס אנג'לס לניו יורק ב-13 יום, שעה ו-20 דקות, מה שעשה רושם עמוק על שרמר.[1][20] הוא קנה אופניים ונכנס למירוץ יוגורט יופלה של 50 ק"מ לאורך פארק גריפית' בלוס אנג'לס בסוף השבוע שלאחר מכן. העניין שלו גדל במהירות, ותוך זמן קצר הוא סיים את רכיבת המאה הראשונה (100 מיילים). לא עבר זמן רב והוא רכב מאות מיילים בשבוע.[1]

שרמר החל לרכוב על אופניים תחרותיים בשנת 1979, והוא בילה עשור כרוכב מקצועי. הרכיבה הידועה ביותר של שרמר נמצאת בתחום מרוץ הכבישים האולטרה-מרתון למרחקים ארוכים מאוד. שרמר הוא חבר מייסד בהיכל התהילה של Ultra Cycling.[21]

במהלך קריירת האופניים שלו, שרמר עבד עם אנשי טכנולוגיה של רכיבה על אופניים בפיתוח מוצרים טובים יותר לספורט. במהלך קשריו עם "קסדות בל", נותנת חסות למרוצי אופניים, שרמר יעץ להם בנושאי עיצוב בנוגע לפיתוחם של קלקר מורחב לשימוש בקסדות רכיבה על אופניים, אשר יספגו את המכה בצורה טובה בהרבה מקסדות "רשת שיער" הישנות מעור ששימשו רוכבי אופניים עשרות שנים. שרמר יעץ להם שאם הקסדות שלהם נראות יותר מדי כמו קסדות לאופנוע, בהן כבר נעשה שימוש בקלקר, ולא כמו קסדות רשת השיער הישנות, אף רוכב אופניים או חובב רציני לא ישתמש בהן. הצעה זו הובילה לדגם שלהם, ה-V1 Pro, שנראה כמו רשת שיער שחורה, אך תפקד מבפנים כמו קסדת אופנוע. בשנת 1982 שרמר עבד עם וומן ספנס, שחברת האספקה הקטנה שלה, "ספנקו מדיקל", עיבדה את טכנולוגיית הג'ל שפנס פיתחה עבור חולים מרותקים למיטה עם פצעי לחץ לכפפות אופניים ואוכפים כדי להקל על תסמונת מנהרת שורש כף היד ופצעי האוכף שסבלו רוכבי האופניים.[22]

במהלך העשור בו הוא רכב למרחקים ארוכים, הוא סייע לייסד את מרוץ האופניים הטרנס-יבשתיים ללא הפסקה באורך 3,000 מייל ברחבי אמריקה (המכונה "RAAM", יחד עם לון הלדמן וג'ון מרינו), בו התמודד חמש פעמים (1982, 1983 1984, 1985 ו-1989) היה עוזר מנהל מרוץ במשך שש שנים, ומנהל המירוץ בפועל במשך שבע שנים.[1][23] על שמו נקרא מצב רפואי חריף: "צוואר שרמר", שהוא כאב וחולשה קיצונית של שרירי הצוואר שנמצאים בקרב רוכבי אופניים למרחקים ארוכים. שרמר סבל מהתופעה כ-2,000 מיילים לתוך המירוץ ברחבי אמריקה בשנת 1983.[24] חיבוקו של שרמר עם הספקנות המדעית התגבש בתקופתו כרוכב אופניים, והסביר, "הפכתי לספקן בשבת, 6 באוגוסט 1983, בכביש הטיפוס הארוך אל Loveland Pass, קולורדו", לאחר חודשים של אימונים בהדרכתם של תזונאית עם דוקטורט לא מוסמך. אחרי שנים של תרגול דיקור, כירופרקטיקה, טיפול בעיסוי, יונים שליליים, רולפינג, כוח פירמידה, נצרות פונדמנטליסטית ו"שלל דברים מוזרים" (למעט סמים) לשיפור חייו והכשרתו, שרמר הפסיק לנסות לבסס על הגיון את כישלונם של שיטות אלה.[15] בהמשך הפיק שרמר כמה סרטים דוקומנטריים על רכיבה.[23]

