מיכאל בן-ארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאל בן-ארי
מיכאל בן-ארי, 2011
מיכאל בן-ארי, 2011
לידה 12 באוקטובר 1963 (בן 55)
כ"ד בתשרי ה'תשכ"ד
כפר שלם, תל אביב
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת בר-אילן
עיסוק פוליטיקאי, היסטוריון, מורה, מחנך, ארכאולוג, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה כך, חרות - התנועה הלאומית, ארץ ישראל שלנו, חזית יהודית לאומית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה האיחוד הלאומי (מטעם ארץ ישראל שלנו), עוצמה לישראל (מטעם חזית יהודית לאומית)
האתר הרשמי
חבר הכנסת
24 בפברואר 20095 בפברואר 2013
(4 שנים)
כנסות 18
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכאל בן-ארי (נולד ב-12 באוקטובר 1963, כ"ד בתשרי ה'תשכ"ד) הוא חבר הכנסת לשעבר מטעם סיעת האיחוד הלאומי. תלמידו של הרב מאיר כהנא ופעיל לשעבר בתנועת כך ולאחר מכן יו"ר מפלגת חזית יהודית לאומית. בעל תואר דוקטור בלימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, היה מרצה מן החוץ ללימודי ארץ ישראל, הר הבית, וארכאולוגיה באוניברסיטת אריאל, מרצה במכללת אורות ישראל ומורה לספרות ולתנ"ך בישיבת דרכי נועם ובישיבת הרעיון היהודי.

הוצב במקום החמישי ברשימת איחוד מפלגות הימין לבחירות לכנסת ה-21, כנציג מפלגת עוצמה יהודית, אך בית המשפט העליון פסל את מועמדותו.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-ארי גדל בשכונת כפר שלם שבדרום תל אביב להורים שעלו לישראל, אביו מאפגניסטן ואמו מאיראן. למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה ובישיבת ההסדר ימית. שירת במסגרת הישיבה בחטיבת גולני ולאחר פציעה עבר לחיל השריון והשתתף במבצע שלום הגליל כלוחם שריון. נמנה עם הגרעין המאזרח של היאחזות הנח"ל גדיד (לימים נווה דקלים). לאחר מכן למד בישיבת מרכז הרב. השתתף בגרעין המייסד של ישיבת הרעיון היהודי.[2]

את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטת בר-אילן. בעל תואר ראשון בחינוך, תואר שני בתלמוד[3] ותואר דוקטור בלימודי ארץ ישראל.[4] הוא מרבה לעסוק במחקריו בהר הבית ובבית המקדש. כתב ספר בשם "המרד הגדול - מצעד איוולת או סוד הקיום"[5] על המרד הגדול מהזווית של הקנאים. הקים את מכון ההסברה 'מורשת הר הבית' להנחלת תולדות הר הבית והמקדש ואת המדרשה לידע המקדש.

היה רב בית הספר הממלכתי דתי ע"ש ברוך דובדבני בבית הכרם בירושלים ורב בית הספר התיכון הדתי השש שנתי ע"ש פירסט בבית שמש. מאוחר יותר שימש מורה לתנ"ך בישיבת "דרכי נועם" בפתח תקווה, בישיבת בני עקיבא גבעת שמואל ובתיכון הדתי "במעלה" בפתח תקווה. לימד בשלוחת מכללת אורות ישראל ברחובות.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-ארי התחבר לתנועת כ"ך עוד בעת לימודיו התיכוניים. בבחירות לכנסת העשירית היה מנהל מטה הבחירות של המפלגה בתל אביב.[6] הוא היה מועמד מטעם מפלגת חרות בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) ומועמד מטעם מפלגת חזית יהודית לאומית בבחירות לכנסת השבע עשרה (2006), אך הרשימות לא עברו את אחוז החסימה. עם הקמת האיחוד הלאומי סמוך לבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום הרביעי ברשימה כנציג מפלגת ארץ ישראל שלנו, מפלגה שצירפה אליה את חזית יהודית לאומית זמן קצר קודם לכן, ונבחר לכנסת ה-18.

