מיכאל סימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סימון (משמאל), בטקס הראשון במדינת ישראל של מסירת כתב האמנה, 17 באוגוסט 1948, פבל ירשוב באמצע

ד"ר מיכאל (פריץ) סימון (19 בספטמבר 1901 - 1 באוקטובר 1976) היה ראש הטקס הראשון במדינת ישראל ומראשוני משרד החוץ הישראלי בין השנים 19481968.

משנת 1957 כיהן סימון כקונסול כללי בקנדה, ושגריר בפרו, אוסטריה ובוליביה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון נולד בברלין בירת הקיסרות הגרמנית לאפרים גוטהולד סימון וססיליה לבית ליפמן, דור חמישי לרבי עקיבא איגר (הראשון) מהלברשטאדט. הוא גדל כבן למשפחה יהודית מתבוללת וכפטריוט גרמני. אחיו היו עקיבא ארנסט סימון, לימים חתן פרס ישראל בחינוך, והנס סימון. סימון היה פעיל ציוני בגרמניה.

בשנת 1918 סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה, ולמד באוניברסיטת הומבולדט של ברלין ואוניברסיטת גתה בפרנקפורט וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת טיבינגן על מחקרו בנושא "החינוך הגופני כגורם בחינוך הלאומי". בתקופת לימודיו באוניברסיטה נחשף לתנועה הציונית, הצטרף לאיגוד הסטודנטים הציונים בגרמניה, ונכלל בין חברי הנשיאות של האיגוד.

סימון היה פעיל בתנועת הספורט היהודית ונמנה עם חברי אגודת החתירה "עברייה".

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון עלה לארץ ישראל ב-1924. בתחילה שימש כמורה בבית הספר הריאלי בחיפה. בהמשך עבר לירושלים ועבד כמזכיר לגרמנית בהנהלה הציונית. כיהן במספר תפקידים בסוכנות היהודית, בהם מזכירו של דוד בן-גוריון, מזכירו של משה שרתוק, ונציג הסוכנות במצרים.

סימון היה פעיל בארגון ההגנה מ-1929 בהיותו ממגיני רחביה. במהומות בין השנים 19361939 היה מפקד המקום.

בין השנים 19281934 עבד סימון בהוצאה לאור של "העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י)" שהוציאה לאור ממשלת המנדט.

עם הקמת המדינה מונה על ידי שר החוץ שרתוק לעמוד בראש מחלקת הטקס במשרד החוץ. בתפקידו זה היה סימון אחראי על קביעה ועיצוב כללי הטקס במדינת ישראל. בין השאר היה סימון אחראי על טקס העלאת עצמותיו וטקס קבורתו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל באוגוסט 1949, וכן על טקס השבעת הנשיא הראשון חיים ויצמן בפברואר 1949.

סימון פרסם לאורך השנים כמאה מאמרים בנושאי חינוך, היסטוריה, וכן על תולדות החינוך הגופני בעיתונות היומית והמקצועית בישראל, בעברית ובגרמנית. כתב מספר ערכים באנציקלופדיה העברית, ובהם הערך "דגל".

סימון נפטר בשנת 1976 ונקבר בירושלים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון היה נשוי לחרמונה, בתו של האגרונום חיים מרגליות קלווריסקי. לזוג נולדו 2 ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]