שרמר הוא עדיין רוכב על אופניים פעיל, והשתתף ב-Furnace Creek 508 באוקטובר 2011, מרוץ מוקדם ל-RAAM, וסיים במקום השני בקטגוריית קבוצות ארבעת הגברים.[18][25]

שרמר כתב בנושא חדירת סמים לרכיבה תחרותית, ומבט מתאוריית המשחקים על הדינמיקה המניעה את הבעיה במספר ענפי ספורט. הוא כתב באופן ספציפי על סמים מסוג r-EPO, שאותו ראה כנפוץ וגם ידוע בתחום הספורט, שלימים הוכח כמסייע לשערוריית הסמים סביב לאנס ארמסטרונג בשנת 2010.[26][27][28]

דוקטורט והוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הרכיבה, שרמר לימד פסיכולוגיה אחד על אחד בערבים במכללה הקהילתית גלנדייל, מכללה לשנתיים. כשרצה ללמד באוניברסיטה של ארבע שנים, החליט להשלים את הדוקטורט. מכיוון שהאינטרסים של שרמר טמונים בהתנהגותיות והוא לא האמין שהוא יכול לעשות את ההבדל בעולם על ידי עבודה במעבדה, הוא איבד עניין בפסיכולוגיה ועבר ללמוד את ההיסטוריה של המדע,[1] השלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת "קלרמונט" בשנת 1991. עבודת המחקר שלו זכתה לכותרת "כומר-מדען": אלפרד ראסל וואלאס והתפתחות האדם: מחקר על טבעו של שינוי היסטורי.[29]

לימים ביסס שרמר ספר באורך מלא על עבודת המחקר שלו; הספר, שכותרתו בצל דרווין: החיים והמדע של אלפרד ראסל וואלאס: מחקר ביוגרפי על פסיכולוגיה של ההיסטוריה, ראה אור באוגוסט 2002.[30][31][32]

מוקדם יותר באותה השנה, בספרו "The Borderlands of Science", שרמר דירג כמה מדענים ידועים כלפי רעיונות שהם "פסאודו" או "גבוליים", באמצעות גרסת דירוג, שפותחה על ידי הפסיכולוג פרנק סולוואי, חמש התכונות הגדולות. שרמר דירג את וואלאס גבוה במיוחד (אחוזון 99) על הסכמתו/התאמתו וטען שזו תכונת המפתח בהבחנה בין וואלאס לבין מדענים שנותנים פחות אמון לרעיונות שוליים.[33]

לאחר מכן הפך שרמר למרצה שלא מן המניין לתולדות המדע באוניברסיטת אוקסידנטל בקליפורניה. בשנת 2007, שרמר נכנס לתפקיד כעמית מחקר בכיר באוניברסיטת קלרמונט. בשנת 2011 הוא נכנס לתפקיד מרצה שלא מן המניין באוניברסיטת צ'פמן,[34][35] ובהמשך התמנה כעמית נשיאותי.[36]

בצ'אפמן הוא מלמד קורס חשיבה ביקורתי שנתי בשם "הספקנות 101", בו הוא מנסה לבחון רעיונות חדשים על הסטודנטים.[1]

ספקנות מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 הקים שרמר את אגודת הספקנים, שהחלה כתחביב במוסך שלו, אך לבסוף צמחה לעיסוק במשרה מלאה. אגודת הספקנים מפרסמת את המגזין Skeptic, ומארגנת את סדרת ההרצאות בקלטק. נכון לשנת 2008 הם מונים מעל 55,000 חברים.[2][37]

שרמר הוא גם יועץ מדעי של המועצה האמריקאית למדע ובריאות (ACSH).[4]

עבודות שפורסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמר הוא מחבר של ספרים שמנסים להסביר את הימצאותם של אמונות לא הגיוניות או לא מבוססות, כולל עב"מים, ביגפוט וטענות על טבעיות. בשנת 1997 הוא כתב מדוע אנשים מאמינים בדברים מוזרים, הבודק מגוון רעיונות וקבוצות "מוזרות" (כולל כתות), כמיטב כתביו הספקניים של מרטין גרדנר. מהדורה מתוקנת ומורחבת יצאה לאור בשנת 2002. הוא כותב במבוא:

