מיכאיל שישמן, קיסר בולגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאיל שישמן
Михаил Шишман
מיכאיל שישמן, ציור של ג'ון הריס ולדה
מיכאיל שישמן, ציור של ג'ון הריס ולדה
לידה אחרי 1280
פטירה 31 ביולי 1330
ולבאז'ד
שם מלא מיכאיל אסן השלישי בן שישמן
מדינה האימפריה הבולגרית השנייה
מקום קבורה כנסיית גאורג הקדוש, בכפר נאגוריצאנה שבמקדוניה
בת זוג אנה נאדה נסיכת דספוטט סרביה, תאודורה לבית פאלאיולוגוס, נסיכת האימפריה הביזנטית, ביתו של מיכאל התשיעי, קיסר האימפריה הביזנטית
שושלת בית שישמן
תואר צאר בולגריה
אב שישמן דספוט וידין
אם נכדתו של איוון אסן השני
צאצאים מאנה נאדה: איוון סטפן, שישמן, מיכאיל ולודוויג (או לודוויק). מתאודורה לא היו צאצאים.
צאר בולגריה
13231330
(כ־7 שנים)

מיכאיל שישמןבולגרית: Михаил Шишман) או מיכאל אָסֶן השלישי (Михаил Асен III) היה קיסר האימפריה הבולגרית השנייה בין השנים 1323 ל-1330. השם בו הוא מוכר בימינו, הוא שיבוש של שמו הנכון מהכתבים הבולגרים העתיקים: מיכאיל אסן השלישי, בנו של שישמן ולא מיכאיל שישמן.

חייו של מיכאיל שישמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל שישמן היה בנם של הדספוט שישמן, משושלת אסן, ששלט בווידין ונכדתו של איוון אסן השני. תאריך לידתו איננו ידוע במדויק, אך ידוע שהיה זה לאחר שנת 1280[1].

גאורגי טרטר השני שנפטר ב-1323 לא הותיר אחריו יורש, ואצילי בולגריה בחרו את מיכאיל כקיסר בולגריה. הקיסר של האימפריה הביזנטית, אנדרוניקוס השלישי, ניצל את המצב באימפריה הבולגרית וכבש מספר ערים בדרום בולגריה. מיכאיל שישמן אסף צבא גדול נגד הביזנטים שצרו על העיר פלובדיב. אומנם הביזנטים הצליחו לכבוש את העיר, אבל מיכאיל שישמן שחרר את צפון תראקיה.

מיכאל שישמן חתם על חוזה שלום עם אנדרוניקוס השלישי, שבעקבותיו נשא לאישה את אחותו של הקיסר הביזנטי. לשם כך התגרש מאשתו הראשונה, אחותו של קיסר סרביה. בעקבות הגירושים הידרדרו יחסי בולגריה ודספוטט סרביה. מיכאיל הלך לעולמו לאחר קרב נגד הסרבים. הוא נפצע ונפל בשבי ב-28 ביולי 1330, ונפטר ארבעה ימים, מאוחר יותר.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • John V.A. Fine, Jr., The Late Medieval Balkans, A Critical Survey from the Late Twelfth Century to the Ottoman Conquest, Ann Arbor (1987)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Към въпроса за Велбъждската битка“, Тома Томов, списание „Анамнеза“ брой 3, 2006 г.


הקודם:
גאורגי טרטר השני
1323-1322
קיסרי האימפריה הבולגרית השנייה
1330-1323
הבא:
איוון סטפן
1331-1330