מיכאל גורביץ'

מיכאל גורביץ'
	מיכאל גורביץ'
לידה	30 בנובמבר 1951 (בן 72); תל אביב
מדינה	ישראל
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס א.מ.ת. (2005); פרס התיאטרון הישראלי ;
	http://www.michaelgurevitch.co.il

ערך זה עוסק במחזאי ישראלי. אם התכוונתם למתכנן מטוסים סובייטי, ראו מיכאיל גורביץ'.

מיכאל (מיקי) גורביץ' (נולד ב-30 בנובמבר 1951) הוא מחזאי ובמאי תיאטרון ישראלי. משנת 2001 עד 2018 שימש כבמאי וכמנהלו האמנותי של תיאטרון החאן בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורביץ' נולד בתל אביב לאנטול גורביץ' והילדה קסטן. הוא מספר על המשיכה הראשונית שלו לתיאטרון:

בגיל 9 עשינו הצגה באנגלית בבית הספר, שיחקתי בתפקיד הראשי ואני זוכר משפט אחד מתוכה: "I'm Hungry". אחרי ההצגה הסתכלו עליי כולם, ואז אמרתי לעצמי שזה מקום שנותן לי כוח. הפעם הבאה שאני זוכר בהקשר דומה הייתה כשהלכתי עם אמא שלי ל"חלום ליל קיץ" בתיאטרון חיפה, וכשפוק השתחווה (השחקן לשעבר פופיק ארנון) הקהל מחא כפיים ואני אמרתי לאמא שלי בהתרגשות - "אני אהיה שחקן", והיא אמרה - "על גופתי המתה".
אמא שלי אמרה תמיד - "עדיף שתהיה אינסטלטור ולא תתעסק בתיאטרון", כי היא מאוד סבלה מחיי האמנות. היא הייתה רקדנית והייתי נוסע איתה בגיל מאוד צעיר להופעות שלה, עומד ליד הפסנתרנית ומחליף את דפי התווים, וכשהיה מסך – לא תמיד היה מסך – הייתי פותח וסוגר אותו, וכל ההתרגשות של ההצגה והריח של "מאחורי הקלעים" נכנסו לי לדם בגיל מאוד צעיר. גם אבא שלי היה בתיאטרון. הוא היה אחד מיוצרי תיאטרון הבובות הראשונים בארץ, הוא עבד יחד עם הונזו בגבעת חיים. הוא בנה לי תיאטרון בובות משלי ופנס קסם והייתי עושה הצגות ומקרין סרטים לילדים. כל פעם שהיה בא לבקר (ההורים שלי התגרשו) הייתי עושה לו הצגות, זה היה טקס קבוע. חוץ מזה אמא שלי הייתה לוקחת אותי כל הזמן לתיאטרון, פנטומימה, הופעות מחול. ^[1]

כנער קיבל את התקליט של ההצגה "הנסיכה האמריקאית" של נסים אלוני והאזין לו עשרות פעמים. בצבא שירת בלהקה צבאית. בגיל עשרים הלך ללמוד בסטודיו למשחק ניסן נתיב. הוא הרבה לשהות בקיבוץ גבעת חיים, מישהו הציע לו לעשות הצגה. הוא הקריא שירים של לאה גולדברג על רקע מוזיקה, אביו לימד אותו להכין תפאורה מכמה ארגזים ותאורה בסיסית. ההצגה הצליחה מאוד ובעקבותיה ביים הצגות נוספות. ניסן נתיב הגיע לצפות באחת מהצגותיו ובעקבות זאת נתן לגורביץ' לביים את המחזה הראשון שלו מלאכים הם לא לנצח, בשנה השלישית ללימודיו בסטודיו. אחר-כך השתלם בבימוי ובחינוך בלונדון. ב-1978 חזר מהשתלמות בחו"ל, והתחיל ללמד ולביים בסטודיו למשחק ניסן נתיב. כשגורביץ' רצה להתחיל לביים בתיאטרון הוא פנה לדוד לוין, שהיה אז מנהלו האמנותי של הבימה, ששלח את עמרי ניצן, במאי הבית, לצפות במחזה "מסע לכיוון הים" שביים, ניצן. המחזה הראשון שכתב וביים כמורה בסטודיו למשחק היה סטניסלבסקי! סטניסלבסקי! סטניסלבסקי, שעלה לראשונה ב-1979.

