מיכאיל שומילוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאיל שומילוב
Михаи́л Степа́нович Шуми́лов
Mikhail Stepanovich Shumilov.jpg
לידה 5 בנובמבר 1895 (יוליאני)
וורחניאיה טצ'ה (אוק'), האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 ביוני 1975 (בגיל 79)
מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה גבעת מאמייב עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות Russian coa 1825.png צבא האימפריה הרוסית
הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
תקופת שירות 19161956
דרגה גנרל-פולקובניק גנרל פולקובניק
תפקידים בשירות
מפקד דיוויזיית הרובאים ה-7
מפקד קורפוס הרובאים ה-11
מפקד הארמייה ה-64
מפקד הארמייה ה-52
מפקד הארמייה ה-13
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת האזרחים ברוסיה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
גיבור הפדרציה הרוסית
עיטור לנין עיטור לנין עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה עיטור הכוכב האדום מסדר האימפריה הבריטית (צבאי)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכאיל סטפנוביץ' שומילוברוסית: Михаи́л Степа́нович Шуми́лов;‏ 17 בנובמבר 1895 - 28 ביוני 1975) היה גנרל פולקובניק סובייטי ומפקד הארמייה ה-64 במהלך קרב סטלינגרד. הוא עזר בהגנת העיר במשך יותר משישה חודשים, בפאתיה הדרומיים של העיר וראש הגשר של בקטובהקה על הוולגה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל שומילוב בסטלינגרד

שומילוב נולד ב-17 בנובמבר 1895 בוורחניאיה טצ'ה (אוק'), וסיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר הכפרי, ולאחר מכן למד בבית הספר בצ'ליאבינסק. בשנת 1916 הוא התגייס לצבא האימפריה הרוסית והצטרף לרגימנט המילואים ה-109. במרץ 1917 הוא נשלח לחזית המזרחית, שם לחם כקצין זוטר ברגימנט הרגלים ה-32 (קרמנצ'וג). באפריל 1918 הצטרף שומילוב לשורות הצבא האדום, ולחם עמו במלחמת האזרחים הרוסית כמפקד הרגימנט ה-255 (רובאי אוראל ה-4), ולאחר מכן כמפקד החטיבה המיוחדת ה-85.

לאחר המלחמה נותר שומילוב לשרת בצבא, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ביולי 1924 הוא מונה למפקד גדוד ברגימנט הרובאים ה-20 בדיוויזיית הרובאים ה-7, ובנובמבר 1924 מונה לראש המטה של ​​רגימנט זה. בינואר 1927 הוא מונה לעוזר מפקד רגימנט הרובאים ה-21 באותה דיוויזיה. בינואר 1929 הוא מונה למפקד הרגימנט ה-21, ובשנת 1933 מונה לראש מטה הדיוויזיה ה-96. בנובמבר 1935 הוא הועלה לדרגת פולקובניק, ובינואר 1937 מונה לעוזר מפקד דיוויזיית הרובאים ה-87. ביוני 1937 הוענקה לו דרגה צבאית של מפקד חטיבה, והוא מונה למפקד דיוויזיית הרובאים ה-7 במחוז הצבאי קייב.

באפריל 1938 מונה למפקד קורפוס הרובאים ה-11, שהוצב במחוז הצבאי בלארוס. הוא השתתף בפלישת ברית המועצות לפולין ובמלחמת ברית המועצות-פינלנד. ביולי 1940 שולב קורפוס הרובאים ה-11 במחוז הצבאי המיוחד הבלטי.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהקורפוס הושמד במבצע ברברוסה, שוחרר שומילוב מפיקוד באוגוסט 1941 ונשלח לעתודת המילואים. בינואר 1942 הוא מונה כסגן מפקד הארמייה ה-21 עד אוגוסט 1942, אז הפך למפקד הארמייה ה-64, עם תחילת קרב סטלינגרד.

במשך כחודש עצר צבאו את ארמיית הפאנצר הרביעית בפיקודו של הרמן הות בגישה הדרומית לסטלינגרד, כך שמפעלים תעשייתיים בדרום העיר המשיכו לפעול. במשך שישה חודשים כוחותיו של שומילוב החזיקו את החלק הדרומי של סטלינגרד בקרבות עזים, ובכל מילאו תפקיד יוצא מן הכלל בהגנה ההרואית של העיר יחד עם הארמייה ה-62 של הגנרל וסילי צ'ויקוב.

ב-31 בינואר 1943 הוביל מיכאיל שומילוב את חקירתו של גנרלפלדמרשל פרידריך פאולוס, שנפל בשבי הארמייה ה-64 ליד סטלינגרד. ב-26 באוקטובר 1943 קיבל שומילוב את עיטור גיבור ברית המועצות עם הענקת עיטור לנין ומדליית כוכב הזהב.

הוא נשאר בראש הארמייה, גם לאחר שהפכה לארמיית המשמר השביעית באפריל 1943, ופיקד עליה עד סוף המלחמה. הוא השתתף בקרב קורסק ובצליחת נהר הדנייפר, מתקפת קירובוגרד, מתקפת אומן-בוטושאני, מבצע יאשי-קישינב, קרב דברצן, המתקפה של בודפשט, מתקפת ברטיסלבה-ברנו והמתקפה בפראג.

לגנרל שומילוב היה קרדיט רב ביצירת הצבא הרומני החדש.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1946 הוא התמנה למפקד הארמייה ה-52, וביוני 1946 הוא התמנה למפקד הארמייה ה-13. בשנת 1948 מונה למפקד המחוז הצבאי הים הלבן ובשנת 1949 מונה למפקד המחוז הצבאי וורונז'. בשנת 1956 הוא פרש מהצבא, וב-28 ביוני 1975 הוא מת בביתו במוסקבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאיל שומילוב בוויקישיתוף