מיכאל פייגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל פייגה
אין תמונה חופשית
לידה 5 ביולי 1957
פטירה 8 ביוני 2016 (בגיל 58)
ענף מדעי סוציולוגיה, אנתרופולוגיה
ארצות מגורים ישראל
פרסים והנצחה פרס שפירא לספר הטוב ביותר בלימודי ישראל לשנת 2010, על ספרו "שתי מפות לגדה: גוש אמונים, שלום עכשיו ועיצוב המרחב בישראל"

מיכאל פייגהאנגלית: Michael Feige; ‏5 ביולי 19578 ביוני 2016) היה מרצה בכיר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. נרצח בפיגוע ירי במתחם שרונה שבתל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגה נולד ב-1957 בישראל. למד תואר ראשון ותואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1995 השלים מיכאל פייגה את עבודת הדוקטורט שלו, "תנועות חברתיות, הגמוניה ומיתוס פוליטי: בחינה משווה של האידאולוגיות של גוש אמונים ושלום עכשיו", שאותה כתב במסגרת לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים.

ד"ר פייגה היה עמית מחקר בכיר ומרצה במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וראש מסלול לתואר ראשון ללימודי מדינת ישראל .[1] הוא עסק בחברה הישראלית, בזיכרון קולקטיבי ובמיתוס פוליטי (Political myth) נודע בסגנון ההוראה הישיר שלו והדריך חוקרים רבים מישראל ומהעולם בעבודות הדוקטורט והתזה שלהם.

פייגה ערך יחד עם פרופסור פנינה מוצפי-האלר את כתב העת "הגר" (Hagar), היוצא לאור בשפה האנגלית בישראל ועניינו לימודי חברה.

ב-8 ביוני 2016 נרצח בפיגוע הירי במתחם שרונה.[2]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגה היה נשוי לנורית, ולהם שלוש בנות. התגורר עם משפחתו ביישוב הקהילתי מדרשת בן-גוריון ואחר כך ברמת גן. אחיו, אוריאל פייגה, הוא מדען מחשב במכון ויצמן למדע.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 זכה פייגה בפרס שפירא לספר הטוב ביותר בלימודי ישראל שיוצא לאור מדי שנה, על ספרו "שתי מפות לגדה: גוש אמונים, שלום עכשיו ועיצוב המרחב בישראל" שבחן את תופעת ההתיישבות האידאולוגית דרך בחינת התנועה הלאומית דתית גוש אמונים.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל פייגה, שתי מפות לגדה: גוש אמונים, שלום עכשיו ועיצוב המרחב בישראל, ירושלים: מאגנס (2002).
  • מיכאל פייגה וצבי שילוני (עורכים), קרדום לחפור בו: ארכאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל, מדרשת בן-גוריון: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות (2008).
  • מיכאל פייגה, על דעת המקום: מחוזות זיכרון ישראליים, עורך: דוד אוחנה, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון (2017).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו:

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הארץ ששי, יום ששי, ד' בסיוון תשע"ו, 10.6.2016 עמוד 26.
  2. ^ דנה ירקצי, אור רביד ויניר יגנה‏, פורסמו שמותיהם של ארבעת הנרצחים בפיגוע במתחם שרונה בת"א, באתר וואלה! NEWS‏, 9 ביוני 2016.