אז נותר לנו עם המורשת של שני סוגים של טעויות חשיבה: שגיאה מסוג 1: להאמין בשקר ושגיאה מסוג 2: דחיית אמת. ... המאמינים בעב"מים, חטיפות חייזרים, תפיסות על חושיות ותופעות נפשיות ביצעו שגיאה מסוג 1 בחשיבה: הם מאמינים בכזב. ... זה לא שהאנשים האלה הם בורים או לא מודעים; הם אינטליגנטים אך מושכלים בצורה שגויה. החשיבה שלהם השתבשה.

כיצד אנו מאמינים: החיפוש אחר אלוהים בעידן של מדע, שרמר חקר את הפסיכולוגיה העומדת מאחורי האמונה באלוהים. בהקדמה, שרמר כתב "מעולם בהיסטוריה לא כל כך הרבה, ואחוז כה גבוה מהאוכלוסייה, האמינו באלוהים. לא רק שאלוהים לא מת כפי שהצהיר ניטשה, אלא שהוא מעולם לא היה חי יותר."

מאפריל 2001 עד ינואר 2019, הוא כתב את הטור הסקפטי החודשי עבור סיינטיפיק אמריקן.[3] הוא גם תרם למגזין "טיים".[38]

בפברואר 2002 הוא אפיין את העמדה כי "לאלוהים לא היה חלק בתהליך [של התפתחות האנושות]" כ"תאוריה מדעית סטנדרטית".[39] הצהרה זו זכתה לביקורת בינואר 2006 על ידי המדען יוג'ני סקוט, שהעירה כי המדע לא טוען שום טענה לגבי אלוהים בדרך זו או אחרת.[40]

במאי 2002 פרסמו שרמר ואלכס גרובמן את ספרם מכחישי ההיסטוריה: מי אומר שהשואה מעולם לא קרתה ומדוע הם אומרים את זה ?, שבחן והפריך את תנועת הכחשת השואה. ספר זה מספר על פגישות עם הכחשות שונות ומגיע למסקנה כי דיבור חופשי הוא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם פסאודו-היסטוריה.

חיכוך מדעי: היכן שהידוע פוגש את הלא נודע שוחרר בשנת 2005. ספרו מ-2006 מדוע דרווין עניינים: העניין נגד עיצוב אינטליגנטי. טיעונים נקודתיים תומכים בהתפתחות, תוך ביקורת חריפה על תכנון תבוניי. ספר זה טוען גם כי המדע אינו יכול לפסול את הדת, וכי הנוצרים והשמרנים יכולים וצריכים לקבל את נכונות האבולוציה.

ביוני 2006, שרמר, שהביע בעבר ספקנות ביחס לדעות המיינסטרים בנושא ההתחממות הגלובלית, כתב במגזין "סיינטיפיק אמריקן" כי לאור הצטברות הראיות, עמדת הכחשת ההתחממות הגלובלית כבר אינה ניתנת להשגה.[41]

מוח השוק: קופי חמלה, בני אדם תחרותיים, וסיפורים אחרים מכלכלה אבולוציונית שוחרר בשנת 2007. בחיבור זה מדווח שרמר על ממצאי מחקרים התנהגותיים וביוכימיים מרובים המעסיקים הסברים אבולוציוניים להתנהגות מודרנית. הוא קיבל ביקורות ביקורתיות מצד אקדמאים, כאשר הספקן רוברט ט. קרול אמר: "הוא סונוור מהליברטריאניזם שלו ופיתה את פיתוי הפסיכולוגיה האבולוציונית כדי להסביר הכל, כולל אתיקה וכלכלה."[1][42][43]

בפברואר 2009 פרסם שרמר את ההיסטוריה של המדע: חזות גורפת של המדע וההיסטוריה שלו, הרצאת אודיו של 25 שעות. במאי 2011 פרסם שרמר את המוח המאמין: מרוחות רפאים ואלים לפוליטיקה וקונספירציות: כיצד אנו בונים אמונות ומחזקים אותם כאמיתות.[3][44][45]

