מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל הראשון
Μιχαὴλ
Michael I (Roman emperor), coronation.jpg
איור של אירוע ההכתרה של מיכאל הראשון לקיסר האימפריה הביזנטית בידי ניקופורוס הראשון, פטריארך קונסטנטינופול
לידה 770 לערך
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
פטירה 11 בינואר 844
איי הנסיכים, האימפריה הביזנטית
שם מלא מיכאל הראשון רנגבס
מדינה האימפריה הביזנטיתהאימפריה הביזנטית  האימפריה הביזנטית
מקום קבורה כנסיית האי פורט
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות אורתודוקסית
בת זוג פרוקופיה
שושלת Byzantine Empire under the Nikephorian dynasty
אב Theophylact Rhangabe עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Theophylact
Ignatius of Constantinople עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר האימפריה הביזנטית
2 באוקטובר 81122 ביוני 813
(שנה ו־37 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכאל הראשון רנגבסיוונית ביזנטית: Μιχαὴλ Ῥαγγαβέ;‏ בסביבות 77011 בינואר 844) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 811813. מיכאל היה השלישי והאחרון בשליטי האימפריה מהשושלת הניקפורוסית של ניקפורוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. שלטונו עמד בסימן חיזוק מעמדה של הכנסייה באימפריה אשר הונהגה בידי ניקופורוס הראשון, פטריארך קונסטנטינופול. מיכאל ויתר על הכס כאשר כוחות האימפריה הבולגרית הראשונה צרו על הבירה קונסטנטינופול והכתר עבר לגנרל משפיע בצבא הביזנטי, לאו החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל לא היה מקושר בדמו לשושלת הניקפורוסית אשר שלטה על האימפריה הביזנטית אך נישא לפרוקפיה, בתו של ניקפורוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. ניקפורוס הראשון יצא בשנת 811 למלחמה נגד האימפריה הבולגרית הראשונה. הבולגרים בהנהגתו של קרום, ח'אן בולגריה, הכו בביזנטים קשות. הקיסר ניקפורוס נהרג ובנו ויורשו סטראורקיוס, אשר הוכתר במותו של ניקפורוס, נפצע קשות במהלך הקרב ולא היה מסוגל לנהל את האימפריה. באוקטובר 811, מספר מצביאים רבי השפעה בשורות הצבא הביזנטי, ביצעו הפיכה צבאית נגד סטראורקיוס ומינו את מיכאל במקומו. מיכאל הוכר בתור קיסר האימפריה הביזנטית בידי ניקופורוס הראשון, פטריארך קונסטנטינופול, דבר שטרם ללגיטימציה של שלטונו מחד וחיזק את השפעת הכנסייה על הממשל מאידך.

מיכאל הכיר בקרל הגדול, קיסר האימפריה הפרנקית, כנושא בתואר "קיסר הרומאים", ובתמורה הכיר קרל בבעלות הביזנטים על העיר ונציה ומספר ערים נוספות על חופי הים האדריאטי. מיכאל חיזק את המעמד של מוסדות הדת ולא החשיב זמן רב למנהל הצבא הביזנטי. היחלשות הצבא הביזנטי אפשרה את המשך ההתקדמות הצבאית של הבולגרים שכן המלחמה בינם לבין הביזנטים לא הגיעה להסדר. בשנת 812 התרחשה קונספרציה שהתקיים קשר כושל להתנקש בחייו של מיכאל ולהחליפו בבנו של קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית. תומכי האיקונוקלאזם הואשמו בהנהגת הקשר והחלה כפייה מחודשת של הכנסייה המזרחית נגד האיקונים, אותם החשיבו כעבודות אלילים. פועל הכנסייה המזרחית נגד האיקונים הביא להחרפת הפילוג בכנסייה הנוצרית.

באותה השנה הציע קרום, ח'אן בולגריה להגיע להסדר במלחמה עם הביזנטים. התנאים שדרש לא היו מקובלים על הממשל הביזנטי ובתמיכת יועציו החליט מיכאל שלא להמשיך את המשא ומתן. בתגובה הנהיג קרום הסלמה מחודשת של המלחמה כאשר החל לכבוש ערים בעומק תראקיה ואיים על הבירה הביזנטית קונסטנטינופול. ביוני 813 נפלה העיר אדריאנופול לאחר שכוחות הצבא הביזנטי תחת פיקודו של הגנרל לאו הארמני, ערקו משורות הצבא בקרב. עם התקרבותם של הבולגרים אל קונסטנטינופול, מיכאל פרש מהקיסרות ויצא לחיי נזירות באיי הנסיכים. לאו הארמני ירש את הכתר אחרי מיכאל בתור לאו החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית. מיכאל המשיך בחיי הנזירות עד לפטירתו בשנת 844. הקיסרים הביזנטים שעלו וירדו לא ראו בוא איום לכתרם וכיבדו את שבועתו לחיי הדת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שולים[עריכת קוד מקור | עריכה]