בשל חברותו בעבר בתנועת כ"ך, שהוכרזה כארגון טרור בארצות הברית, סירבו בשנת 2012 שלטונות ההגירה בארצות הברית להעניק לבן ארי ויזה לארצות הברית.[7] יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, מחה על ההחלטה "לפסול נציג נבחר של מדינת ישראל" וביטל בתגובה נסיעה של משלחת חברות הכנסת לארצות הברית.

חבר הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו בכנסת ה-18 יזם בן-ארי מספר הצעות חוק שלא אושרו.[8] ב-2010 יזם שלילת זכויות מחברת הכנסת חנין זועבי בגין השתתפותה במשט לעזה (המרמרה).[9]

לקראת סוף כהונת הכנסת פרש בן-ארי ממפלגת ארץ ישראל שלנו יחד עם ברוך מרזל כשהם מקימים מחדש את מפלגת חזית יהודית לאומית. יחד עם אריה אלדד (מפלגת התקווה) פרש בן-ארי מהאיחוד הלאומי ומתנועת ארץ ישראל שלנו, והשניים הקימו את סיעת עוצמה לישראל, אשר הוכרה ב-19 בנובמבר 2012 והתמודדה בבחירות לכנסת התשע עשרה, אך לא עברה את אחוז החסימה. בן ארי הוצב במקום השני ברשימה.

בכנסת ה-18 היה חבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט ובוועדה משותפת להצעת חוק סדרי השלטון והמשפט. היה גם יושב ראש השדולה למען נפגעי תופעת המסתננים הבלתי חוקיים.[10]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ב-2015 קיים מגעים עם מפלגת יחד בראשות אלי ישי, על שותפות של הרשימות ב'בלוק טכני'. בסופו של דבר, בעקבות המשא והמתן בין המפלגות, ויתר על מקומו לטובת ברוך מרזל. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

לאחר כהונתו בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום כהונתו בכנסת החל בן-ארי להעביר קורס בנושא תולדות הר הבית באוניברסיטת אריאל[11] מלמד גם במכללת אורות ישראל, במורשת יעקב ובישיבת דרכי נועם. במרץ 2013 הודיע על הקמת תנועה חוץ-פרלמנטרית בשם "הקרן להצלת עם ישראל" (בקצרה: הקרן לישראל). בשנת 2013 החל להגיש תוכנית רדיו שבועית עם איתמר בן גביר ברדיו גלי ישראל הנקראת 'עוקפים מימין'. בתחילת 2014 מילא תפקיד בהבאתה של פרשת אדם ורטה לדיון ציבורי.[12]

הבחירות לכנסת ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 שובץ בן ארי במקום ה-5 ברשימת איחוד מפלגות הימין. מספר עתירות מטעם התנועה הרפורמית ומפלגות שמאל לפסילתו לפי סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת הוגשו לוועדת הבחירות המרכזית בנימוק שהתבטא בגזענות. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כתב חוות דעתו שלפיה יש לפסול את בן-ארי.[13] בתום דיון סוער דחתה הוועדה את הבקשה ברוב של 16 מול 15.[14] בערעור לבית המשפט העליון הוחלט לפסול את מועמדותו, בנימוק ש"יש במעשיו ובהתבטאויותיו של ד"ר בן ארי משום הסתה לגזענות כמטרה דומיננטית ומרכזית של משנתו".[15] בכך היה בן-ארי למועמד היחיד בתולדות המדינה שנפסל על ידי בית המשפט העליון על אף שוועדת הבחירות המרכזית אישרה את מועמדותו, וכן המועמד היחיד שנפסל מהתמודדות בבחירות, להבדיל מפסילת רשימת המועמדים שלו, ושלא כתוצאה מהרשעתו בעבירה.[1]