לפני שעבד על מדע וספקנות, פרסם שרמר ספרים בנושא רכיבה על אופניים ואחרים בנושא חינוך ילדים בתחומי המתמטיקה והמדע. אלה כוללים שיתופי פעולה עם ארתור בנימין.[18]

בינואר 2015 פרסם שרמר את קשת המוסר: כיצד מדע וסיבה מובילות את האנושות אל עבר אמת, צדק וחופש.

הרייט הול מספרת על הפרסום של שרמר משנת 2018, "שמים על כדור הארץ: החיפוש המדעי אחר החיים שלאחר המוות, האלמותיות והאוטופיה", כי "הנושאים של שמיים על כדור הארץ בדרך כלל מתייחסים לתחומי הפילוסופיה והדת, אך שרמר ניגש אליהם דרך המדע, מחפש ראיות - או היעדרן." היא ממשיכה ואומרת ש"אומר שיטען כי שרמר חורג מהמדע", אך "זה בהחלט ... יגרום לקורא לחשוב".[46]

בפודקאסט שאל אותי כל דבר בינואר 2019, שרמר הודיעה על תוכניות לשלושה פרסומי ספרים צפויים: אוסף מסות ויצירות מדעיות שנמשכו במשך 15 השנים האחרונות, אוסף של 70 הטורים הסקפטיים האחרונים שפורסמו בעבר בסיינטיפיק אמריקן, וספרות בדיונית. ספר בנושא שלא הוסתר.[1]

הופעות מדיה והרצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ג'ייסון סילבה

שרמר הופיע כאורח ב-Donahue בשנת 1994 כדי להגיב לטענות הכחשת השואה של בראדלי סמית ודוד קול, ובשנת 1995 בתוכנית "אופרה ווינפרי" כדי לאתגר את טענות הנפש של רוזמרי אלטאה. שרמר הופיע אורח בפרק הבולשיט של פן וטלר ב-2004, בו טען כי אירועים במקרא מהווים "סיפור סיפורים מיתיים", ולא אירועים המתוארים תרתי משמע. עמדתו נתמכה על ידי מארחי התוכנית, שהם אתאיסטים בעצמם. הפרק המדובר, התנ"ך: עובדה או בדיה?", ביקש להפיל את הרעיון שהתנ"ך הוא תיעוד היסטורי אמין אמפירי. המתנגד לשרמר היה פול מאייר, פרופסור להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת מערב מישיגן.[47]

מיכאל שרמר זוכה בפרס על עבודתו במגזין Skeptic. פרסי יום השנה העשירי של IIG, מטה CFI, הוליווד

שרמר הציג מספר הופעות בתוכנית "הצד האחר" של NBC בשעות היום, בשנת 1994 ו-1995. לאחר היכרות עם מפיקי התוכנית, הוא הציע פיצול רשמי לחברת ההפקה שלהם לתוכנית ריאליטי מוכוונת בספקנות שמטרתה הייתה להציג נקודות מבט של מאמינים וספקנים כאחד. ההצעות שלו לא היו פורות, אך מספר שנים לאחר מכן, אחד המנהלים של אותה חברה הלך לעבוד עבור ערוץ פוקס משפחה שהוקם אז, והתרשם מהתוכנית של שרמר, וביקש שיגיש אותה לרשת. הרשת הרימה את הסדרה, לחקור את הלא נודע, ששרמר הפך למפיק ומנחה הסדרה, שתוקצבה בסכום של 200,000 $ לפרק, נתפסה על ידי שרמר כהרחבה ישירה של העבודה שנעשתה במגזין Skeptic, ותאפשר לשרמר להגיע ליותר אנשים. הכותרת החד משמעית נבחרה כדי לא להטיל את דעתם של אורחים או צופים באשר לאופי הספקני של המופע.[48] קטעים שונים מחקירת הלא נודע ניתן למצוא בערוץ היוטיוב של שרמר.[1] בשנת 1999, שרמר הפיק ושיתף את סדרת הטלוויזיה המשפחתית "פוקס המשפחתי את הלא נודע".

