מיכאיל לאזארב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן מיכאיל פטרוביץ' לאזארב

מיכאיל פטרוביץ' לאזארֶברוסית: Михаил Петрович Лазарев3 בנובמבר 1788 - 11 באפריל 1851) היה אדמירל בצי הרוסי, קומנדר ומגלה ארצות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודים וראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאזארב נולד בולדימיר, בן לאצולה הרוסית העתיקה ממחוז ולדימיר. בשנת 1800 נרשם לאזארב לקולג' של הצי הרוסי. כעבור שלוש שנים נשלח לצי המלכותי הבריטי, שם עסק בניווט במשך חמש השנים הבאות ברציפות. מ-1808 עד 1813 שירת לאזארב בצי הבלטי. הוא השתתף במלחמת רוסיה-שוודיה בשנים 1809-1808 ובמלחמת 1812.

קריירת מגלה ארצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע ה"סוברוב" 1813-1815
מסע האונייה "מירני" סביב אנטארקטיקה, בו היה לאזארב סגנו של בלינגסהאוזן (1819-1821)

לאזארב יצא בפעם הראשונה להקפת כדור הארץ בשנים 1816-1813, על סיפון האונייה "סוּבוֹרוֹב"; המשלחת יצאה לדרכה מקרונשטט והגיעה לאלסקה. במהלך המסע, גילה לאזארב את אטול סובורוב.

כמפקד האונייה מירני וסגנו של פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן בשייט העולמי שלו בשנים 1821-1819 (בלינגסהאוזן פיקד על האונייה "ווסטוק"), היה לאזארב שותף לגילוי אנטארקטיקה ומספר רב של איים. במהלך המסע היו אלה בלינגסהאוזן ושני הרוסים במשלחתו, לאזארב וזאוודובסקי, היחידים שהזדמן להם לעסוק בתצפיות אסטרונומיות. ב-28 בינואר 1820 גילתה המשלחת את יבשת אנטארקטיקה, כשקרבה אל חופיה בקואורדינטות 69°21′28″S 2°14′50″W / 69.35778°S 2.24722°W / -69.35778; -2.24722 וראתה את שדות הקרח שלה.[1]

בשנים 1825-1822, הקיף לאזארב את העולם בפעם השלישית על הפריגאטה שלו, "קרייזר", וערך מחקר מקיף בתחומי המטאורולוגיה והאתנוגרפיה.

פיקוד בעת מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1826 התמנה לאזארב למפקד הספינה הרוסית "אזוב", שהפליגה אל הים התיכון כאוניית הדגל של השייטת הים-תיכונית הראשונה בפיקודו של אדמירל לוגין פטרוביץ גיידן, והשתתפה בקרב נאווארינו בשנת 1827. לאזארב הועלה לדרגת סגן-אדמירל על הצטיינותו בקרב.

בשנים 1829-1828 היה לאזארב ממונה על הסגר הימי בדרדנלים. ב-1830, חזר לקרונשטט והתמנה למפקד יחידות הצי בים הבלטי. כעבור שנתיים, היה לראש המטה של צי הים השחור. מפברואר עד יוני 1833 הוביל לאזארב שייטת רוסית אל הבוספורוס וחתם על ברית הונקאר-איסקלסי עם האימפריה העות'מאנית. ב-1833 התמנה לאזארב למפקד צי הים השחור ונמלי הים השחור, וכן למושל צבאי של סבסטופול ומיקולאייב.

השפעה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של אדמירל לאזארב ניכרת הן בעניינים טכניים והן כמדריך לקצינים צעירים. הוא תמך היצירת צי אוניות קיטור, אבל הנחשלות הטכנית והכלכלית של רוסיה הכשילה את הקידמה הזו. הוא הנחה גם מספר ניכר של מפקדי הצי הרוסי, בהם פאוולך מאחימוב, ולדימיר אלכסנדרוביץ' קורנילוב, ולדימיר איסטומין וגריגורי בוטאקוב.

אטול באוקיינוס השקט, כפים באמור לימאן ועל האי אונימאק, אי שהיה לפנים בימת אראל ונמל בים יפן, מפרץ לאזארב וים לאזארב באוקיינוס הדרומי, התיישבות סמוך לסוצ'י ועוד אתרים נושאים את שמו של לאזארב.

אוניות אחדות נקראו על שם האדמירל:

לאזארב נקבר עם תלמידיו, נאחימוב, רוקנילוב ואיסטומין בכוך הקבורה האדמירלי בסבסטופול. כוכב לכת מינורי, 3660 לאזארב, שגילה האסטרונום הסובייטי ניקולאי סטפנוביץ' צ'רניך בשנת 1978, קרוי על שמו.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסדר סנט ג'ורג', דרגה IV
  • מסדר סנט ולדימיר, דרגה I
  • מסדר אלכסנדר נייבסקי
  • מסדר העיט הלבן (פולין)
  • אביר מסדר המרחץ (הממלכה המאוחדת)
  • המסדר הצבאי של סן לואי (צרפת)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאיל לאזארב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Alan Gurney, "Below the Convergence", pp. 163-165