עוד לפני פרסום פסק הדין המלא, ובו נימוקי הפסילה המלאים, החל דיון ציבורי סביב ההחלטה. פרופ' מרדכי קרמניצר תמך בפסילה.[16] לעומתו, ד"ר יהודה יפרח מתח ביקורת על ביטול החלטת ועדת הבחירות שהכשירה את מיכאל בן ארי, לעומת ביטול החלטת ועדת הבחירות שפסלה את עופר כסיף, בטענה שהדבר מהווה "יישום מפלה ופוגעני במיוחד של הוראות החוק".[17]

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-ארי מגדיר עצמו כ"תלמידו וממשיך דרכו של הרב כהנא"[18] ותומך בעידוד הגירתם של ערבים העוינים את ישראל כדוגמת "ערבים באום אל-פאחם, שרוקדים על הגגות כשיהודים נטבחים", ובסרוב פקודה במקרה של פינוי התנחלויות.[18] את סירובו לגנות את הצתת המסגד בכפר יאסוף בדצמבר 2009, נימק באומרו: "את הגינויים שלי סיימתי כאשר בתי הכנסת נשרפו בגוש קטיף"[19] ויצא כנגד דברי הגינוי של נשיא המדינה שמעון פרס באמרו ש"הנשיא פרס צריך לזכור שאינו נשיאם של הערבים". בהפגנת ימין בימי מבצע עמוד ענן קרא "בעזה אין חפים מפשע... אנחנו רוצים 15 גיחות עם אלפיים הרוגים."[20] במסגרת הדיונים שנערכו בעניינו בוועדת הבחירות בשנת 2019 טען בן ארי כי דבריו הוצאו מהקשרם, וכי כוונתו איננה לכלל הציבור הערבי אלא רק לאלו מקרבו הלוחמים כנגד מדינת ישראל.[21]