שרמר היה נואם בכל שלושת אירועי ה-Beyond Belief בין השנים 2006–2008. הוא גם דיבר בכנס TED ב-2006 בנושא "מדוע אנשים מאמינים בדברים מוזרים".[17] בשנת 2008 נשא את נאום ההתחלה במכללת ויטייר, שהעניק לו תואר דוקטור לשם כבוד למכתבים אנושיים.[49] הוא גם אורח מדי פעם בספקנות, הפודקאסט הרשמי של סקפטיק.[26]

שרמר התווכח עם דיפאק צ'ופרה פעמים רבות,[50][51] כולל במהלך הופעתם במרץ 2010 בתוכנית Night News של ABC.[52] הוא ציין את צ'ופרה כבן זוגו לוויכוח האישי האהוב.[18]

ב-21 באוגוסט 2010, שרמר זכה בפרס שהוקיר את תרומתו בתחום הספקני, מקבוצת החקירות העצמאית במהלך גאלה למלאת עשור.[53]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2007 שרמר מתגורר באלטדנה בקליפורניה.[17] הוא התחתן עם ג'ניפר גראף, ילידת קלן, גרמניה, ב-25 ביוני 2014.[54] את הטקס ביצעה אחותו של שרמר, טינה, שהוסמכה לרגל האירוע.[55] חובב כלבים, בעבר היה לו כלב בשם דרווין, ונכון לאפריל 2018, יש להם רטריבר שוקולד לברדור בשם היץ', על שם כריסטופר היצ'נס.[1]

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פוליטית שרמר תיאר את עצמו כליברטריאן לכל החיים.[56] בראיון משנת 2015, שרמר הצהיר שהוא מעדיף לדבר על סוגיות אישיות, וקונן כי בעבר אנשים סירבו אפילו להקשיב לו בגלל התיאור העצמי שלו כליברטריאן. באותו ראיון הוא ציין גם כי מחקריו לבקרת אקדחים גרמו לו להאמין כי כמה מדדים להפחתת אלימות הקשורה לאקדח יועילו.[57] הנשיא הראשון אליו הצביע היה ריצ'רד ניקסון בשנת 1972, אשר לאור שערוריית ווטרגייט הוא מכנה "ההצבעה המביכה ביותר שלו".

בשנת 2000 הוא הצביע בעד הארי בראון כדי "להצביע לפי מצפוני", מתוך הנחה שהמנצח במרוץ (אל גור או ג'ורג 'וו. בוש) לא יהיה רלוונטי. בהמשך הוא התחרט על החלטה זו, כשהוא האמין שמדיניות החוץ של בוש הפכה את העולם למסוכן יותר, והוא הצביע בעד ג'ון קרי בשנת 2004. שרמר הגדיר את תומאס ג'פרסון כנשיא האהוב עליו, בזכות תמיכתו בחירות ויישום החשיבה המדעית שלו לפוליטיקה, התחומים הכלכליים והחברתיים. הוא אומר על ג'פרסון, "כשהוא סעד לבד בבית הלבן הייתה שם יותר אינטליגנציה בחדר מאשר כשג'ון פ. קנדי אירח שם ארוחת ערב לזוכי פרסי נובל."[58]

עמדות על בקרת נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמר התנגד פעם לרוב אמצעי הפיקוח על הנשק, בעיקר בגלל אמונתו בעקרון של הגברת חופש הפרט והפחתת התערבות הממשלה, וגם מפני שהיה ברשותו רובים רוב חייו. בבגרותו היה ברשותו אקדח מגנום 357 במשך רבע מאה להגנה, אף על פי שבסופו של דבר הוציא אותו מהבית ואז נפטר ממנו לחלוטין. אף על פי שהוא כבר לא מחזיק ברובים, הוא ממשיך לתמוך בזכות להחזיק נשק להגנה על המשפחה.[17] עם זאת, עד שנת 2013, הנתונים על מקרי רצח, התאבדות וירי בשוגג שכנעו אותו כי ייתכן שיהיה צורך בכמה אמצעי בקרת נשק צנועים.[59]