היה במאי בית בתיאטרון "הבימה" במשך שש שנים. בשנת 2001 החל לשמש כבמאי וכמנהלו האמנותי של תיאטרון החאן בירושלים. בשנת 2016, פורסמו טענות של שתי שחקניות על מה שהגדירו כהתנהגות בלתי הולמת מצדו; גורביץ דחה את הטענות. ועדת בדיקה מטעם החאן מצאה שלא עבר על החוק וכהונתו הוארכה עד 30 בנובמבר 2018. בסוף 2018 הגישו נגד גורביץ' שלוש בוגרות ניסן נתיב תלונה למשטרה, בדבר הטרדה מינית, בעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות וניצול מיני והתעללות נפשית. בעקבות התלונות גורביץ הפסיק את עבודתו בהסכמה עם הנהלת בית הספר. בינואר 2020 החליטה פרקליטות מחוז תל אביב על סגירת התיק מחוסר אשמה.^[2]

בימים אלה^{[דרושה הבהרה]} הוא כותב ספר המתאר את תפיסת התיאטרון שלו ואת דרך עבודתו.

בבימוי ההצגות שהוא כותב, פועל גורביץ' בתהליך של שיתוף פעולה מלא עם שחקניו. לדבריו, "הצד של הבמה, של השחקן, הוא זה שתמיד מושך אותי, מעניין ומגרה אותי, וזה הכאן והעכשיו האמיתי של ההצגה". עוד טען כי "כל מה שאני עושה בתיאטרון הוא במהותו אנטיתזה לערוץ 2. הטלוויזיה הצליחה לדלל את הנפש שלנו".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגורביץ' אח למחצה מנישואיו של אביו לשחקנית רבקה גור. לגורביץ' בת ובן בהורות משותפת עם דניז וינברג

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1988 - פרס פינקל עבור בימוי המחזה "גן ריקי"
פרס מוזיאון תל אביב ע"ש ד"ר חיים גמזו
1991 - פרס מאיר מרגלית
1999 - פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה עבור בימוי "צל חולף"
2004 - פרס לנדאו לאמנויות הבמה עבור בימוי המחזה "הקמצן"
2004 - פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה עבור בימוי "הקמצן"
2005 - פרס התיאטרון הישראלי לבמאי השנה עבור בימוי "אושר"
2005 - פרס א.מ.ת על עבודות בימוי ועל תרומתו לתיאטרון הישראלי^[3]
2012 - תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.^[4]

מחזות שכתב וביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה	תיאטרון	הצגת בכורה
שיר ישן, רחוק...	תיאטרון החאן	24 בספטמבר 2016
חוקר פרטי	תיאטרון החאן	24 בדצמבר 2011
הרומן שלי עם גאיה	סטודיו למשחק ניסן נתיב	14 בינואר 2010
אהובת הדרקון	תיאטרון החאן	27 דצמבר 2008
המצליחים (כתב עם דניאל לפין)	תיאטרון החאן	23 אוקטובר 2006
חיל פרשים אנו	תיאטרון החאן	14 אוגוסט 2005
אושר	תיאטרון החאן	30 בדצמבר 2004
מילה של אהבה	תיאטרון החאן	26 ביוני 2002
נוימן - אגדת חיילים (ביים אודי בן-משה)	תיאטרון תמונע	14 אוגוסט 2001
מים רבים או ברטה והים הגדול	הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב	2001
צל חולף	תיאטרון החאן	5 אוקטובר 1999
שחור היה הלילה		14 אוגוסט 1998
המרחק הזעיר שבין האהבה לגוף		14 באוגוסט 1994
מים קדושים (כתב עם דניאל לפין)	תיאטרון בית ליסין	1994
אני יהודה ואחותו של הרמטכ"ל (עם דניאל לפין)	בתחילה בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב, אחר כך בצוותא	1992
הכבש השישה עשר	תיאטרון הקאמרי	2 בדצמבר 1991
האבן והשושנים	סטודיו למשחק ניסן נתיב, אחר-כך התיאטרון הקאמרי ולבסוף הצגה אורחת בפסטיבל עכו 1990	11 במאי 1990
נוימן - אגדת חיילים	תיאטרון צה"ל	1988
אורפאוס		16 במרץ 1983
סטניסלבסקי, סטניסלבסקי, סטניסלבסקי!	הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב	23 באוגוסט 1979
מלאכים הם לא לנצח		22 במאי 1975
השינה והאש	הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב
אורפאוס	הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב

הצגות בבימויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם ההצגה	תיאטרון	מחזאי	הצגת בכורה
איך להיות מאושרים ב-10 שלבים	פסטיבל תיאטרונטו	מעין אבן	אפריל 2018
חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק	תיאטרון החאן	דריו פו	דצמבר 2017
הדוד וניה	תיאטרון החאן	אנטון צ'כוב	ספטמבר 2014
הקומדיה של קאלאנדרו	תיאטרון החאן	בּרנארדוֹ דוֹביצי דה בּיבּיינה	21 בספטמבר 2013
גן הדובדבנים	תיאטרון החאן	אנטון צ'כוב	30 בספטמבר 2010
אוכלים	תיאטרון החאן	יעקב שבתאי	26 במרץ 2011
אותלו	תיאטרון החאן	ויליאם שקספיר	3 בנובמבר 2007
החיים הם חלום	תיאטרון החאן	פדרו קלדרון דה לה ברקה	17 בספטמבר 2005
בגדי המלך	תיאטרון הבימה יחד עם תיאטרון החאן	נסים אלוני	22 במאי 2004
הקמצן	תיאטרון החאן	מולייר	27 בדצמבר 2003
מלחמה על הבית	תיאטרון החאן	אילן חצור, פזמונים: עלי מוהר	11 בספטמבר 2002
המכשפה	תיאטרון הבימה	אברהם גולדפדן	21 באוקטובר 2000
ז'קו	תיאטרון בית ליסין	אילן חצור	21 ביוני 2000
קרום	תיאטרון הקאמרי	חנוך לוין	17 בפברואר 2000
מהומה רבה על לא דבר	תיאטרון באר שבע	ויליאם שייקספיר	18 באוגוסט 1999
שידוכים	תיאטרון הקאמרי	ניקולאי גוגול	5 בדצמבר 1998
עלילות מקס ומוריס	תיאטרון חיפה	חיים מרין	4 באוגוסט 1998
מלחמת טרויה לא תהיה	תיאטרון חיפה	ז'אן ז'ירודו	20 באוגוסט 1998
אבא של החתן	תיאטרון הקאמרי	יוסף בר-יוסף	4 בספטמבר 1997
מרד המתים	תיאטרון חיפה	ארווין שואו	19 באוגוסט 1997
התאומים מוונציה	תיאטרון בית ליסין	קרלו גולדוני	14 באוגוסט 1997
הלילה השנים עשר	תיאטרון הקאמרי	ויליאם שייקספיר	18 בינואר 1997
מריוס	תיאטרון הבימה	מרסל פניול	8 ביולי 1996
דבר מצחיק קרה	תיאטרון הקאמרי	ברט שבלוב; לארי גלברט על פי פלאוטוס; פזמונים: סטיבן סונדהיים	9 נובמבר 1994
מים קדושים	תיאטרון בית ליסין	דניאל לפין	14 באוגוסט 1994
אמדאוס	תיאטרון הבימה	פיטר שאפר	1 בינואר 1994
כולם היו בני חוץ מנעמי	הצגת-גמר בסטודיו למשחק ניסן נתיב	יוני להב ודניאל לפין	14 באוגוסט 1993
אנטיגונה	תיאטרון הקאמרי	סופוקלס	14 בדצמבר 1992
חגיגת חורף	תיאטרון הבימה	יוסף בר-יוסף	10 במרץ 1992
החולה המדומה	תיאטרון הקאמרי	מולייר	15 בדצמבר 1990
מלאכת החיים	תיאטרון הבימה	חנוך לוין	17 ביוני 1989
מקבת'	תיאטרון הקאמרי	ויליאם שייקספיר	29 במרץ 1989
גן ריקי	תיאטרון הבימה	דויד גרוסמן	7 מרץ 1988
עלילות מכס, מוריס, בלה, מורדוך הערבי וזבישק הסוס	תיאטרון חיפה במה 2 בשיתוף עם תיאטרון בית ליסין	חיים מרין	1987
חלום ליל קיץ	הצגת-גמר בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב	ויליאם שייקספיר	3 ביולי 1987
בלילה בשוק הישן	הצגת-גמר בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב	י. ל. פרץ	14 באוגוסט 1986
מלון קטן בצד	תיאטרון הבימה	ז'ורז' פדו ומוריס דבלייה	18 באפריל 1985
הבית ברחוב שינקין	תיאטרון הבימה	דניאל לפין ויונתן להב	1 בינואר 1985
כולם היו בני חוץ מנעמי (או "חופי שוצריה")	תיאטרון בית ליסין	דניאל לפין, ויונתן להב	1984
סנג'ר	תיאטרון הבימה	מוטי בהרב	24 בדצמבר 1983
קוויאר ועדשים	תיאטרון הבימה	ג'וליו סקארניציי ורמו טאראבוזי	23 ביולי 1983
שלומית	תיאטרון הבימה	אוסקר ויילד	29 באוגוסט 1982
פילומנה	תיאטרון הבימה	אדוארדו דה פיליפו	29 באוגוסט 1981
חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוק	תיאטרון הבימה	דריו פו	14 במרץ 1981
ביער ביער	התיאטרון הצועני, פסטיבל עכו	חיים מרין	10 במרץ 1981
הסבתא של אפרים	תיאטרון אורנה פורת	חגית רכבי ניקוליבסקי	1981-1980