בן-ארי פעיל בהתנגדות לשהות המסתננים מאפריקה בישראל ודורש להשיבם לארצותיהם. הוא טוען לצביעות ביחס של אנשי השמאל ותושבי צפון תל אביב למסתננים ולטענתו הם תומכים במסתננים רק מכיוון שאלה אינם מסתובבים בשכונותיהם. כדי להמחיש זאת, הביא קבוצה של מסתננים לבריכת גורדון בתל אביב בליווי צלמים,[22] ויצא בקריאה לתושבי צפון תל אביב לשכן סודני בביתם.[23] לדבריו הוא מודע למצב הקשה שיצרה נוכחות המסתננים בדרום תל אביב גם בעקבות מיקום לשכתו בשכונת התקווה. ב-23 במאי 2012 נאם בהפגנה שנערכה בדרום תל אביב נגד מסתננים מאפריקה, ואמר: "שלוש שנים נשים לא יכולות ללכת לשוק מבלי שיגנבו להן את התיק, ילדות לא יכולות לשחק, גברים צעירים לא יכולים למצוא עבודה...סודנים לסודאן!".[24] כשנשאל לגבי פגיעה ברכוש של מסתננים לאחר ההפגנה אמר שהוא מאוד מוטרד מהאלימות, שהיא תוצר של המציאות הקשה בשכונה שאותה כינה "חבית אבק שריפה".[25] בן ארי הקים בכנסת את 'השדולה לנפגעי תופעת המסתננים' ואת הלשכה הפרלמנטרית שלו בחר לשכן בלב שכונת התקווה שבדרום תל אביב.[26]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-ארי מתגורר בקרני שומרון. הוא נשוי לדגנית לבית זמורה ואב לתשעה ילדים. אחיו, הרצל בן ארי, היה ראש מועצת קרני שומרון, ואחיינו, חנן בן ארי, הוא זמר ויוצר.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 בית המשפט העליון פסל את מיכאל בן-ארי ואישר את עופר כסיף, באתר ynet, 17 במרץ 2019
  2. ^ רועי שרון, זו ארצנו: מסע בעקבות מגילת העצמאות, מקור ראשון
  3. ^ נושא התזה: "קדושת הר הבית - תמורות בראי חכמי ההלכה", תשנ"ט, בהנחיית דניאל שפרבר וזאב ספראי
  4. ^ נושא הדוקטורט: "תחומי הקדושה בהר הבית", תשס"ז, בהנחיית זאב ספראי ודניאל שפרבר
  5. ^ לקריאת הספר במהדורה אינטרנטית
  6. ^ כתבה במוסף "דיוקן" של מקור ראשון, 13 במרץ 2009
  7. ^ יהונתן ליסבן ארי לא קיבל ויזה לארה"ב בגלל "חברות בארגון טרור", באתר הארץ, 23 בפברואר 2012
  8. ^ כנסת פתוחה, כנסת פתוחה (בעברית)
  9. ^ ערוץ הכנסת (7 ביוני 2010), ערוץ הכנסת - ועדת הכנסת על חנין זועבי, בדיקה אחרונה ב-4 בפברואר 2018 
  10. ^ מיכאל בן ארי באתר על משמר הכנסת
  11. ^ ירדן סקופ, המרצה החדש באוניברסיטת אריאל: ד"ר מיכאל בן ארי, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2013
  12. ^ מיכאל בן ארי, בפתיחת כנס התמיכה בספיר סבח בקרית טבעון, באתר YouTube
  13. ^ חוות הדעת
  14. ^ עקיבא נוביק, ועדת הבחירות הכריעה: מועמדות בן ארי ובן גביר לכנסת אושרה, באתר החדשות 13, 6 במרץ 2019
    אמיר אלון, למרות המלצת היועמ"ש: מיכאל בן ארי לא נפסל, באתר ynet, 6 במרץ 2019
  15. ^ א"ב 1806/19 ח"כ אביגדור ליברמן ואחרים נ' ד"ר עופר כסיף ואחרים, ניתן ב-17 במרץ 2019
    א"ב 1806/19 ח"כ אביגדור ליברמן ואחרים נ' ד"ר עופר כסיף ואחרים, ניתן ב-21 במרץ 2019
    א"ב 1806/19 ח"כ אביגדור ליברמן ואחרים נ' ד"ר עופר כסיף ואחרים, ניתן ב-18 ביולי 2019
  16. ^ מרדכי קרמניצרפסילת מועמד היא צעד קיצוני שפוגע בזכויות בסיסיות, ומיכאל בן ארי הצדיק זאת, באתר הארץ, 18 במרץ 2019
  17. ^ ד"ר יהודה יפרח, ‏הכרוניקה, יוני 2019, השילוח 15, 15 ביולי 2019
  18. ^ 18.0 18.1 קובי נחשוני, מספר 4 באיחוד הלאומי: כולם מבינים שכהנא צדק, באתר ynet, 2 בפברואר 2009
  19. ^ רועי שרון, ח"כ בן ארי סירב לגנות את הצתת המסגד הפלסטיני, באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2009
  20. ^ לצפיה-מיכאל בן ארי בהפגנה סוערת בת"א: "בעזה אין חפים מפשע; רוצים יותר הרוגים!", באתר רוטר.נט
  21. ^ בת אל קולמן, "הבקשה לפסול אותנו היא כהנאפוביה, אנחנו לא 'כך'", מקור ראשון, ‏4.3.2019
  22. ^ עמיחי אתאלי, מה עשו העובדים הזרים בבריכת גורדון?, באתר nrg‏, 13 ביוני 2011
  23. ^ יהושע בריינר‏, ח"כ בן ארי לתושבי רמת אביב: "אמצו פליט סודני", באתר וואלה! NEWS‏, 21 ביולי 2011
  24. ^ אריק בנדר, פנייה ליועמ"ש: לחקור את רגב, דנון ובן ארי, באתר nrg‏, 24 במאי 2012
  25. ^ יהונתן ליס ויניב קובוביץ', בן ארי: מוטרד מהאלימות, אך הם נושאים מחלות נגיפיות מסוכנות, באתר הארץ, 24 במאי 2012
  26. ^ בן-ארי הפתיע: הקים לשכה בלב שכונת התקווה, באתר חב"ד און ליין, י"ז באדר תשע"א