עמדות בנושא עונש מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר שרמר תמך בעונש מוות, בעיקר בשל אהדה למשפחות הקורבנות, אולם בהמשך הוא התנגד לעונש המוות, בחלקו מתוך התנגדות למתן כח רב מידי לממשל - לאור מאות אנשים שהוצאו להורג ונחשפו כחפים מפשע לאחר מכן, ובחלק מהשקפתו כי צדק גמול מונע על ידי האינסטינקטים הבסיסיים של האנושות, והוא אינו משפיע על צדק משקם.[1] הוא שינה את דעתו על הנושא במהלך המחקר של קשת המוסר, וטען כי "[עונש מוות] הוא אחד מהפרקטיקות הברבריות האלה שאנחנו צריכים להיפטר ממנה. [ארצות הברית] אמריקה היא באמת האחרונה מבין 19 הדמוקרטיות המתועשות שמאפשרות להטיל עונש מוות. (...) הפילוסוף האיטלקי צ'זארה בקריה, בספרו על פשעים ועונשים, העלה את הרעיון שהעונש צריך להתאים לפשע וכי הקריטריונים צריכים להיות האם זה מונע מאנשים לבצע פשעים, ועונש המוות אינו עושה זאת".[57]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל שרמר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 Clark Anderson, Elizabeth Behrends, The Career Skeptic: An Interview With Dr. Michael Shermer, Eye on Psi Chi Magazine 16, 2012, עמ' 13–14 doi: 10.24839/1092-0803.eye16.4.13
  2. ^ 1 2
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Reviving the Living: Meaning Making in Living Systems, Studies in Multidisciplinarity, 2008 doi: 10.1016/s1571-0831(07)x0003-0
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Michael Shermer, The Believing Brain, Scientific American 305, 2011-06-14, עמ' 85–85 doi: 10.1038/scientificamerican0711-85
  4. ^ 1 2 Supplemental Information 1: Raw data retrieved from our search in Web of Science., dx.doi.org
  5. ^ Michael Shermer, Smart People Believe Weird Things, Scientific American 287, 2002-09, עמ' 35–35 doi: 10.1038/scientificamerican0902-35
  6. ^ Madhuri M. Yadlapati, Beyond Fundamentalism and Atheism, University of Illinois Press, 2017-04-20 doi: 10.5406/illinois/9780252037948.003.0001
  7. ^ Michael Shermer, Testing tenure: Let the market decide, Behavioral and Brain Sciences 29, 2006-12, עמ' 584–585 doi: 10.1017/s0140525x06009307
  8. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Stössel, Oskar, Benezit Dictionary of Artists, Oxford University Press, 2011-10-31
  9. ^ 1 2 Michael Shermer, Why ET Hasn't Called, Scientific American 287, 2002-08, עמ' 33–33 doi: 10.1038/scientificamerican0802-33
  10. ^ Anthony B. Pinn, The End of God-TalkAn African American Humanist Theology, Oxford University Press, 2012-01-04, עמ' 90–115
  11. ^ Michael Shermer, The Science of Right and Wrong, Scientific American 304, 2011-01, עמ' 83–83 doi: 10.1038/scientificamerican0111-83
  12. ^ Michael Shermer, Mustangs, Monists and Meaning, Scientific American 291, 2004-09, עמ' 38–38 doi: 10.1038/scientificamerican0904-38
  13. ^ Japan Times Weekly, Volume 09, Issue 02 - 1941-05-08, Manchuria Daily News Online
  14. ^ Blueprint DCC, Blueprint data release - April 2013, 2013-04-05
  15. ^ 1 2 3 4 Michael Shermer, Mesmerized by Magnetism, Scientific American 287, 2002-11, עמ' 41–41 doi: 10.1038/scientificamerican1102-41
  16. ^ April Taylor, Ocean Shipping Container Availability Report, May 27, 2015, 2015-05-27
  17. ^ 1 2 3 4 Michael Shermer, The Skeptic's Skeptic, Scientific American 303, 2010-11, עמ' 86–86 doi: 10.1038/scientificamerican1110-86
