מיכאל פייגה

מיכאל פייגה

לידה	5 ביולי 1957 ישראל
נרצח	8 ביוני 2016 (בגיל 58) שרונה, ישראל
ענף מדעי	סוציולוגיה, אנתרופולוגיה
מקום מגורים	ישראל
מקום קבורה	רחובות
פרסים והוקרה	פרס שפירא לספר הטוב ביותר בלימודי ישראל לשנת 2010, על ספרו "שתי מפות לגדה: גוש אמונים, שלום עכשיו ועיצוב המרחב בישראל"

מיכאל פייגה (באנגלית: Michael Feige; ‏5 ביולי 1957 – 8 ביוני 2016) היה פעיל שלום עכשיו ומרצה בכיר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. נרצח בפיגוע ירי במתחם שרונה שבתל אביב.

ביוגרפיה

פייגה נולד בירושלים, בן בכור ללהוריו יהודה, פיזיקאי גרעין ומומחה לקרינה רדיואקטיבית ולפיתוחים רפואיים קשורים, ולשרה ממשפחת בן-צור. כשהיה כבן שלוש עברה המשפחה מירושלים לרחובות, שם למד בבית הספר היסודי סמילנסקי ובתיכון דה-שליט. בצבא שירת מיכאל בהנדסה קרבית, בתחום של לוחמת אב"כ ולאחר מכן החל בלימודיו לתואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סיום התואר המשיך בלימודיו לתואר שני ובשנת 1995 השלים מיכאל פייגה את עבודת הדוקטורט שלו, "תנועות חברתיות, הגמוניה ומיתוס פוליטי: בחינה משווה של האידאולוגיות של גוש אמונים ושלום עכשיו", שאותה כתב במסגרת לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים.

ד"ר פייגה היה עמית מחקר בכיר ומרצה במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וראש מסלול לתואר ראשון ללימודי מדינת ישראל . הוא עסק בחברה הישראלית, בזיכרון קולקטיבי ובמיתוס פוליטי (Political myth) נודע בסגנון ההוראה הישיר שלו והדריך חוקרים רבים מישראל ומהעולם בעבודות הדוקטורט והתזה שלהם.

פייגה ערך יחד עם פרופסור פנינה מוצפי-האלר את כתב העת "הגר" (Hagar), היוצא לאור בשפה האנגלית בישראל ועניינו לימודי חברה.

ב-8 ביוני 2016 נרצח בפיגוע הירי במתחם שרונה.

משפחתו

פייגה היה נשוי לנורית, ולהם שלוש בנות. התגורר עם משפחתו ביישוב הקהילתי מדרשת בן-גוריון ואחר כך ברמת גן. אחיו, אוריאל פייגה, הוא מדען מחשב במכון ויצמן למדע.

פרסים

בשנת 2010 זכה פייגה בפרס שפירא לספר הטוב ביותר בלימודי ישראל שיוצא לאור מדי שנה, על ספרו "שתי מפות לגדה: גוש אמונים, שלום עכשיו ועיצוב המרחב בישראל" שבחן את תופעת ההתיישבות האידאולוגית דרך בחינת התנועה הלאומית דתית גוש אמונים.

ספרים

• מיכאל פייגה, שתי מפות לגדה: גוש אמונים, שלום עכשיו ועיצוב המרחב בישראל, ירושלים: מאגנס (2002).
• מיכאל פייגה וצבי שילוני (עורכים), קרדום לחפור בו: ארכאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל, מדרשת בן-גוריון: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות (2008).
• מיכאל פייגה, על דעת המקום: מחוזות זיכרון ישראליים, עורך: דוד אוחנה, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון (2017).

לקריאה נוספת

• מוריאל רם, בין הכרה להזרה: מיכאל פייגה (1957–2016), תיאוריה וביקורת 47, 2016.

קישורים חיצוניים

• דף לזכר מיכאל פייגה, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
• מיכאל פייגה באתר אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (באנגלית).
• ניר חסון, טראומה, מה פתאום טראומה?, באתר הארץ, 8 בפברואר 2005
• הספרים של מיכאל פייגה, באתר "סימניה"

עם מותו:

• ד"ר מיכאל פייגה איננו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 9 ביוני 2016.
  • הספד למיכאל פייגה בעיתון האוניברסיטה, יולי 2016
• אריק בנדר, ‏"מורה נערץ": ד"ר מיכאל פייגה הספיק להעביר שיעור לתלמידיו ולהרצות בכנס לפני שנרצח בת"א, באתר מעריב אונליין, 9 ביוני 2016.
• עמית סגל, ‏"מלח הארץ, איך ממשיכים מפה?", באתר ‏מאקו‏‏, ‏9 ביוני 2016‏.
• נעמה אנגל משאלי, לפני חתונת בתו: ד"ר פייגה נרצח בת"א, באתר nrg‏, 9 ביוני 2016

מכּתביו:

• "זה סיפור על מקום וזה המקום": דיוניסוס בסנטר ומבט נוסף על ההיסטוריוגרפיה הישראלית, תיאוריה וביקורת, 26, עמ' 201–234, אביב 2005.
• האנדרטה לאסון המסוקים ופרדוקס הפרטת ההנצחה של חללי הלאום, עיונים בתקומת ישראל, 20, עמ' 122–143, 2010.
• הלוויה על סף הצוק: ישראל נפרדת מדוד בן-גוריון, יחד עם דוד אוחנה, ישראל, 17, עמ' 25–57, 2010.
• עוצמתו של הראש וגמישותו של הקיר, זמנים, 93, 2006.