מיכאל וילף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

מיכאל וילְף (1937 - 1 בספטמבר 1997) היה סופר, מבקר ספרות וביבליוגרף ישראלי, ספרן אקדמי במקצועו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל וילף נולד ב-1937 בפולין. ב-1957 עלה לישראל. הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לספרות עברית ומקרא, וב-1967 סיים בה לימודי ספרנות.[1]

סיפורו הראשון נדפס בכתב העת הספרותי "גזית" בשנת תשל"ב. מאז פרסם סיפורים ומאמרי ביקורת בכתבי עת ובמוספים לספרות.

מיכאל וילף נישא בשנת 1968 והיה אב לשני ילדים.

נפטר בשנת 1997.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל וילף (אסף וערך), הסיפורת העברית ההיסטורית: ביבליוגרפיה, חיפה: מפעל השכפול שליד אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה, תשכ"ח. ("ביבליוגרפיה מוערת הכוללת רומנים וסיפורים היסטוריים מקוריים שיצאו לאור בספר ממאפו עד שנת תשכ"ו–כ"ז")
  • מיכאל וילף (אסף וערך), המחזאות הישראלית המקורית: תש"ח–תשכ"ח: ביבליוגרפיה ליובלה ה-20 של מדינת ישראל, חיפה: פאר אופסט, תשל"ב.
  • מחאג' עד נוודים: מיתוס ומציאות בסיפור העברי המודרני: רשימות ביקורת, חיפה: אוניברסיטת חיפה, תשל"ה.

יצירה מקורית:

  • השריפה באלכסנדריה: סיפורים ומחזות, תל אביב: אל"ף, תשל"ג.
  • צור עיר של אניות: שירים, תל אביב: אל"ף, תשל"ד 1974. (שירים על נושאים היסטוריים, וכן תרגומים משירת יאן קוחנובסקי ואדם מיצקביץ')[2]
  • האשה בשרב: סיפורים, תל אביב: טרקלין ליד עקד, תשל"ה.
  • מעשה באשת השוחט: סיפורים, תל אביב: אופיר, תשנ"ב 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

IsraeliWriter.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סופרים ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.