  18. ^ 1 2 3 4 Original treaties and international agreements registered during the month of February 2014: Nos. 51654 to 51703, dx.doi.org, ‏2014-09-24
  19. ^ 1 2 3 M. Shermer, Why people believe weird things: science, pseudoscience, and critical thinking, Proceedings. 2004 International Symposium on Empirical Software Engineering, 2004. ISESE '04., IEEE, 2004 doi: 10.1109/isese.2004.1334888
  20. ^ Beat Knechtle, Abou Shoak, Knechtle, Rüst, Participation and performance trends in ultracycling, Open Access Journal of Sports Medicine, 2013-02, עמ' 41 doi: 10.2147/oajsm.s40142
  21. ^ Rodrigo R. Bini, Felipe P. Carpes, Biomechanics of Cycling, Cham: Springer International Publishing, 2014, עמ' 97–106
  22. ^ Shermer, Michael., The mind of the market : compassionate apes, competitive humans, and other tales from evolutionary economics, 1st ed, New York: Times Books, 2008
  23. ^ 1 2 Kiyoshi Tomioka, Curriculum Vitae, HETEROCYCLES 97, 2018, עמ' 9 doi: 10.3987/com-18-s(t)cv
  24. ^ May L. Chin, Essentials of Pain Management, New York, NY: Springer New York, 2010-12-20, עמ' 567–584
  25. ^ Stanley Nadel, McGillivray, Alexander (1759?–17 February 1793), member of the Koasati tribe and Great Beloved Man (chief counselor) of the Muskogee or Creek confederacy, Oxford University Press, 2000-02, American National Biography Online
  26. ^ 1 2 Peter R. Almond, Cobalt Blues, New York, NY: Springer New York, 2013, עמ' 9–10
  27. ^ Practice Directorate Activity Highlights: February through July 2014, PsycEXTRA Dataset, ‏2014
  28. ^ Michael Shermer, The Doping Dilemma, Scientific American 298, 2008-04, עמ' 82–89 doi: 10.1038/scientificamerican0408-82
  29. ^ Alfred Russel Wallace, Tropical nature, and other essays. By Alfred R. Wallace ..., London,: Macmillan and co.,, 1878
  30. ^ John van Wyhe, The Cambridge Encyclopedia of Darwin and Evolutionary Thought, Cambridge: Cambridge University Press, עמ' 165–172
  31. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Burton, Rev. Henry Darwin, (23 May 1858–17 March 1943), Who Was Who, Oxford University Press, 2007-12-01
  32. ^ James Mallet, Move over Darwin, Nature 419, 2002-10, עמ' 561–562 doi: 10.1038/419561a
  33. ^ Ozone, Dordrecht: Springer Netherlands, עמ' 19–28
  34. ^ Michael Shermer, Infrequencies, Scientific American 311, 2014-09-16, עמ' 97–97 doi: 10.1038/scientificamerican1014-97
  35. ^ Michael Shermer, Outrageous, Scientific American 313, 2015-06-16, עמ' 77–77 doi: 10.1038/scientificamerican0715-77
  36. ^ Gerald R. Ford Presidential Library Website, The SHAFR Guide Online
  37. ^ Anita M. Superson, The Moral Skeptic, Oxford University Press, 2009-03-19, עמ' 160–178
  38. ^ If One of Us Should Fall, University of Pittsburgh Press, עמ' 4–4
  39. ^ Michael Shermer, The Gradual Illumination of the Mind, Scientific American 286, 2002-02, עמ' 35–35 doi: 10.1038/scientificamerican0202-35
  40. ^ Eugenie C. Scott, How Evolution Shapes Our Lives, Princeton University Press, עמ' 284–299
  41. ^ Michael Shermer, The Flipping Point, Scientific American 294, 2006-06, עמ' 28–28 doi: 10.1038/scientificamerican0606-28
  42. ^ Anthea Hartig, Becoming Los Angeles: Stories of Nature and Culture. Natural History Museum of Los Angeles County Becoming Los Angeles: Stories of Nature and Culture . Natural History Museum of Los Angeles County.Margaret HardinandWilliam Estrada, Lead Curators andSimon Adlam, Creative Director.J.P. MorganandMacy's, Sponsors, with media support byLos Angeles Times. Opened July 14, 2013., The Public Historian 35, 2013-11, עמ' 65–73 doi: 10.1525/tph.2013.35.4.65
  43. ^ Washington Post Poll, July 2004, ICPSR Data Holdings, ‏2006-05-19
  44. ^ Theology after the Birth of God, Palgrave Macmillan
  45. ^ Ronald de Sousa, Art, Mind, and Narrative, Oxford University Press, 2016-11-24, עמ' 138–153
  46. ^ Talha Karadeniz, Erdogan Dogdu, Improvement of General Inquirer Features with Quantity Analysis, 2018 IEEE International Conference on Big Data (Big Data), IEEE, 2018-12 doi: 10.1109/bigdata.2018.8622369
  47. ^ Luree Miller, Asia in Western fiction, Manchester University Press, 2017-03-01
  48. ^ ALEX DOLBY, HENRY H. BAUER, Science or Pseudoscience: Magnetic Healing, Psychic Phenomena, and Other Heterodoxies. Urbana and Chicago: University of Illinois Press, 2001. Pp. xiii+275. ISBN 0-252-02601-2. $29·95 (cloth). MICHAEL SHERMER, The Borderlands of Science: Where Science Meets Nonsense. Oxford: Oxford University Press, 2001. Pp. viii+360. ISBN 0-19-514326-4. £17·95 (hardback)., The British Journal for the History of Science 35, 2002-03, עמ' 97–123 doi: 10.1017/s0007087402234615
  49. ^ Vox Populi, Fordham University Press, עמ' 364–369
  50. ^ Michael Shermer, Mr. Skeptic Goes to Esalen, Scientific American 293, 2005-12, עמ' 38–38 doi: 10.1038/scientificamerican1205-38
  51. ^ Michael Shermer, Is My Science avior, Science & Spirit 16, 2005-07-01, עמ' 48–53 doi: 10.3200/sspt.16.4.48-53
  52. ^ ABC News 'Nightline' Kosovo Poll #2, March 1999, ICPSR Data Holdings, ‏1999-08-20
  53. ^ Makinen, EYCSTW Celebrates Its 10th Anniversary, Cereal Foods World, 2011 doi: 10.1094/cfw-56-4-0162
  54. ^ Michael Shermer, Skepticism as a Virtue, Scientific American 286, 2002-04, עמ' 37–37 doi: 10.1038/scientificamerican0402-37
  55. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Peel, Rev. Jonathan Sidney, (21 June 1937–11 Dec. 2014), Vice Lord-Lieutenant of Norfolk, 1981–2005; Ordained Local Minister, Horning Benefice, Diocese of Norwich, since 2001, Who Was Who, Oxford University Press, 2007-12-01
  56. ^ Joanna Regan, Ashley Fowlkes, Matthew Biggerstaff, Michael A. Jhung, Epidemiology of influenza A (H1N1)pdm09-associated deaths in the United States, September-October 2009, Influenza and Other Respiratory Viruses 6, 2012-07-16, עמ' e169–e177 doi: 10.1111/j.1750-2659.2012.00408.x
  57. ^ 1 2 Michael Shermer, Toward a science of morality: response to Christian Miller's critique, Annals of the New York Academy of Sciences 1384, 2016-05-19, עמ' 69–73 doi: 10.1111/nyas.13075
  58. ^ Michael Shermer, Cultivate Your Garden, Scientific American 302, 2010-02, עמ' 30–30 doi: 10.1038/scientificamerican0210-30
  59. ^ Michael Shermer, When Science Doesn't Support Beliefs, Scientific American 309, 2013-09-17, עמ' 95–95 doi: 10.1038/scientificamerican1013-95
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מייקל_שרמר&oldid=37451859"